קריאת התיגר של אדלשטיין על נתניהו היא צעד אמיץ - שעלול לחזור כבומרנג

להודיע כעת, כשעוד אין התמודדות על הפרק, ואף שתוצאות הבחירות כמעט ידועות מראש, על קרב ראש בראש מול נתניהו על ראשות הליכוד - זה בראש ובראשונה מהלך אמיץ. רבים מבכירי הליכוד, כך יש להניח, הביטו בעיניים כלות ובמבטי קנאה במסך הקטן, כשחברם הקדים אותם במהלך שאותו הם מתכננים מזמן.

הכרזתו של יולי אדלשטיין מכניסה את הליכוד למציאות חדשה, של קריאת תיגר על מנהיגותו של בנימין נתניהו, בעודו מכהן כראש האופוזיציה וללא העוצמה שאפפה אותו כאשר היה ראש הממשלה. המתמודד הקודם מול נתניהו, מצא את עצמו אחרי התבוסה מקים מפלגה חדשה שהצליחה בהצלחה רגעית להביא להחלפת נתניהו בשלטון, אולם גורלה לוט בערפל. הלקח של שניהם צריך להיות ניהול מאבק הוגן וראוי שלא שורף גשרים ומפיל חללים.

לעיתים יש פער בין אומץ לחוכמה. לא כל אמיץ הוא בהכרח חכם, ולהפך. המהלך של אדלשטיין תופס את נתניהו בנקודת זמן רגישה, כמי שנלחם על מקומו בציבוריות הישראלית אחרי שהתואר הנכסף נשלל ממנו. לכאורה הזמן המתאים ביותר לתקוף. הכרישים מעדיפים את הדגים המדממים על פני השלמים והבריאים. אבל הדנ"א הליכודי עשוי להוכיח שוב שהוא עובד אחרת. שם על המנהיגים שומרים ולא מפקירים. ולא פעם אלה שמשלמים את המחיר הם אלה שקראו תיגר ועברו את הגבול.

בשלושה חודשים שעברו מאז איבד נתניהו את השלטון, מעמדו רק הולך ומתחזק. 20 אלף איש הצטרפו לשורות הליכוד בגלל מפקד שהוא יזם, כלומר הצטרפו בגללו. בסקרים הליכוד עולה, והדבר מעיד על מעמדו בציבור, דבר שוודאי משתקף גם בתוך התנועה. כך ששאלת העיתוי גם היא תמוהה מבחינת אדלשטיין.

בניגוד לדעת נאמני נתניהו שייחלו לתקוף את אדלשטיין, לנסות להציגו כחתרן ולהוציא אותו אל מחוץ לקונצנזוס המפלגתי - ההכרזה על ההתמודדות טובה לליכוד. היא מגבירה את התחרות ויכולה להעיר את השטח - עניין קריטי לקראת בחירות כלליות. מנגד היא גם עשויה להיות מסוכנת למפלגה, אם יתברר שההתמודדות כולה היא הכנת הקרקע לפרישה ולחבירה לממשלה ולהארכת ימיה.

השאלה הגדולה היא אם אדלשטיין פועל משיקול פוליטי קר, וכל רצונו להקדים את ניר ברקת, אבי דיכטר ואולי אחרים שהוא מעריך שעשויים ללכת למהלך דומה בקרוב, או שמניעה אותו הנקמה והרוחות הרעות שנשבו לאחרונה בינו לבין נתניהו. רבים מיריביו של ראש הממשלה לשעבר מצאו את עצמם כעבור זמן קצר נטולי אופציות פוליטיות לאחר שבחרו לפעול מהבטן.

מעניין יהיה לראות את אדלשטיין, שהיה אך לא מזמן מוקצה בחוגי השמאל והתקשורת, אחרי שהיה יו"ר הכנסת הראשון שלא כיבד את פסיקת בג"ץ, מתחיל להיות מחוזר ומחובק רק בגלל שעבר לצד הנכון - הצד של מתנגדי נתניהו. האיש שאף שאינו בהנהגה, ממשיך להיות הציר המרכזי שסביבו חגים כולם.