הציונים הקיצוניים ינצחו, ואין מעשה יותר יהודי מלהילחם כעת על המולדת

ציונות קיצונית היא הפתרון למה שקורה בתוך הבית. המערכת הפוליטית מפריעה לנצח במלחמה, מפריעה לשקם את מדינת ישראל, לעצב אותה מחדש, ובעיקר לייצר תקווה. אנחנו באירוע היסטורי - והמערכת לא מסוגלת להגיב בהתאם.

התחום היחיד שבו אנחנו מצליחים, חותרים למגע, מנצחים ומייצרים "תקומה" הוא בשדה הקרב. כך ברמה הטקטית וכך ברמה החברתית. לצד המחיר הכבד מאוד, צבא המילואים מעורר תקווה: יש בו את המחויבות, המנהיגות, הערבות ההדדית שעם ישראל זקוק להן כמו אוויר לנשימה. הכנסת שפתחה השבוע את שעריה, נראית הפוך: כישלון אחד גדול ומתמשך, אותן קונספציות, עיסוק בטפל בדיוק כמו בערב המלחמה.

קל עכשיו לחזור לעיסוק בנתניהו ובאחריותו למתרחש. הוא וכל הדרג הפוליטי והצבאי ילכו. בסוף, הם אחראים למה שקרה. לא ישנה כמה זמן יעבור. הם אחראים לחיסול ראשי חמאס וחיזבאללה לאחרונה, אבל גם לאסון הכי נורא מאז השואה. הבעיה עמוקה יותר.

החטא הקדמון נמצא בעיצוב החברה הישראלית על פי השאלה מה אתה יותר - יהודי או ישראלי? שם גם נמצאת הסיבה לעיוות המטורף של הכשרת ההשתמטות מהצבא על ידי מחנה שנקרא "לאומי". אם אתה יהודי יותר - אין ברירה אלא לקיים "שותפות טבעית" עם המפלגות החרדיות - חלקן אנטי־ציוניות, לא מאמינות בהגנה על המולדת, בהתיישבות, בעבודת אדמה ובקליטת עלייה.

אם אתה ישראלי יותר - אין לך ברירה אלא להיות "ליברל", להעלים עין מהבדלנות הערבית, מהמדיניות המסוכנת של הסכמים בכל מחיר.

כך, דורות של אנשי ימין ציונים מצאו עצמם תומכים בקבלת החלטות לא הגיונית. הפוכה לאמונות שלהם. כך, "ישראלים" אנשי מרכז מצאו את עצמם עושים הפוך ממה שהם רוצים. כל ויכוח שהיה לנו בשנים האחרונות, כל שאלה "הרת גורל" שהובילה לכאוס פוליטי, נבעה משותפות טבעית שקרית.

המתקפה של 7 באוקטובר היתה הכוח היחיד שהחזיר אותנו למקום הטבעי. כוח מבחוץ שרצה להשמיד את מדינת ישראל, עיצב את החברה שלנו (גם אם לזמן מוגבל). המלחמה פשוט מוציאה את הכל החוצה.

מדינת ישראל משתנה עכשיו. אני יודע שיש פה המוני מיואשים שלא רואים זאת. יש גם כאלה שלא רוצים שהיא תשתנה, מכחישי מציאות שרוצים להישאר עם מה שהיינו לפני המלחמה. זה לא יעזור להם. החברה הישראלית ברובה חוזרת לשורשים, לתובנות בהירות על האזור שבו אנחנו חיים, חוזרת לחברה משרתת ותורמת.

הפתרון לשאלה "מה אתה יותר - יהודי או ישראלי?" הוא הציונות. להיות ציונים קיצוניים. זה לא סותר את הזהות היהודית, להפך. אין מעשה יהודי יותר מללכת להילחם עכשיו ולהגן על המולדת. אין יהודי יותר מליישב את הארץ ולקבץ בניה לקִרְבָּה. אין חילול השם גדול יותר מהשתמטות ומתמיכה בה.

כמות בלתי נתפסת של הרוגים

המנוע הכי גדול לשינוי נמצא בשאלת הגיוס, בהעברת כספים קואליציוניים דווקא למי שלא משרתים, ובחוסר היכולת לשנות עיוות במדינה שנמצאת במלחמה כל כך גורלית. ה"צורך", שהוא אבי ההמצאה והשינוי. אנחנו חייבים כעת עוד חיילים, כאשר יש אלפי פצועים, מהם כ־10 אחוז גיבורי־על שחזרו לשדה הקרב, וכמות בלתי נתפסת של הרוגים. העומס על המילואימניקים ועל משפחותיהם הוא עצום.

זה מה שמוביל עכשיו את המערכת הפוליטית. ההנהגה הישראלית מונהגת עכשיו על ידי העם - היא לא מובילה. הניסיון לעשות קומבינות פוליטיות לא משנה הרבה. גם הכעס וקריאות הגנאי.

הציונות הדתית כחברה היא ראש החץ בשינוי הזה. בגלל המחיר הכבד, בגלל העובדה שאין אחד שלא מכיר נופל או פצוע, משפחה כואבת. בגלל ההבנה של הצורך הלאומי. לליכוד כמפלגה ששורשיה ציוניים לא תהיה ברירה מלבד לעבור את השינוי בעצמה. המרכז והשמאל הציוני יהיו שם.

ממשלת אחדות ציונית תתחיל סביב הסכמה על כך שכל צעיר ישראלי, יהודי או ערבי, דתי או חילוני, יצטרך להתגייס לשירות צבאי או לאומי - ומי שלא, המדינה לא תיתן לו הטבות וזכויות, כולל הזכות לבחור ולהיבחר. זה קיצוני, ציוני־קיצוני, אבל הכרחי כדי לייצר "תקומה".

אחרי זה ההסכמות יגיעו על נושאים אחרים שנדמו לנו בטעות כמשמעותיים. מרפורמה משפטית הכרחית ועד לרייטינג של הטלוויזיה (עניין שולי שלא להאמין כי עוסקים בו במלחמה). אין יותר משמעותי מלהגן על המולדת, ומההקרבה של כל כך הרבה חיים כדי שיהיה פה בטוח.

תפסיקו להרעיל אותנו

ביום שישי האחרון עמד אלפרדו וקס מנתיב העשרה - שאיבד את שני בניו, עמית ויגאל, ב-7 באוקטובר - באזכרה וביקש: די לרעל הפנימי. עמית היה חבר שלי מהשייטת ולוחם-על. אביו, איש אופטימי במציאות הכי קשה שאפשר, דיבר על הדברים הגדולים שאפשר לעשות במדינה, על הצורך להגן על המולדת, על שיקום המושב שהותקף על ידי חמאס, ורק לא לרעל הפנימי. הלוואי שמישהו היה מקליט ומפיץ את הדברים.

ברמה האישית שלי, אחרי השנה הזאת אני לא מוכן להכיל יותר אנשים שנושאים שלטים "שמאלנים בוגדים", או שקוראים לבני הציונות הדתית שמשלמת מחיר כבד כל כך "אוכלי מוות". זה לא ויכוח נוקב, לא חופש ביטוי, לא לגעת בנקודות הכואבות - זה מאמץ עיקש לפורר אותנו.

מי שנותן לזה במה, מכיל, מזמין שונאים כאלה לכנסת או לתוכניות טלוויזיה, פועל נגד מדינת ישראל. נקודה. הם לא פטריוטים. מי שפטריוט - שילך לעשות מילואים. הם אידיוטים שימושיים של האויבים שלנו. אין מחילה. 

הפינה הטובה

אלפי פצועים יש מהמלחמה, והטיפול בהם עדיין לא מספיק. משרד הביטחון, אנשים טובים, עמותות ובעיקר ערפל קרב.

אל תוך המרחב הזה נכנסת עמותת "אחים לחיים", שהוקמה אחרי שקצין מדובדבן בשם גיל גאנוניאן נפצע ב־2004 והרגיש שהוא משתקם היטב, אך לאחרים קשה יותר.

גיל פגש את הרב חיים לוין, מראשי קהילת סיאטל, שנתיים אחרי הפציעה. הם החליטו להוציא משלחות של פצועים לזמן איכות כדי להשכיח להם מעט מהקושי ולעזור להם להחלים נפשית. המימון מגיע מהקהילה היהודית המקומית. ב-2007 יצאה המשלחת הראשונה שהפכה תשתית לארגון, שמטרתו לעזור בשיקום - שיקום פיזי ונפשי שכולל סיוע ללוחמים ולמשפחותיהם, עזרה רפואית, ייעוץ משפטי, מלגות לימודים ותמיכה כלכלית. מאז יצאו הרבה משלחות במימון העמותה ובאירוח הקהילות.

הכמות האדירה כעת של הפצועים מחייבת הרחבה משמעותית של גורמי הסיוע. מי שמסתובב בשיקום בתל השומר ימצא שם מלאכים בשר ודם שעצרו את חייהם והחלו לעזור לפצועים, נציגי ארגונים ומבקרים. "אחים לחיים" מטעם הארגון הרשמי ומטעם עצמם.