ביומן הבוקר של גלי צה"ל תקף היום (ראשון) אפי טריגר את מזכ"ל תנועת הנוער 'עזרא' שאול דה מלאך על ארגון מצעד הדגלים ביום חמישי. יש אירוע מיוחד ביום הזה? תהה טריגר, והוסיף: "צעדתם כבר, לא?" לשם הבהרה, הדגיש כי כשראה את המשתתפים בריקוד הדגלים שנערך ביום ירושלים, הרגיש את מימוש הריבונות הישראלית בעיר הקודש, כאומר שמוטב לנו להסתפק בכך.
תהיותיו של טריגר מצטרפים להודעת שר הביטחון גנץ שלפיה הערכות גורמי הביטחון הן שצעדה כזו תוביל להתלקחות מחודשת במספר חזיתות. ובאמת, מה לתנועת נוער ולהתלקחות מדינית וביטחונית?
ההישגים שישראל יכולה לזקוף לעצמה ממבצע 'שומר החומות', הכוללים השמדת מבנים אסטרטגיים של חמאס, פגיעה במטרו העזתי וחסימה כמעט מוחלטת של המערך הרקטי של חמאס לא מבטלים את ההישג המרכזי של ארגון הטרור ברצועה: נוצר קשר ישיר בין המתרחש בירושלים למתרחש בעזה.
למרות הצהרותיהם הפומפוזיות של ראש הממשלה נתניהו ("מה שהיה הוא לא מה שיהיה") ושל שר הביטחון גנץ ("חמאס יודע שמחיר הפרת השקט יהיה כבד מאוד") בסיום המבצע, די ברור שישראל מורתעת ממימוש עממי של ריבונות הבירה, מחזרתו של סבב נוסף ומשובן של הפרעות אל תוך ערי ישראל.
למי שחיפש עוד הוכחה, מגיעה הצהרתו של גנץ מאמש כי הוא מתנגד לקיומה של צעדת הדגלים בירושלים. בינתיים מי שחושש מהפרת השקט הוא אנחנו, ולא חמאס.
ההרתעה הזו משבשת את המערכת הפוליטית שלנו כבר למעלה משנתיים. מי זוכר היום שאחד הגורמים לכך שהממשלה המתפקדת האחרונה שהייתה פה, באה לקיצה בטרם עת, הייתה התפטרותו של שר הביטחון ליברמן, לאחר שנמנע ממנו ליישם את מדיניותו מול הרצועה. או שבמהלך קמפיין הבחירות השני חמאס שיגר טיל במכוון לאשקלון בידיעה שראש הממשלה נמצא שם בכנס תמיכה. בזמן שבישראל זה אף פעם לא הזמן להצית את האש, עבור חמאס גם סופת ברקים יכולה להיות תירוץ טוב לחימום הגזרה.
האופוזיציה דורשת מאוחנה להתנצל על היחס למשפחות החטופים: "כתם על הכנסת בניהולך"
גפני: "אם חוק הגיוס לא מגיע עד ז' באדר - נפסיק להצביע עם הקואליציה"
פרסומת | פתיתים של תקווה
השר לשעבר והאב השכול יזהר שי תקף את נתניהו: "ראש ממשלה פחדן וכושל"
בנט לאחר איסור הכניסה למליאה למשפחות שכולות: "נתק מוחלט של ממשלת האסון"
בימים אלו אנו סופרים כבר 16 שנים של הבטחות שווא על מענה תקיף לכל מתקפת טרור, בין אם מדובר בחדירה, מנהרה, בלון, עפיפון או רקטה. אין מנוס מלהזכיר את האזהרות החוזרות והנשנות מפני הנסיגה מגוש קטיף, שהתממשו בזו אחר זו. החל מהרחבת טווח הטילים ועד הקמת "חמאסטן" ברצועה, הכול קרה, אך שאיש לא ידע לחזות שההתנתקות תוביל להשלמה עם הערעור על ריבונות ישראל בירושלים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו