"כדי להציג תוקפנות נגד מדינה שכנה כ'מאבק בפשיזם', נדרש לעוות כליל את הראש לאזרחי רוסיה, ולהצריח בין המושגים 'פשיזם' ו'אנטי-פשיזם'. כעת התקשורת הרוסית הרשמית מכנה 'אנטי-פשיזם' את הפלישה חסרת העילה למדינה השכנה, את סיפוח השטחים שנתפסו, את הטרור נגד האוכלוסייה האזרחית באזורים הכבושים, את פשעי המלחמה", כך אמר לפני זמן קצר חתן פרס נובל לשלום הרוסי, יאן רצ'ינסקי, בטקס הענקת הפרס.
רצ'ינסקי, יו"ר הנהלת ארגון השמירה על הזכירון וזכויות האדם הרוסי "ממוריאל", חולק את הפרס עם אולכסנדרה מטבייצ'וק, יו"ר המרכז האוקראיני לחירויות, ועם פעיל זכויות האזרח הבלארוסי הכלוא אלס ביאליאצקי, שרעייתו נטליה פינצ'וק קיבלה את הפרס בשמו.
רצ'ינסקי מתח ביקורת חריפה על משטר פוטין, בדגש מיוחד על עיוות ההיסטוריה לצרכים פוליטיים ומדיניים. "באימפריה הסובייטית כל ניסיון של מאבק לעצמאות לאומית או אפילו גילוי של תודעה לאומית, שלא תאמו לדוגמה האידיאולוגית, הוכרזו 'לאומיות בורגנית' ודוכאו באכזריות", סיפר רצ'ינסקי, "אחרי התפרקות בריה"מ, במדינות החדשות שקמו על שטחיה, החלו להיבנות סיפורים היסטוריים חדשים, שלא עלו בקנה אחד עם המיתולוגיה הסובייטית הרשמית.
"זמן קצר לאחר עלייתו של ולדימיר פוטין לשלטון, הצמרת הרוסית החדשה ומשרתיה האידיאולוגיים אסרו 'מלחמות זיכרון' על השכנות – אסטוניה, לטביה, אוקראינה – תוך שימוש מלא בסטריאוטיפים ובתגיות תוצרת ברה"מ. ודאי שזה לא נעשה עבור 'האמת ההיסטורית', אלא עבור האינטרסים הפוליטיים. בסופו של דבר, הגיע הדבר לכך שהמלחמה ב'לאומיות' הפכה לצידוק האידיאולוגי ותועמלני עבור מלחמת כיבוש פושעת ומוטרפת נגד אוקראינה.
"אחד הקורבנות של טירוף הדעת הזה היה הזיכרון ההיסטורי ברוסיה עצמה. למעשה, כדי להגיש תוקפנות נגד מדינה שכנה כ'מאבק בפשיזם', נדרש לעוות כליל את הראש לאזרחי רוסיה, ולהצריח בין המושגים 'פשיזם' ו'אנטי-פשיזם'. כעת התקשורת הרוסית הרשמית מכנה 'אנטי-פשיזם' את הפלישה החמושה למדינה השכנה, שלא נתנה לכך כל עילה, את הסיפוח של השטחים שנתפסו, את הטרור נגד האוכלוסייה האזרחית באזורים הכבושים, את פשעי המלחמה. מוגברת השנאה כלפי אוקראינה, שפתה ותרבותה מוכרזות 'פגומות', העם האוקראיני מוכרז כ'לא קיים'. ואילו המילה 'פשיזם' מציינת התנגדות לתוקפן.
"כל זה סותר באופן מוחלט לניסיון ההיסטורי של רוסיה, שולל את ערך המלחמה האמתית נגד הפשיזם בשנים 1941-1945 ומעוות את זיכרונה, כמו גם את זיכרון החיילים הסובייטיים שנלחמו נגד היטלר. המילים 'חייל רוסי' יהיו מעתה קשורות בתודעה של המוני בני אדם לא עם החיילים הסובייטיים אלא עם אלה שזורעים מוות וחורבן על אדמת אוקראינה".
אולכסנדרה מטבייצ'וק מהמרכז האוקראיני לחירויות דיברה על סבל העם האוקראיני בעקבות הפלישה ואמרה: "לא צריך להיות אוקראיני כדי לתמוך באוקראינה. די להיות בן אדם". היא דחתה כל פשרה עם רוסיה כל עוד התוקפנות נמשכת וקראה להקים בית דין בינלאומי כדי לשפוט את ראשי רוסיה. "עלינו להוכיח ששלטון החוק עובד, וכי הצדק קיים, גם אם הוא מושג באיחור".
נטליה פינצ'וק, רעייתו של מייסד מרכז זכויות האזרח הבלארוסי "ויאסנה" ("אביב") אלס ביאליאצקי, מסרה בשם בעלה הכלוא: "במולדתי, כל בלארוס נמצאת בכלא. הפרס הזה שייך לכל חברי מגיני זכויות האדם, לכל הפעילים האזרחיים, לכל רבבות הבלארוסים שעברו התעללות, עינויים, מעצרים, בתי סוהר". ביאליאצקי, שהתייחס בדבריו לשלטון לוקשנקו בכלל ולדיכוי האכזרי של המחאה הדמוקרטית ב-2020, הוא החתן הרביעי בתולדות הפרס שמקבל את הנובל מרחוק, בעודו בכלא.
פינצ'וק התייחסה גם למלחמה באוקראינה ואמרה: "אני יודעת איזו אוקראינה תתאים לרוסיה: דיקטטורה שתהיה תלויה בה. בדיוק כמו בלארוס היום, שבה לא נשמע קולו של העם המדוכא. בסיסים רוסיים ענקיים, תלות כלכלית עצומה, רוסיפיקציה תרבותית ולשונית – זו התשובה לשאלה באיזה צד נמצא (הדיקטטור) לוקשנקו. שלטונות בלארוס עצמאיים רק במידה שבה רוסיה מתירה להם. על כן יש להיאבק ב'אינטרנציונל הדיקטטורות'". פינצ'וק, שהתראיינה בעבר ל"ישראל היום", חתמה את נאומה במילים: "חירות לעם הבלארוסי! חירות ל'ויאנסה'! תחי בלארוס!"