"המדינה לא עמדה במבחן ההגנה על הילדים": אלימות, לחץ ומחסור במענים פסיכולוגיים אחרי שבעה באוקטובר

בשלושת החודשים הראשונים למלחמה חלה עלייה של 37% בדיווחים למוקד 118 על אלימות כלפי ילדים במשפחה, בהשוואה לתקופה המקבילה בשנה הקודמת. כך עולה מדו"ח של המועצה לשלום הילד.

הדו"ח כולל נתונים אודות השפעות טבח שבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל על הילדים והנוער בישראל. בנוסף על פי הדוח, בהשוואה לחודשים המקבילים בשנה שעברה, בחודשים אוקטובר-דצמבר 2023 חלה עלייה של כ-28% בפניות למוקד 118 שעניינן אלימות, פגיעה מינית והזנחה כלפי ילדים.

בדו"ח נכתב כי ההחמרה בנתונים הם בין היתר כתוצאה של '"סיר לחץ" שמאפיין את התקופה ושל היעדר מסגרות מסודרות ויציבות, ומחסור באנשי מקצוע שמוביל לכך ש"השמיכה קצרה" והיא מנותבת כולה לטיפול במצב החירום.

איפה הפסיכולוגים?

מהדו"ח עולה כי 38 ילדים נרצחו במהלך מלחמת חרבות ברזל והטבח בעוטף עזה, 20 ילדים התייתמו משני ההורים שלהם שנרצחו. 96 ילדים התייתמו מהורה אחד. 42 ילדים נחטפו לרצועת עזה, רובם הוחזרו פרט לשני ילדי משפחת ביבס, כפיר ואריאל שלא ידוע עדיין מה עלה בגורלם.

מספר לא ייאמן של 19,407 ילדים הוכרו על ידי המוסד לביטוח לאומי כנפגעי פעולות איבה בגוף ובנפש, ילדים שראו זוועות, לעיתים את הוריהם או אחיהם נרצחים מול עיניהם. כ-37% מהילדים (7,257) הם מתחת לגיל 6.

מנכ"לית המועצה לשלום הילד: "הניסיון המקצועי אף מלמד שהנתונים הקשים של ראשית המלחמה הם כנראה רק המבוא לתמונה הרת אסון שתתבהר רק בהמשכו או בסופו של המשבר שפוקד אותנו. רק שינוי מחשבתי מוחלט ושינוי אסטרטגי כולל במדיניות הנוגעת לילדים יוכלו לשנות את התמונה ולהציל אותם ואותנו כחברה".

אבל זה לא נגמר כאן. מסתבר שבממשלה לא למדו לקח מכל אותה תקופה שבה תלמידי הדרום חיו עם טילים, אזעקות וחרדות. מסתבר שערב שבעה באוקטובר 29% מהתקנים של הפסיכולוגים החינוכיים לא היו מאוישים. במחוז דרום, המצב היה אפילו חמור יותר: 36% מהתקנים לא היו מאוישים. כל זאת, כשמצבם הנפשי של ילדים ונוער במשבר חמור, שהתחיל עוד ערב אירועי שבעה באוקטובר והלך והחריף בעקבות אירועי הטבח והמלחמה.

נתוני הדו"ח מתבססים על גופים שונים, ממשלתיים ופרטיים אך איגודם יחד מעלה תמונה קשה שלא ניתן להתעלם ממנה. כך לדוגמה: בשלושת החודשים הראשונים למלחמה חלה עלייה של כ-78% בשיעור הנערים, חברי קופת חולים מכבי, שאובחנו כסובלים מלחץ, ועלייה של כ-69% בקרב הנערות. בנוסף, בחודשים אלה הייתה עליה של כ-20% בקרב נערים ונערות שאובחנו כסובלים מחרדה.

מוסדות לא ממוגנים

גם הניסיון עכשיו להחזיר את תושבי הדרום לביתם, מלווה בלא מעט קשיים לחזור אל מוסדות החינוך. הסיבה: רבים מהם לא ממוגנים.

מהדו"ח עולה כי מערכת החינוך לא הייתה ערוכה למצב החירום, גם בהיבט הבטיחותי: ערב שבעה באוקטובר, 26% ממוסדות החינוך לא היו ממוגנים כנדרש, 15% לא היו ממוגנים כלל. במחוזות הצפון והדרום, כ-20% ממוסדות החינוך לא היו ממוגנים כנדרש וכ-10% מהמוסדות החינוכיים לא היו ממוגנים כלל. בבתי הספר ביישובים הבדואים 21% ממוסדות החינוך לא היו ממוגנים כלל.

מנכ"לית המועצה לשלום הילד, עו"ד ורד וינדמן: "תמונת המצב של הילדים בישראל בחודשי המלחמה הראשונים מלמדת במידה רבה על כך שבמבחן ההגנה על ילדים - המדינה לא עמדה. נתוני השנתון מצביעים על הקשר הטרגי שבין חולשתן של המערכות הציבוריות האוניברסליות ושל רשת ההגנה המדינתית על ילדים ערב הטבח והמלחמה, לבין היקף ועומק ההשלכות על מצבם של הילדים. הניסיון המקצועי אף מלמד שהנתונים הקשים של ראשית המלחמה הם כנראה רק המבוא לתמונה הרת אסון שתתבהר רק בהמשכו או בסופו של המשבר שפוקד אותנו. רק שינוי מחשבתי מוחלט ושינוי אסטרטגי כולל במדיניות הנוגעת לילדים יוכלו לשנות את התמונה ולהציל אותם ואותנו כחברה.

"וצריך גם לומר בקול רם וברור, מגמות שליליות של שנים בעוני, בבריאות הנפש, בתחום הרווחה והסיכון לא התחילו בשבעה באוקטובר. אבל כשמצב חירום פוגש מערכות וכוח אדם ציבורי שהורעבו משך שנים ורשת ביטחון מחוררת, התוצאה כבר ידועה מראש".