בשנתיים וחצי שחלפו מאז פרוץ מגיפת הקורונה, שמו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין יצא למרחוק כמי שנוקט אמצעי זהירות מחמירים ביותר כדי שלא להידבק בנגיף. מלבד שהיות ממושכות בבונקרים בפאתי מוסקבה ובהרי אורל, ושולחנות ארוכים עד גיחוך שהפרידו בינו לבין בני שיחו, מנהיגה של רוסיה נמנע לחלוטין מנסיעות לחו"ל.
בחודש שעבר הוא אמנם ביקר בטורקמניסטן ובטג'יקיסטן, שתי רפובליקות של בריה"מ לשעבר שמקוטלגות בעיניו כ"חו"ל קרוב", אולם הביקור הבודד ההוא היה רק בבחינת מתאבן לקראת המנה העיקרית - הנסיעה של פוטין לאיראן.
אפשר כמובן לטעון שאחרי הפלישה לאוקראינה, רק בערי בירה מעטות בעולם ששים לקבל את פניו של מי שנתפס כתוקפן הגדול והאכזר של המאה ה־21. הבחירה בטהרן כיעד לביקור מדיני ראשון אחרי הפסקה ארוכה, אכן מושפעת מן הבידוד הדיפלומטי שבו נתונה רוסיה בעקבות מלחמתה העקובה מדם באוקראינה. ובכל זאת, זה לא שפוטין שם את פעמיו לאייתוללות רק בלית ברירה.
הביקור באיראן מסמן את השאיפה של שתי המדינות המנודות - איראן ורוסיה - להקים מחנה אנטי־מערבי אפקטיבי, שיסייע לכל אחת מהן להתגבר על פגעי הסנקציות.
אל המחנה הזה הן ירצו לצרף שחקנים נוספים, במיוחד כאלה שיכולים לתת ולא רק לקחת. סוריה של אסד, למשל, מוכנה להצטרף בכל עת, אבל מה כבר היא יכולה לתרום? בניגוד אליה, ההצטרפות של סין לחזית האחידה של רוסיה ואיראן מול ארה"ב והמערב היא חלום רטוב של מוסקבה וטהרן, אלא שהסינים לא מתכוונים לשרת אחרים.
בינתיים שני הצדדים של הציר הרוסי־איראני מחפשים את הסינרגיה, בנראות הסמלית ובמישורים המעשיים כאחת. הביקור המופגן של פוטין באיראן - שבמהלכו הוא נפגש גם עם השליט האמיתי, המנהיג העליון באיראן עלי חמינאי, ולא רק עם ראש המדינה על הנייר, הנשיא איברהים ראיסי - נועד להעניק לגיטימציה מחודשת למשטר. זאת, לאחר שרק בשבוע שעבר, בימי הביקור של נשיא ארה"ב ביידן במזרח התיכון, תואר המשטר על ידי מרבית מדינות האזור כסכנה ממשית לשלום העולם.
נוסף לליטוף האיראנים, פוטין מאותת למדינות המאוימות על ידי איראן שלבחירתן בארה"ב עשוי להיות מחיר בדמות התמיכה הרוסית באיראן. בסוף חודש יוני פוטין הצהיר כי היחסים של ארצו עם איראן "נושאים אופי אסטרטגי עמוק". היתה זו עליית מדרגה רטורית, והעולם מחכה לראות אם תהיה תגובה במעשים.
האיראנים כבר התרברבו שביכולתם ללמד את הרוסים לעקוף את העיצומים הכלכליים. שיתופי הפעולה המסתמנים בין מוסקבה לטהרן בתחומי הנפט והגז, ובוודאי בתחום הצבאי, ידירו שינה מעיני הקברניטים בישראל - ברית המנודות עלולה להיות דבר מסוכן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו