המשבר באוקראינה, שהינו החמור ביותר בין מוסקבה לוושינגטון מזה שלושה עשורים, מגלם בחובו פוטנציאל להשפעות מרחיקות לכת על הסדר העולמי שהתעצב בזירה הבינלאומית מאז התפרקותה של ברית המועצות. בבסיס המשבר עומדת השאיפה של הנשיא פוטין להחזיר את מחוגי ההיסטוריה אחורה ולעצב ארכיטקטורה ביטחונית חדשה באירופה, בייחוד בכל הקשור להרחבת נאט"ו מזרחה ולהצבת נשק אסטרטגי במדינות מזרח אירופה וסמוך לגבולותיה.
לפני כ-200 שנים, קרל פון קלאוזביץ, מאבות תורת הלחימה המודרנית, טבע את האמרה כי "המלחמה אינה אלא המשך המדיניות באמצעים אחרים". דומה, כי אין אמירה מתאימה מזו כדי לאפיין את התנהלותו של פוטין מאז עלה לשלטון לפני כשני עשורים. עבורו, השימוש בכוח אינו מטרה בפני עצמה אלא אמצעי להשגת היעדים האסטרטגיים של רוסיה מבית ומחוץ. בראייתו של פוטין, בעשורים האחרונים מתרחש תהליך הדרגתי של החלשת רוסיה וכרסום במעמדה הבינ"ל, באופן המציב איום ממשי על ביטחונה הלאומי.
לצד היותה מעצמה גרעינית, שני הקלפים העיקריים בידי רוסיה להמחשת מעמדה כמעצמה ולהתחשבות של המערב באינטרסים שלה, הינם משאבי האנרגיה ויכולותיה הצבאיות. פוטין הוכיח פעם אחר פעם את נכונותו לשלוף אותם כג'וקר שבאמצעותו ניתן להפוך את התמונה ולשנות את מאזני הכוחות. הפלישה לגיאורגיה ב-2008, ההשתלטות על חצי האי קרים ב-2014, הפעלת הכוח בסוריה מאז 2015, ושליחת הכוחות לקזחסטן בתחילת השנה, לצד ניסיונות ההתנקשות בגורמי אופוזיציה מבית והאיומים לצמצם את אספקת הגז למדינות "סוררות", הינם ביטויים מוחשיים לכך.
ברוח זו, ניתן גם לראות את ההתנהלות של פוטין מול המערב ואוקראינה במשבר הנוכחי - יצירת אופציה לאיום צבאי, מוחשי ומיידי. העלייה לרגל של מנהיגי המערב לרוסיה מהווה בראייתו, לפחות לעת עתה, הוכחה לתפיסת עולמו כי המערב יהיה נכון להתחשב באינטרסים הרוסיים רק תחת איומים.
אחת ההשלכות המשמעותיות ביותר של המשבר היא בהתגבשות שני צירים מנוגדים - בציר אחד רוסיה וסין ובציר השני ארה"ב ובעלות בריתה באירופה ובאסיה. המחשה לכך כבר ניתנה בהצהרה המשותפת שפרסמו הנשיאים שי ופוטין, במהלך ביקורו של האחרון באולימפיאדת החורף בסין, שהייתה למעשה קריאת תיגר משותפת על הסדר העולמי בהובלת ארה"ב.
דומה, כי מוסקבה ובייג'ינג קיבלו החלטה אסטרטגית להזיז הצידה את היריבות והתחרות ההיסטורית ביניהן כדי לקדם ולהציג חזית אחידה נגד ארה"ב, במטרה לעצב סדר עולמי חדש ולבלום את מה שנתפס על ידן כמעורבות גוברת של וושינגטון ב"חצר האחורית" שלהן, בין היתר בקידום רעיונות ליברליים ושיתופי פעולה צבאיים.
מהצד השני, מתבלטים מאמציו של הנשיא ביידן לגבש חזית מערבית אחידה כנגד רוסיה, שתבוא לידי ביטוי בגביית מחיר ממנה באמצעות הטלת סנקציות כלכליות משותפות עליה ובהחייאת הרלוונטיות של ברית נאט"ו. לכך עלולות להיות השפעות מרחיקות לכת על ההתנהלות של המעצמות בזירה הגלובלית בשורה ארוכה של תחומים - תחרות להעמקת ההשפעה באזורים שונים ברחבי העולם (טאיוואן האתגר הבא?) ובכלל זאת במזה"ת; ניהול משברים; קידום החלטות במסגרות בינלאומיות ואמנות שונות; מחירי סחורות ואנרגיה, ועוד.
התפתחויות אלו מייצרות עבור ישראל הזדמנויות ואתגרים כאחד. מצד אחד, חזרה לעידן של מלחמה קרה בצורה מודרנית בין שני גושים מרכזיים עלולה להעיב על מערכת הקשרים של ישראל עם רוסיה וסין, ובתרחיש מחמיר אף להקרין על התיאום הביטחוני עם רוסיה וחופש הפעולה בסוריה. מצד שני, סביר כי במציאות כזו, ולמרות הרצון להפנות משאבים לזירות אחרות (אסיה ואירופה), ארה"ב תאלץ דווקא להרחיב את מעורבותה במזה"ת בשל היותו יעד לתחרות בין המעצמות וחשיבותו הגיאו-אסטרטגית, באופן שעשוי להעמיק את חשיבותה של ישראל ולצקת תכנים נוספים לקשרים המיוחדים בין שתי המדינות, גם במימד הבילטראלי וגם מול המדינות הסוניות.
ד"ר (סא"ל מיל') שי הר-צבי הוא חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) באוניברסיטת רייכמן. לשעבר מנכ"ל המשרד לנושאים אסטרטגיים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו