שלום לתמימות

מי לא שמע את שר האוצר מנפנף בהבטחה שקיבל מנתניהו על שיבה למלחמה. זה נשמע מאוד מוזר - לאיזו מלחמה יש להתגעגע בדיוק? המלחמה הזאת הרי איומה, סמוטריץ' עצמו לא הפסיק לבקר את הרמטכ"ל על האופן שבו היא מתנהלת, וזעק את ליטרת הדם המוגזמת והאכזרית שמשלם המגזר הדתי לאומי שעימו הוא נמנה.

אז איך מתיישבת הסתירה הזאת?

שר האוצר עד כה גם היה היחיד מהקואליציה שהביע למעשה אחריות וכאב כן על חלקה של הממשלה בשואת 7 באוקטובר; בעת ביקור בקיבוץ ניר עוז אמר בגרון חנוק מדמעות: "יש לי אחריות לאסון הגדול ביותר שידענו... אני לא בטוח שאני במקום אנשי הקיבוץ הייתי מסוגל להזמין, לקבל ולהסתכל בעיניים של מי שיש לו חלק באחריות למחדל הנורא והאיום שבו ניר עוז נכבשה בידי הנאצים של חמאס־דאעש ונשארה לבד שעות רבות כל כך באין מדינה או צבא. ברמה האישית אני חי את זה, אני הולך לישון עם זה וקם עם זה".

ואולי יש עוד סתירה לאוסף: למרות שהצביעו נגד עסקת החטופים שיצאה לדרך השבוע, נשארו חברי מפלגת הציונות הדתית בממשלה. לדבריהם, כי נתניהו הבטיח את החלפת המטכ"ל, שלטון צבאי בציר נצרים ופילדלפי, וחידוש המלחמה עד להכרעת חמאס והניצחון המוחלט. או עד להחלטת המטכ"ל והניצחון המוחלף?

כשאת אומרת ציר

ואולי זו לא סתירה, אלא פערי תפיסה שמקשים על השותפות הקואליציוניות להבין את המציאות כהווייתה. נדמה שבמפלגת הציונות הדתית מביטים על חצי הכוס המלאה לדעתם - אמנם צה"ל יצא מחצי עזה, העסקה יצאה לדרך והרכבת כבר יצאה מהתחנה הקודמת - אבל היי, היא יכולה לעצור בתחנה הבאה שבמקרה לגמרי נמצאת בציר פילדלפי. שם, הם חושבים, ניתן יהיה לשנות את הכל כי ידיו של נתניהו לא יהיו קשורות (ביידן התחלף), ישראל תצמיח אסטרטגיה (הרמטכ"ל יתחלף), ויש נתניהו אחרת!

כחיזוק, ואולי אפילו שכנוע עצמי, ראשיה מחזירים לשיח את ההבטחה פגת התוקף של טראמפ מהקדנציה הקודמת, זאת שלא היתה מספיק טובה בזמנו: ריבונות ביו"ש. אחד הצידוקים להישארותם בממשלה הוא הביטחון בשחזור שעת הכושר ההיא ושיתוף הפעולה עם וושינגטון שייצר ניסים, ויחד עם ההבטחות של ביבי הגלגל יחזור חצי אחורה והמאמץ ישתלם.

אבל טראמפ כבר נרשם לחוג של פיסמייקרים, ואין לו עניין לבטל את העסקה, כמו גם נתניהו שמפחד ממיתוג ככובש יותר משהוא מפחד מהמתנחלים. הם בכיס שלו, הוא רק רוצה להרוויח זמן.

כשסמוטריץ' יבין שהאופן שבו הוא מפרש את חילופי המטכ"ל, הפסקת הסיוע ההומניטרי, שליטה צבאית בעזה וחידוש המלחמה שונה מהאופן שבו נתניהו מפרש את הממתקים שהבטיח, הוא יעזוב את הממשלה. אף אחד בשכונה לא יופתע מהפרידה הזאת, כי כולם רואים שביבי וגנץ מתמזמזים זה עם זה חודשים ארוכים, ואין כמו אקס מיתולוגי להתנחם בזרועותיו בשעת משבר.

למה את מתכוונת

הטעות של מפלגת הציונות הדתית, לחשוב שהזמן עומד מלכת בפוליטיקה הארצית והגלובלית, משיקה לנטייה של מגזר הציונות הדתית. שניהם מלאים כוונות טובות, הקרבה ויושר.

אבל גם המון תמימות:

המגזר הדתי־לאומי שילם מחיר כבד ולא פרופורציונלי במספר החללים במלחמה הזאת. בהתחלה אסור היה לומר את זה, עם הזמן האמת הכואבת הפכה עובדה שאין עליה עוררין. זה לא בהכרח אומר שבנקודה הזאת המגזר עושה משהו "נכון" (גם אם מגזרים אחרים רחוקים מלהיות מושלמים). יש כאן הקרבה לא מבוטלת ומסירות נפש שאין לה אח ורע וכולנו חייבים לה את חיינו. אבל - זה גם מעיד על כך שהמוסדות מחנכים לכך שהדרך המובילה לתרום היא שדה הקרב, מסלילים לקריירה צבאית ואולי פחות מכירים לתלמידים אפשרויות מגוונות להתערות בחברה הישראלית וגם בצבא.

כל הבחורים מוכרחים לשרת בצבא, אבל האם כבר 30 שנה כולם מתאימים בעיקר לקרבי? גם תמונת המראה המגדרית מעלה סימן שאלה סביב היות כל כך הרבה נשים בוגרות החינוך הדתי עוסקות במקצועות החינוך והטיפול - החשובים מאוד, אבל קשה להתעלם מניחוח ההסללה השליחותית.

אמרתי את זה השבוע לחבר אהוב, סטודנט בן 29 אב לשלושה שיוצא לסבב חמישי של מילואים. הוא השיב: "אנחנו היום מה שהקיבוצים היו פעם".

יכול להיות, אבל - זה היה פעם.

הזמן לא עומד מלכת. הוא לא מיזם הרכבת הקלה או דיני כהן וגרושה. זה שפעם טראמפ רצה זה לא אומר שהוא רוצה עכשיו.

היתה הזדמנות, היא הוחמצה. הלאה. 

נכון שאת גוש אמונים הקימו בטריקים. דרך נוכחות צבאית בשומרון נכנסה נוכחות צבאית - אבל מה שהתאים ב־74' לא יעבוד אחרי 2024, ולמעשה ברטרוספקטיבה גם לא בטוח שזה לגמרי עבד. אולי כדאי לעדכן את האפליקציה, אפשר גם לקרוא לזה תיאום כוונות. כשאת אומרת נוכחות צבאית בציר נצרים - למה את מתכוונת?

אם נתניהו עשה את הסכם חברון ב־97', דיבר בעד מדינה פלשתינית ב־2009, חתם על עסקת שליט ב־2011 והכריז בשבוע הראשון אחרי טבח העוטף שהעולם יכול להירגע ולא נכבוש את עזה, למה אתם חושבים שהוא השתנה? כי אבא שלו היסטוריון?