מתפנקים בבחירות חסכוניות

חגיגה לדמוקרטיה. ביום שלישי הקרוב לא נשמע את צמד המילים המאוס הזה, שהפך למטבע לשון בכל התמודדות, ובכן, דמוקרטית. במיוחד מוניציפלית. ביום שלישי הקרוב נגלה שהחגיגה האמיתית לדמוקרטיה מתקיימת דווקא כשהפסטיבל אינו חיצוני, כלומר כשאין סממנים של בחירות בראש חוצות, וכאשר הבחירות מקיימות בפועל את אחד הערכים הבסיסיים שלהן - סוג של חשאיות.

הבחירות האלה שונות מהתמודדויות קודמות שידענו, קודם כל מפני שהן עוד צמד מילים פוליטי מאוס: "שנויות במחלוקת". חלק רצו לקיים אותן למרות המלחמה, וחלק דרשו לחכות עד שהיא תסתיים. אלה שדרשו לחכות עם הבחירות המקומיות עד שהמלחמה תסתיים, מאמינים שאפשר וצריך לסיים מלחמות, ולכן אני איתם.

אבל עם זאת, אני שמחה שבכל זאת הולכים השבוע לקלפי, כי הבחירות האלה מוכיחות שאפשר גם אחרת: בלי מדרכות מלאות פלאיירים של מועמדים, בלי תיבות דואר עמוסות דפים שאף אחד לא יקרא, בלי שלטי חוצות שמסתירים את השילוט המקורי של רחובות הערים, בלי צמתים עם תמונות מועמדים שמכסות על תמונות של מועמדים אחרים שהודבקו קודם.

למרות הנסיבות העגומות, ייתכן שזו מערכת הבחירות העניינית ביותר שידענו, ולכן היא-היא חגיגה לדמוקרטיה. עם ישראל לומד מהאסונות שלו איך נכון לחגוג - הקורונה הביאה לנו חתונות בחצר, המלחמה מפנקת אותנו בבחירות מוניציפליות עם מינימום בזבוז משאבים. נכון, אחרי הקורונה אנשים חזרו לנצנץ באולמות פאר ולהגזים את רשימות המוזמנים, אבל זה עסק פרטי שלהם. בחירות, לעומת זאת, הן אירוע ממלכתי.

אוצר של מדינה

ישראל מוציאה הון על הבחירות המקומיות כדי לדרבן אנשים להשתתף בחגיגה הדמוקרטית, שלא מרימה את מצב הרוח לאף אחד מהמעורבים. ה"חגיגה" מזהמת את הסביבה, גורמת למתמודדים להיגרר להוצאות ופעמים רבות מזלזלת באינטליגנציה של המצביעים, שפחות צריכים סיסמאות מודפסות על בלונים ויותר ישמחו לתוכניות עבודה קצרות וממוקדות.

מי שמתמודד על ליבה של רשות מוניציפלית ללא גב מפלגתי, משקיע בקמפיין בין 100 ל-250 אלף דולר אם זאת רשות מקומית קטנה, ואם זאת עיר גדולה מדובר בסכום של חצי מיליון דולר. כשהוא יגלה שמולו יש מועמד מטעם מפלגה גדולה, שלרשותו תקציב של מיליון דולר, הוא עשוי לפרוש או להסתער על היעד ולחפש מקורות מימון שיעניקו לו יתרון מול היריב. אם יש לו הון עצמי בלתי מוגבל, סחתיין.

אם יש לו תורמים שמאמינים בו, זה גם חוקי. אם הוא מאמין שזאת הזדמנות חייו והוא ממשכן את ביתו ואת משפחתו, השליחות הציבורית עלולה להפוך לרולטה פוליטית מסוכנת. הימור לכל דבר, לאס וגאס אגואיסטי באצטלה אידיאולוגית. מועמדים רבים לא מביאים בחשבון גם הוצאות משפטיות שלהן אולי יידרשו ביום שאחרי - כגון ספקים שלא קיבלו תשלום בזמן, ולשון הרע שנגרמה בלהט הקמפיין.

כולם בונים על החזר מהאוצר, אבל רשימה שלא מקבלת 50 אחוז מהקולות הדרושים להכנסת נציג אחד למליאת מועצה - לא מקבלת כלל החזר כספים.

מה עוד לא מביאים בחשבון בדרך לחגיגה של הדמוקרטיה? את הנזקים האישיים. בערים התופעה קיימת פחות, אבל במקומות קטנים "חגיגות של דמוקרטיה" עשויות לגרום למריבות ולסכסוכים פנימיים, שבקושי מספיקים להתאחות עד לסבב הבחירות הבא.

תחשבו על עיירות קטנות, מועצות מקומיות שלא קורה בהן הרבה. 2,000 בעלי זכות הצבעה, כולם מכירים את כולם. מריבות על לוחות מודעות באקלים מתוח יכולות לפרנס סרטי דוקו של התאגיד עד סוף כל הדורות. צריך רמה גבוהה מאוד של אכפתיות כדי להיכנס לקלחת הציבורית, ובדיוק מאותה סיבה מתמודדים לרשימות במועצה או בוועד נוטים לקחת אישית את בחירתו של כל שכן ושכן. ככל שהזירה הרחובית שקטה יותר, כך הנזק החברתי קטן יותר והמיקוד בצורכי הציבור גדול יותר. אשתו של מועמד, בעל של, ילדים של, לא צריכים להיפגע אם תלשו שלט עם תמונה של. כשהחגיגה פחות חיצונית, העלבון פחות אישי.

פחות זה יותר

בשנת 2024 אין סיבה להוציא סכומי עתק על סוגיות פוליטיות נלוות כמו פרסום מועמדים, בוודאי לא בתקופה שבה המדינה מקטינה הוצאות. זה הזמן לנסח את חוק מימון הבחירות המוניציפליות החדש. תקרת ההוצאות תהיה גם קוד אתי להתנהלות של מנהיגים מקומיים, ומי יודע, בהמשך אולי גם מנהיגים ארציים.

לנבחרי ציבור יש הזדמנות להתבלט בעשייה בשטח, ולתווך לקהל את המידע ברשתות החברתיות שלא מלכלכות את הסביבה ואת הנפש.

חוק מימון מפלגות מוניציפליות החדש יכלול את אפיקי הפרסום הבאים:

כל מועמד רשאי להפיק ולהפיץ באמצעות הרשתות החברתיות סרטון מקורי, שאורכו לא יעלה על שתי דקות ויכיל עד שני שחקנים.

המועמד יוציא עד שלושה ניירות עמדה, שאורך כל אחד מהם לא עולה על עמוד אחד.

על המועמד להציע יוזמות חדשות שבדעתו לבצע בתחומי הרשות המקומית, ולהסביר בקצרה כיצד יעשה זאת באופן שונה מכפי שנעשה עד היום.

על המועמד להסביר זאת ללא הטלת דופי במועמדים אחרים ו/או באנשי המועצה. ההגדרות עשויות לסייע גם למועמד עצמו, מכיוון שאם הוא מתקשה לתווך לבעלי זכות הבחירה את תוכניותיו או אם הוא מתקשה לחבב את בעלי זכות ההצבעה מכל הלב, אולי הוא לא במקום הנכון עבורו.