הכבישים המתפתלים של רואנדה חוצים נוף של גבעות מאופק לאופק. במהלך היום השמש הבהירה מאירה את הכפרים הקטנים על הגבעות, את מטעי המנגו והאננס על המדרונות ואת החצרות המטופחות ושדות האורז במקומות הנמוכים באינספור גוונים של צבע. אך בלילה המצב שונה. מלבד רצועה צרה מאוד של בתים מאורים בדלילות, הגבעות הירוקות של רואנדה אפלות לגמרי עם רדת החשיכה הטרופית.
יש משהו קסום בחושך המוחלט הזה, בכוכבים שפתאום מתגלים ובתחושה של לילה אמיתי, כמו שהכירו אבותינו לפני שמישהו בכלל יכול היה לדמיין את המונח "זיהום אור". אבל עבור התושבים הרבים שחיים על הגבעות של רואנדה, המחשבות הללו מספקות נחמה מועטה אם בכלל. עבורם, כשהעלטה יורדת, בסביבות השעה שש בערב כמו שקורה סמוך לקו המשווה, החיים נפסקים.
עוד בנושא:
"הנשיא נרצח - אנחנו הבאים בתור": 25 שנים לרצח העם ברואנדה
הצרפתים ידעו על ההכנות לרצח העם ברואנדה
"רק היהודים יכולים להבין מה שעברנו": רואנדה מציינת 25 שנים לרצח העם
רואנדה איננה חריגה ביבשת. באפריקה הסאב – סהרית, רק ארבעים וארבעה אחוזים מהאוכלוסייה מחוברים בדרך כלשהי לרשת החשמל. מדובר בגידול מרשים ביחס לעשורים קודמים, אך המציאות ביבשת היא שגם בעשורים הבאים, רשתות החשמל לא יגיעו לרוב רובה של האוכלוסייה.
ברואנדה עצמה, רק 36 אחוזים מהציבור מחוברים לרשת החשמל הארצית, ובעוד אחוז זה עולה מעט בכל שנה, קשיים גאוגרפיים, עלות גדולה של בניית התשתית ושטח עצום המיושב באופן מפוזר כולם אחראים לזחילה מתמשכת בבניית תשתיות החשמל והמים וסלילית הכבישים. הדבר ניכר בכל מקום אליו נוסעים. סמוך לכבישים הראשיים, הסלולים, רשת החשמל עוברת ומסתעפת ליישובים שקרובים לדרך, אך היישובים על הגבעות הסמוכות נותרים ללא זרם.
נוף גבעות ברואנדה, שופע ירוק ביום, חשוך בלילה // צילום: אורורה לטרולו
זה היה יכול להיות עוד סיפור על עוני ואומללות באפריקה, אלא שכמו שקורה בהמון מקרים ביבשת, בחלל שאותה משאירה הממשלה, נכנס השוק החופשי ומצליח לחולל ניסים קטנים. בזכות מהפכה טכנולוגית, שיתוף פעולה ממשלתי והבנה שגם אוכלוסיית החקלאים המרודים של רואנדה יכולים להיות לקוחות משלמים, שוק חדש של אנרגיה מתעורר בגבעות הירוקות ומאיר אותן באור חדש.
במרכזה של המהפכה הזו עומד ישראלי, יריב כהן, שייסד את חברת "איגנייט פאואר" שמציעה למקומיים פיתרון בלתי רגיל. מערכת חשמל ביתית קטנה, מוגבלת אך גם אמינה וזולה. בתחילה כששמעתי על איש עסקים ישראלי שעושה את עסקיו באפריקה, הגבתי בחשדנות מסוימת. אנשי עסקים ישראלים רבים לקחו חלק בטרגדיות של אפריקה. והנסיעה שלי לרואנדה, לרגל ציון 25 שנים לרצח העם שבוצע במדינה, הזכירה לי את ההיסטוריה העגומה הזו, אך גם הציעה הזדמנות לבחון את טענותיה של החברה הצעירה ולסייר בשטח.
בננות וחשבון חשמל
קוהן, איש יחסי הציבור של החברה ועל אף שמו היהודי, רואנדי צעיר, גאה ומרשים, הוא התגלמות המהפך שעבר על המדינה בשנים האחרונים. קוהן הגיע עם הוריו לרואנדה ההרוסה אחרי רצח העם כפליט בשנת 1994 , כיום הוא משכיל, לבוש היטב ומדבר אנגלית רהוטה. אנחנו נוסעים הרחק מהבירה קיגלי, למחוז רוואמאגנה, אזור כפרי ברובו הגדול.
גם שם, קרוב לכבישים הראשיים, ניכרים סימני הפיתוח הכלכלי המואץ ברואנדה. מפעל פלדה גדול, מחלבה חדישה אזור תעשייה גדול שהולך ונבנה, שיספק למקומיים משרות, אך קילומטרים ספורים משם, על דרך עפר צרה, אנחנו מגיעים לכפר קטן שמעולם לא חובר לרשת החשמל. המקום נקי ומטופח, גינות קטנות עם גדר חיה ופרחים נמצאות בסמוך לכל בית ובין הבתים גדיים משחקים בעליצות בין מטעי פרי.
דרך עפר וכפר שמעולם לא חובר לתשתית החשמל // צילום: אורורה לטרולו
על ראש הגבעה ניצב ביתו של אנטואן, שוטר וחקלאי במקצועו ולקוח מרוצה של "איגנייט פאואר". "לי קל יותר מהאחרים בכפר לשלם על המערכת, אני לא תלוי במכירת תוצרת חקלאית משום שיש לי משכורת קבועה מהמשטרה", הוא מספר. ישראלי שהיה שומע כמה מרוויח אנטואן מעבודתו הקשה היה וודאי מתפלץ, אך גם הסכום הנמוך הזה הוא הרבה עבור תושבי הכפר הרואנדי, שמתקיימים בצניעות ומשתמשים לא מעט בסחר חליפין של התוצרת החקלאית אותה הם מגדלים.
המערכת שמציעה פאואר איגנייט מתאימה היטב לשוק מועט המזומנים של רואנדה. החברה, דרך בלן מקומי, מספקת מערכת חשמל ביתית הכוללת לוח סולרי, סוללה, ארבע עד חמש נורות לד ומכשיר רדיו קטן. המערכת מתקבלת בתשלום חודשי של ארבעה עד חמישה דולרים, סכום לא מבוטל עבור הכפריים, אך גם לא בלתי מושג. לאחר התשלום החודשי מקבל הלקוח מסרון עם קוד להזין במערכת, שפותח את השימוש בה לחודש הקרוב. לאחר שנתיים של שימוש, המערכת עוברת לידי הלוקח והוא לא צריך לשמש יותר עבור השימוש בה.
"כשהשמש שוקעת, אנחנו מדליקים את האור", אנטואן השוטר בביתו // צילום: אורורה לטרולו
"זה פשוט נפלא", מספר אנטואן, "יש לי אור בבית, אני יכול להכין דוחות בערב ולשמוע רדיו עם אשתי", הוא מספר לי בשיחה בסלון ביתו. "במהלך היום המערכת נטענת, שמש לא חסרה לנו ברואנדה, וכשהשמש שוקעת אנחנו מפעילים את האור". אנטואן כבר מפעיל מערכת אחת ללא תשלום וכעת הוא משלם עבור אחת נוספת, כדי שתהיה תאורה מחוץ לבית. "לפעמים אני חוזר ממשמרת באמצע הלילה ולא כיף לגשש את הדרך הביתה בחושך מוחלט", הוא מספר.
אך עבור תושבים אחרים בכפר, התשלום עבור המערכת איננו כל כך פשוט. כמה בתים ליד נמצא ביתה של ז'נט. בית חומר פשוט עם גג עץ. ז'נט היא אם חד הורית ומעבדת למחייתה חלקת אדמה קטנה בתמורה לחלק מהתוצרת שהיא מגדלת. "לשלם את חשבון החשמל זה לא קל כשאני לא ממש מרוויחה כסף, אבל יש לי ילד בגיל בית ספר והוא צריך להכין שיעורים בערב, הוא צריך אור. יש לי אחריות כלפיו", מסבירה ז'נט.
"הכי טובות בכפר", עצי הבננה של ז'נט // צילום: אורורה לטרולו
כדי לשלם את חשבון החשמל היא החלה למכור את אחד מנכסיה האהובים, הבננות אותן היא מגדלת בחצר ביתה וידועות כטובות ביותר בכל הכפר. "יש סוחר בשוק סמוך שנותן לי מחיר טוב, אבל לו יכולתי לא הייתי מוכרת אותן", היא מספרת בשעה שאנחנו מתכבדים בכמה בננות. הן אכן טעימות להפליא.
"לא יכולים להגיע לכולם"
מה שאפשר לאנשים כמו ז'נט, שלא חולמים על להחזיק בחשבון בנק, לשלם תשלומים חודשיים קבועים היא מהפכה כלכלית שהחלה באוגנדה השכנה ונקראת "מומו", קיצור של מובייל מאני, כסף נייד. המערכת מאפשרת לאפריקנים להעביר כסף, לשלם חשבונות ולהחזיק קרדיט בסכומים קטנים, על ידי תשלום לנציגי שירות במזומן והמרת הכסף, תמורת עמלה זעירה, לכסף "סלולרי", שניתן לשימוש גם במכשירי טלפון נייד שאינם חכמים.
משרדו של ראש עיריית רוומאגאנה, רדג'אב מבוניומובוני, עמוס מבקרים, אירועי הזיכרון לרצח העם יוצרים שתף בלתי פוסק של מארגנים ומבקרים, אך איכשהו, הוא מוצא זמן לעיתונאי מישראל שבא לשאול אותו שאלות מטרידות על תשתית החשמל.
"פיתרון טוב עבור האזרחים", ראש עיריית רוומאגנה וכתב ישראל היום // צילום: אורורה לטרולו
"אני אגיד לך בדיוק מה שאני אומר לאנשים במחוז שלי, אנחנו עושים מאמצי על מנת לשפר ולהרחיב את תשתית החשמל, אבל לחלוטין לא ריאלי לחשוב שנוכל להגיע לכולם בעשורים הקרובים, אנחנו פשוט עדיין לא שם", הוא מסביר. "הגדלנו את תפוקת החשמל, עברנו לייצר חשמל נקי בחווה סולרית גדולה, אבל התקציב והיכולת של האוכלוסייה לעמוד בעלויות מאטים מאוד את הרחבת הקווים".
כשהשיחה מגיעה לחברות הפרטיות שנכנסו לתחום, ראש העיר שמח על התחרות. "כרגע, זה הפתרון הטוב ביותר עבור האזרחים. מערכות סולריות ביתיות הן בטוחות, נקיות וזולות, האוכלוסייה יכולה לעמוד במחיר ועדיין לשדרג משמעותית את איכות החיים שלהם".
מערכת החשמל שמציעה החברה // צילום: אורוהר לטרולו
בנוסף לאיגנייט, עוד מספר חברות מתחרות בשוק הצומח של אספקת חשמל ביתית, רובן משווקות מערכות גדולות, מגוונות ויקרות יותר, שבאזור הכפרי מתאימות בעיקר לעסקים ולבעלי הכנסה גבוהה. "זה שוק שהולך וגדל וצפוי לגדול עוד" מסביר ארתור יוסטון, המנהל האזורי של החברה, במטה החברה בקיגלי. "יש פה חברות שמתעניינות במכירה של גזיות ביתיות שעובדות על גז שמיוצר מפסולת ביתית, חברות שמתעניינות בפתרונות השקיה עבור חקלאים קטנים, הכל במחשבה על הסביבה ותוך רצון כנה גם להזניק את האזור קדימה.
"אתה חייב להבין שהמעבר בין היעדר חשמל לחשמל בסיסי הוא עצום, הוא גדול יותר מכל שדרוג תשתית. אנחנו רואים את זה ברואנדה כל הזמן. ילדים בבתים עם חשמל מצליחים להכין שיעורי בית בעב. נשים יכולות לעבוד בתפירה או קליעת סלים גם בשעות החשיכה, מה שמגדיל את הכנסת המשפחה ומחזק את מעמד האישה כמפרנסת חשמל פירושו קידמה והתקדמות במובן הכי פשוט של המילה", מסביר יוסטון.
עם הפנים לאפריקה כולה
את יריב כהן אני פוגש במלון פאר נוצץ במרכז קיגלי. מסביב גינות מטופחות, גורדי שחקים וסד וניקיון מופתיים. האיש שמאחורי פאואר איגנייט. כהן האנרגטי מספר בהתלהבות כיתד החלה החבר'ה את צעדי הראשונים ברואנדה.
"בשנת 2013 השתתפתי בארוחת צהריים ביחד עם נשיא רואנדה, פול קאגמה. בפגישה איתו הבנתי כמה גדול הצורך בפתרונות שיספקו אנרגיה למספר ענק של אנשים, במחיר נמוך ובזמן קצר.
בשלב הזה כבר הכרנו היטב את עולמות האנרגיה המתחדשת – אנג׳לה חומסי, שייסדה יחד איתי את החברה, הכירה את הנושא מתחום סיכון ההון, ואני כמנכ״ל חברת קאמקו, שפיתחה פתרונות שונים בתחום האנרגיה המתחדשת. הבנו שיש פה פוטנציאל לשלב בין טכנולוגיות שהכרנו לבין הצרכים האדירים של השוק האפריקאי", מספר כהן.
במהלך ישיבה נינוחה על כוס תה מקומי, כנן מסביר את תהליך הקמת החברה. "את החברה הקמנו בשנת 2014, מתוך מטרה ברורה, לספק פתרונות חשמל נקיים, בטוחים וזולים למאות מיליוני בני אדם הזקוקים לכך. התחלנו את הפעילות ברואנדה, שם סגרנו את המעגל שהחל באותה ארוחת צהריים, ושיתפנו פעולה עם הנשיא קאגמה.
האסון במוזמביק, פגע קשה בתשתיות השבריריות במדינה // צילום: רויטרס
"מכיוון שכבר מהיום הראשון סיפקנו ללקוחות את המחירים הזולים ביותר ביבשת אפריקה ביחד עם מוצרים באיכות הגבוהה ביותר בנמצא, מהר מאוד איגנייט הפכה לשחקן הדומיננטי ביותר בשוק. כיום החברה מספקת פתרונות סולאריים למאות אלפי לקוחות במדינה, פועלת גם במדינות נוספות ברחבי היבשת", מגולל כהן את סיפור החברה.
כהן מסביר כי רואנדה, בה השלטון משתף פעולה עם הקהילה העסקית ורמת השחיתות נמוכה, היא אכן כן שילוח מעולה לעסקים באפריקה, אך שאיפותיה של החברה לא נעצרות שם. כיום פועלת החברה בעוד מדינות אפריקאיות ומחברת למעלה מ-6,000 כפרים לחשמל בסיסי. במהלך ביקורי ברואנדה התחולל ציקלון קשה במוזמביק, שגרם נזקים קשים לתשתית החשמל. כהן ואיגנייט פאואר מצאו את עצמם בחזית המאמץ להחזיר את האור לתושבי המדינה המוכה.
לקראת סוף השיחה אומר לי כהן כי: "אפריקה היא שוק עצום לחשמל סולרי, יש לה שמש בלי סוף ומאות מיליונים שמשוועים למקור חשמל זול ואמין". כהן צודק. ארגוני סיוע הכזיבו הרבה פעמים את תושבי אפריקה ויצרו צורך ותלות במקום קיימות. נראה כי דווקא השוק החופשי והרוח היזמית מצליחים איפה שהנדיבות והאלטרואיזם כשלו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו