הרפובליקה האסלאמית שוקלת להקל בכללים המחייבים עטיית רעלה בציבור. חוץ מזה, גורמים רשמיים מדברים על האפשרות לבטל את משמרות הצניעות. המוחים, לעומת זאת, ממשיכים לקרוא לנפילתה של הרפובליקה האסלאמית כולה. אז מה מצבה של המחאה באיראן ומה מצבם של אלו המבקשים את מותה?
ראשית, במשחק הגדול וארוך הטווח, הרפובליקה האסלאמית ממצמצת ראשונה. הנכונות לקחת צעד אחורה איננה מובנת מאליה עבור יישות שמתיימרת לייצג חזון ברור ואחד שאין בלתו. חלק מן הביקורת הבוטה המוטחת ברפובליקה האסלאמית בחודשים האחרונים הוא שמנהיגיה לא רק מושחתים ומדכאים אלא גם נטולי כל סמכות דתית מהותית לפעול ״בשם הדת״. כאשר בכיריה מודיעים שאין חובה להפעיל משמרות צניעות ולעטות רעלה בכל הזדמנות, זו הודאה בכך שהפוליטיקה חזקה מן הדת.
הפיכחון הזה היה קיים תמיד בהנהגתה של הרפובליקה האסלאמית, אך הוא התחרה על הבכורה עם מהפכנות מיליטנטית. כל מהפכה מתפצלת בשלב מסוים לשניים - אלה שרואים את כוחה בעמדה הלעומתית שלה, בעימות; ואלה שרואים בשינוי המהפכני פרץ אנרגיה שמטרתו לייצר שגרה חדשה ויציבות מתמשכת. המנהיג העליון של איראן נוטה לצד המהפכה המתמדת. ובכל זאת, הוא סמך את ידיו על חתימת הסכם הגרעין. גם ההחלטות שהתקבלו בימים האחרונים מעידות על הכרה בכך שעתידה של הרפובליקה האסלאמית טמון בפיכחון ואפילו בהקשבה לאזרחים.
ומה לגבי המוחים? האם יראו בוויתורים הללו סימן לעתיד ויגבירו את המחאה בדרישה לנפילת המשטר? לא בהכרח. המחאה/מהפכה הזו נעה בקצב אחר. היא מכוונת להכניס אל תוכה כמה שיותר ציבורים ומצוקות וכך להציע סיפור לאומי שיוכל להחליף את זה של הרפובליקה האסלאמית. זו האחרונה ממשיכה לטעות ולחשוף את השחיתות הכלכלית והמוסרית שלה במגוון זירות. באופן הזה, הזמן עובד לטובת המפגינים. ובכל זאת, הרפובליקה האסלאמית עוד עומדת איתנה. המוחים לא מבקשים לבצע הפיכה, אלא מהפכה. סביר שיקבלו את הודעות ההנהגה בטהרן אך לא יפסיקו את המחאות. ״המחוות״ שעליהן דווח נועדו ״להרגיע״ את המוחים. אך המוחים נראים יציבים ובטוחים בדרך שסופה רחוק מלהיות ידוע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו