הטעות המתמשכת של העולם הערבי

למאמר הבא לא תהיה משמעות חיובית בעיני קבוצות אסלאמיסטיות, לאומניות, שמאלניות ונאצריסטיות בעולם הערבי. הרי הוא הולך נגד הזרם של השנאה בכל הנוגע לסכסוך הישראלי־ערבי – זה שנועד לטשטש עובדות, לשלוט בדעת הקהל ולהסתיר את הבעיות הפנימיות. מטרה אחרת היא לממש את האג'דה האיראנית שהפכה לגלויה לאחרונה.

אולי לא כולם יודעים, אבל היתה אפשרות לפתור את הסכסוך הזה פעמים רבות – גם לפני החלטת האו"ם ב־29 בנובמבר 1947. ואולם, הצד הערבי דחה זאת תמיד, בטענה שיש לו "כוח להכריע" את הסכסוך. זה התבטא בעבר עם הזרם הנאצריסטי או במפלגת הבעת', ועכשיו מתבטא דרך חמאס וביישום של הנחיות של האיראנים דרך שלוחות הטרור שלהן, כמו החות'ים וחיזבאללה. מספיק מבט אחד באמנת חמאס כדי שכולם יבינו שמדובר במשחק סכום אפס מבחינתם. מדובר בהזיות, שהשתיקה עליהן היא פשע נגד האנושות כולה.

להלן כמה הזדמנויות שעלו לפני 1947 לפתרון:
דוד בן גוריון הציע בעבר את הרעיון של ממשלות ליהודים ולערבים בעניינים תרבותיים, כלכליים וחברתיים. הוא קרא לחלוקת הארץ לקנטונים בעלי אוטונומיות – כאשר חלק ערביים וחלקים יהודיים. כל הקנטונים היו אמורים להיות תחת ממשלה פדרלית אחת, שתכלול שרים יהודים ושרים ערבים. מלבדו, זאב ז'בוטינסקי, הציע פרויקט של מדינה אחת, המכילה את הרעיון של שני לאומים עם זכויות שוות. ניתן לציין גם את הרעיון של תנועת השומר הצעיר בדבר מדינה דו־לאומית עם שיתוף פעולה בין יהודים לערבים.

חלפו השנים והגיעה החלטת החלוקה בשנת 1947. לא מדינה אחת, אלא שתי מדינות. ההחלטה נדחתה על ידי הצד הערבי. הם בחרו במלחמה ודמיינו שהם הולכים לפיקניק. המלחמה התרחשה והתבוסה היתה מהדהדת. תירצו זאת בשקר על "פרשת שחיתות" בתחום הנשק, מה שהתברר כלא נכון.

אציין כי איסמאעיל צדקי פאשה, שהיה חבר בסנאט של מצרים, התנגד לכניסת הצבא המצרי למלחמה. הוא טען כי הוא יודע בתור ראש ממשלה לשעבר כי הצבא אינו מוכן, וסובל גם ממחסור בנשק ובציוד הנדרש. הוא גם חשש שהאו"ם יחשיב את הפלישה בתור קריאת תיגר על החלטתו, ויטיל סנקציות על מדינות ערב ועל מצרים.

והתוצאה? מדינות ערב גרמו לכך שמלבד השטח שהוצע על ידי האו"ם למדינה היהודית - התווסף שטח מהמדינה הערבית שנכללה בהצעה של כ"ט בנובמבר. האזורים הללו כללו את יפו ולוד ורמלה והגליל העליון וחלקים מהנגב. ישראל השתלטה גם על מערב ירושלים שהיתה אמורה להיות בכלל חלק מאזור בינלאומי. ירדן מצידה השתלטה על מזרח ירושלים ועל מה שנודע מאז בתור הגדה המערבית. היא סיפחה אזור זה שנה לאחר מכן. מצרים השתלטה על רצועת עזה.