תוניסיה מציגה: כך מתפוררת דמוקרטיה

יותר משנה וחצי לאחר שפיטר את הממשלה והקפיא את פעילות הפרלמנט - נשיא תוניסיה, קייס סעיד, קרוב מתמיד להשלים את מהפכת הנגד שלו: להחזיר לאחור את גלגל הדמוקרטיזציה. 

בגל המחאות של האביב הערבי, תוניסיה היתה המדינה היחידה שהצליחה להציב מודל דמוקרטי עם שלוש רשויות נפרדות: מבצעת, מחוקקת ושופטת. אך המודל קרס כמגדל קלפים, והותיר את הנשיא סעיד כשליט יחיד למשול בכולן.

ב־2019 נבחר סעיד בבחירות דמוקרטיות לכהונה של חמש שנים. באותו הזמן הוא נחשב מועמד עצמאי של פשרה, כזה ששמרנים וליברלים כאחד היו יכולים לבחור בו בלב שקט.

שליט אחד יפטר את כולם

על הנייר לא היה ממה לחשוש. סעיד, דיקן הפקולטה למשפטים לשעבר ומומחה משפטי במכון לזכויות אדם, היה חלום הנאורות שמתגשם. אבל אז העניינים החלו להסתבך.

ראש הממשלה נחשד בפרשת שחיתות והתפטר; מגיפת הקורונה עשתה שמות בציבור; ובצל המחאה, סעיד הרהר יותר ויותר בהשגת כוח אבסולוטי. ערב בהיר אחד, בקיץ 2021, פוטרה הממשלה ופעילות הפרלמנט הוקפאה.

ההפגנות לא הועילו. בתוך חודשים ספורים, הזמני הפך קבוע וגם הפרלמנט התפזר. ביוני 2022 כבר פוטרו בהוראת סעיד עשרות שופטים כדי "לטהר את מערכת המשפט", כדבריו.

בקיץ ההוא עברה חוקה דרקונית במשאל עם, שהרחיבה את סמכויותיו של סעיד. מאותו רגע הוא לא היה זקוק עוד לפרלמנט כדי למנות ולפטר ראשי ממשלה, שרים ושופטים. את כל אלה הוא היה יכול לעשות על דעת עצמו. שליט אחד כדי לפטר את כולם.

שיעור זעום של אזרחים הצביע בעד החוקה, אך מתכונת הבחירות בכל זאת השתנתה, כך שתחליש את כוחן של המפלגות שהחרימו את הקלפיות.

קליפה ליברלית

השיטה החדשה כפתה ריצה עצמאית ופגעה למעשה ביכולתן של נשים לרוץ לפרלמנט. ללא גב מפלגתי, קשה לאישה בחברה מסורתית לרוץ בבחירות. כך קרה שהחלטתו של סעיד למנות את נג'לא בודן רמדאן לאישה הראשונה בתפקיד ראש ממשלה בעולם הערבי הפכה ללעג לרש. כמו הרזומה של סעיד, היא היתה קליפה ליברלית שאין מאחוריה דבר.

הסבב הראשון בבחירות לפרלמנט בדצמבר 2022 העיד על עוצמת המשבר. 11.2% בלבד מבעלי זכות ההצבעה פקדו את הקלפיות, ובמחוזות רבים לא נבחר איש מבין המועמדים.

רק 23 מועמדים, ובהם שלוש נשים, הבטיחו את מקומם בפרלמנט על 161 מושביו. משקיפים העריכו כי התוצאות סדקו את תדמיתו הבלתי מנוצחת של סעיד, אולי מפני ששיעור הצבעה כה נמוך לא נרשם מאז 2011. עם זאת, פרשנים פוליטיים במדינה ציינו שסעיד השיג את מבוקשו בכל הנוגע לזהות המועמדים: רובם לא מוכרים לציבור ובעלי ניסיון פוליטי דל.

כצפוי, חזית ההצלה הלאומית, שהורכבה ממפלגות הפרלמנט המפוזר, קראה לנשיא להתפטר. אך גם קולות מתוך המחנה של סעיד החלו לפקפק במנהיגותו. כך, עבד א־רזאק אל־חלול, ראש תנועה שתמכה בנשיא, קרא להקדים את הבחירות לנשיאות.

יחי המלך הישן

פרשנים מקומיים העריכו שהשחיקה בתמיכה הציבורית בסעיד, שקיבלה ביטוי בבחירות, נובעת מהנסיבות הכלכליות והחברתיות הקשות שהלכו והידרדרו בחודשים האחרונים.

סעיד, מצידו, לא התרשם מהביקורת מבית ומחוץ. הוא הגיב בזלזול אופייני והעיר כי המעטים שכן השתתפו בבחירות בדצמבר הם "טובים יותר מה־99% שהשתתפו בעבר בבחירות מזויפות".

ב־29 בינואר יתקיים הסיבוב השני בבחירות לפרלמנט. ימים יגידו אם יהיה זה המסמר האחרון בארון המתים של הדמוקרטיה התוניסאית הקצרצרה, או אות הפתיחה למהפכה נוספת.

שיעור הצבעה נמוך עשוי לעודד את חזית ההצלה ואיגודי העובדים לצאת לרחובות בכוחות מחודשים. מנגד, נהירה של תומכי סעיד תסייע לו להשתלט סופית על שלוש הרשויות - ובכך להעמיד משטר סמי־מלוכני חדש־ישן בתוניסיה.