מפליא לדעת כי יש מי שמופתע מהצבעת הרשימה המשותפת עם הקואליציה, בהצעת החוק להגבלת כהונת ראש הממשלה לשתי קדנציות או שמונה שנים. זה לא סוד גדול כי התנהלותה ופעילותה בכנסת אינטרסנטית במקרה הטובה ולעומתית במקרה הפחות טוב.
שיתוף הפעולה שלה עם הקואליציה מחד ועם האופוזיציה מאידך משקף נאמנה את התפוגגות הערכים וההבטחות לציבור הבוחרים. כך יצא שברצותם יעניקו רשת הגנה לקואליציה כפי שקרה עתה, ומצד שני ישתפו פעולה עם הליכוד ואפילו עם ה"נמסיס" הגדול שלהם – איתמר בן גביר, בהצעת חוק של האופוזיציה, רק כדי להביך את רע"מ, מרצ ומפלגת העבודה.
התלות של הקואליציה במפלגה אנטי ציונית, שחבריה מצהירים תחת כל עץ רענן כי על ישראל להפוך ממדינת יהודים למדינת כל אזרחיה, מהווה מדרון חלקלק. כאשר נקמנות פוליטית מצד אלו בקואליציה, ששונאים ומתעבים את יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו, נפגשת עם אידיאולוגיה קיצונית ואנטי ציונית – טוב לא יכול לצאת מכך. מה שנאמר הוא: אנחנו נחליט ונקבע למי תצביעו ועבור מי תצביעו ומי שאין זה נאה לו – שיתמודד.
העובדה כי מפלגות בקואליציה כמו ימינה, תקווה חדשה וישראל ביתנו, שציבור בוחריהן מגיע מלב ליבו של המחנה הציוני, משתפות פעולה עם רשימה אנטי ציונית, ששמה לה למטרה לשנות את צביונה ואופייה היהודי של המדינה, ופועלת ללא לאות להציב מחסום חוקתי לדרכו הפוליטית של מנהיג המחנה הלאומי, שזוכה לרוב בקרב הציבור, מעיד על איבוד ערכים.
נוסף על כך, מעיד על הטרלול שאחז בנבחרי הציבור מהקואליציה בשם השרידות הפוליטית והקונספציה השגויה, לפיה על כל מרכיבי הקואליציה להיות תלויים זה בזה, כדי לא להיות תלויים זה לצד זה, באופן מטאפורי כמובן. למשותפת ולמפלגות הקואליציה ברור שנפילת ממשלת בנט לפיד תביא לבחירות שככל הנראה יסתיימו בניצחון הליכוד והימין וסיום דרכם הפוליטית של רבים מחברי הקואליציה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו