גם כן "מבצע השפעה": איך אפשר לייצר לחץ מדיני אמין על הקהילה הבינלאומית

פעם אחר פעם הודיעו ה"מתווכות" מצרים וקטאר שהלשכה המדינית של חמאס דוחה כל הסדר, ובתגובה אמצעי התקשורת אצלנו נמלאו הדלפות ופרשנויות על כך שנתניהו הוא זה ש"מכניס עיזים" • איך אפשר לגייס את העולם כשמובילי דעה מפמפמים ללא הרף שהמכשול נמצא בממשלת ישראל?

איתן אורקיבי. צילום: אריק סולטן

מוכרחים להודות שאם אכן נתניהו ניהל "מבצע השפעה" כלשהו נגד אזרחי ישראל, הוא עשה עבודה מרושלת ולא משכנעת במיוחד. עובדה שלא משנה כמה הוכחות ייערמו על השולחן, וכמה פעמים האמריקנים יעידו שחמאס הוא זה שמושך באף את העולם כולו סביב החטופים - עדיין הבון־טון התקשורתי והפוליטי בישראל הוא להאשים את נתניהו אישית בתקיעה מכוונת של מקלות בגלגלי המשא ומתן.

הפגנות נגד נתניהו, צילום: גדעון מרקוביץ'

זהו המניע העמוק יותר המיוחס לנתניהו בכל "פרשיות הלשכה" האחרונות. החשדות בגניבת המסמכים המסווגים ודבר הדלפתם הם רק הרובד הפורמלי, הפלילי לכאורה. בעומק הדברים, מיוחסת לנתניהו אופרציה מרושעת וכמעט שטנית: להנדס את תודעת ההמונים נגד עסקת חטופים.

הפקעת תחום המאבק

לא ספין. לא הדלפה מגמתית. אפילו לא דף מסרים. לדברי המומחים, מדובר בלא פחות מ"מבצע השפעה", כלי שלקוח מספרי הלימוד של הלוחמה הפסיכולוגית, המופעל ישירות נגד אזרחי ישראל. חברים יקרים: נתניהו הכריז עלינו מלחמה. ומכיוון שאזרחי ישראל אינם אוכלוסיית אויב, גורמים במערכת הביטחון מחדדים את ההגדרה: "מבצע השפעה על כחול". הדלפות, דיסאינפורמציה, זיופים, פייק ניוז בתקשורת מקומית וזרה - והכל במטרה לטרפד עסקת חטופים. ולמה שנתניהו ירצה "לטרפד" עסקת חטופים? כי הוא רוצה להאריך את המלחמה ככל האפשר לצורך הישרדותו הפוליטית.

אבל מהו בעצם תוכנו של אותו "מבצע השפעה"? דברים שלא תשמעו יותר מדי בתקשורת הזרם המרכזי: שהחטופים הם הנכס החשוב ביותר של חמאס. שבאמצעות החזקתם ארגון הטרור מפורר את ההסכמה הלאומית בישראל, מערער את היציבות החברתית ויוצר דה־לגיטימציה להנהגה. שחמאס ומפעיליו באיראן ובקטאר נהנים לראות את החברה הישראלית נקרעת ומתנפצת לרסיסים, בריטואל מכמיר־לב של הלקאה עצמית. שסינוואר לא התכוון ברצינות ולו לרגע אחד לשחרר את כולם, ובטח לא לוותר על דרישתו לנסיגה מלאה של ישראל מעזה ולעצירה מוחלטת של המלחמה.

אלא ש"מבצע ההשפעה" של נתניהו כל כך כושל, שאפילו עם הוכחות מוצקות לצידו - הוא לא מצליח לתת פייט לנרטיב שהשתלט על השיח הציבורי, ולמעשה על התודעה הלאומית שלנו, בשנה האחרונה. רק בימים האחרונים, היועץ לביטחון לאומי של ארה"ב ג'ייק סאליבן העיד שחמאס, ולא ישראל, הוא הגורם לעיכוב עסקה והפסקת אש בעזה. זה לא מפריע לפרשנים ולפוליטיקאים להמשיך לספר לציבור הישראלי שנתניהו מכשיל את העסקה בכוונה, שהוא מנהל "קבינט דמים" וש"אין לו נשמה".

ניחא הדמוניזציה. העניין הוא שהמסר הזה - שנתניהו אשם בגרירת המלחמה לצרכיו האישיים, ושלשם כך הוא הגה והוציא לפועל "מבצע השפעה" כדי לטרפד עסקת חטופים והפסקת אש - הוא בעצמו תוצר של "מבצע השפעה", או לכל הפחות קמפיין מהונדס לא פחות. את זעמן ואת כאבן האינסופיים של משפחות חטופים אפשר להבין, אבל אסור לגלות סובלנות כלפי האופן שבו חלק גדול כל כך מהמאבק לשחרור החטופים הופקע לצורכי המאבק נגד נתניהו.

הפגנות נגד נתניהו, צילום: גדעון מרקוביץ'

הקריאה לעסקה לשחרור החטופים הפכה במהירות מופרזת מתביעה אזרחית לגיטימית לסעיף מוביל בתוך מחאות קפלן. בתוך זמן קצר, חודשים ספורים לתוך המלחמה, התמסדה הפוליטיזציה המוחלטת של סוגיית החטופים. ובחסות הקפלניזם, נוצרה התשתית המנטלית לסימון האוטומטי של נתניהו כאשם, כרשע, כדמות הנבל, גם בסוגיית החטופים. כך התמכרו שופרות קפלן בתקשורת לנרטיב שלפיו נתניהו מונע עסקת חטופים מתוך ציניות קרת לב.

פעם אחר פעם דחה סינוואר את דרישות ישראל - ובתגובה הפגינו כאן נגד נתניהו. פעם אחר פעם הודיעו ה"מתווכות", מצרים וקטאר, שהלשכה המדינית של חמאס דוחה כל הסדר - ואמצעי התקשורת אצלנו נמלאו הדלפות על כך שנתניהו "מכניס עיזים". פעם אחר פעם עדכנו גורמים אמריקניים, ואפילו אירופיים, שלא ישראל היא המכשול - ובתגובה תדרכו "גורמים" מתוך מערכת הביטחון, לעיתים בהדלפות מתוך שיחות עם משפחות חטופים, שהכדור בידיים של נתניהו. 

הנזק האמיתי לחטופים

כל חרושת התדרוכים נגד נתניהו, ההדלפות, חצאי האמיתות וטשטוש העובדות חוללו נזק בלתי נתפס. אומה שלמה ומשפחות אומללות חיו באשליה שיש אופק ריאלי לשחרור החטופים מעבר לפינה - אם רק נפעיל מספיק לחץ על נתניהו. והנה, מתברר שכל הזמן הזה כיוונו את האש לאיש הלא נכון, לצד הלא נכון, לגורמים הלא נכונים.

הנרטיב הזה ממשיך לשלוט בשיח באולפנים, בהפגנות, ברשתות החברתיות ובדפי העיתונים, גם אחרי שהופרך סופית בהוכחות מוצקות. גם אחרי שהוכח כבלתי יעיל, ואולי אף כהרסני למאבק המדיני נגד חמאס ופטרוניו. הרי איך אפשר להפעיל לחץ על העולם ולגייס את המעצמות, כשמובילי דעה ומערכת הביטחון מפמפמים ללא הרף שבעצם מקור הבעיה הוא אצלנו בבית? איך אפשר לייצר לחץ אמין על הקהילה הבינלאומית, כשמתוך צוות המו"מ מדליפים שנתניהו הוא המכשול?

עוד לא מאוחר לתקן את הנזק: הסימטריה המבחילה בין ממשלת ישראל לחמאס ובין נתניהו ליורשי סינוואר, כאילו לשני הצדדים יש אשמה שקולה בטרגדיה או אינטרס משותף לשימור המצב, מועילה אולי לקמפיין הרל"ביסטי - אבל היא הרסנית למאבק הלגיטימי והחשוב למען הסכם שפוי שיביא לשחרורם של החטופים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר