אל תייצרו את המחדל הבא

תעצרו עכשיו את הקמפיינים הפוליטיים. אין לכם זכות. המילים האלה מיועדות למי שבחסות הפסקת האש התבלבלו שוב בין עיקר לטפל. השאלה מי היה אשם ראשון היא לא חשובה להגשמת יעדי המלחמה.

יש מספיק אשמה לכולם. כל מה שאנו צריכים עכשיו זה להשמיד את חמאס, בכל מקום, ולהחזיר חטופים. מי ידע ומי העביר אזהרה בזמן - כל אלה יתבררו ביום שאחרי. אני, ועוד עשרות אלפי ישראלים, לא נוותר על אור השמש ועל חשיפת האמת ביום שאחרי, אבל איך לכל הרוחות זה מסייע לנו עכשיו לנצח במלחמה?

מה זה עוזר לתקוף קצינים מכהנים, לתת תחושה של חוסר אחידות? כל אחד בדרג הבכיר חייב להפנים שהוא לא יישאר בתפקידו אחרי המלחמה. זו האמת. כל שנותר לו עכשיו הוא לעשות טוב למדינת ישראל, לעשות את הדבר הנכון. מחשבה כזאת תשחרר את כולם מהקקופוניה שהתנהלה השבוע במשחק ההאשמות. כאילו חזרנו אחורה ומה שמנהל אותנו אלה דוברים, עיתונאים ורשתות חברתיות.

שלא תהיה טעות - המלחמה הזאת בנויה אך ורק על צדקת הדרך של העם, ולא על הנהגה פוליטית. מדינת ישראל היתה במשבר פנימי עצום ב־6 באוקטובר, ונכנסה ב־7 באוקטובר למשבר חיצוני שכמוהו לא ידענו מעולם. המשבר הראשון נבע מליקוי מאורות לאומי. מדינה שלמה התעסקה בוועדה לבחירת שופטים במקום בהגנה על המולדת ובהשמדת האויב. בשאלה הרת־גורל על מימון הוצאות משפטיות של פוליטיקאים, במקום במימון חטיבות טנקים. אם יש הגדרה לעיסוק בטפל על פני העיקר - כך זה נראה, בצורה קיצונית.

המשבר השני נבע מקונספציה ארוכת שנים, שסביבה מילים כמו "שקט" ו"הכלה" ודברי רהב על ימין חזק. שכחנו איפה אנחנו, מי האויב ומה נדרש במדינה הזאת. 6 ו־7 באוקטובר היו יומיים משני מציאות בגורלה של אומה.

יש אשמים במצב שאליו הגענו ביום כיפור האחרון, ויש אשמים רבים במצב שאליו הגענו בשמחת תורה. אלה היו הימים הנוראיים ושנה נוראית. אף אחד לא יברח מאחריות בגלל קמפיין פוליטי שמתנהל ברשתות החברתיות. זה לא ישנה דבר ביום שאחרי, זה רק יכול לייצר נזק בהווה. ובכלל, עם ישראל לא מחפש עכשיו אשמים - הוא מחפש מנהיגים שיובילו אותו בתקופה קשה. כל מה שנדרש עכשיו מצד ההנהגה הפוליטית זה לתחזק בכל הכוח את תחושת הערבות ההדדית שקיימת בשטח. זו המשימה היחידה שלהם, מלבד הברור מאליו - לתת לצה"ל לנצח.

תחושת הביטחון האישי נפגעה, יש רק ביטחון בעם. אם זה לא ברור מספיק לכל מחרחרי שנאת החינם, אפשר לשלוח אותם לסיבוב בחזית. שיסתובבו בעוטף, ייכנסו לרצועה בחסות דובר צה"ל, יראו ישראלים לבושי מדים שמסכנים את חייהם כדי שמדינת ישראל לא תעמוד יותר בסכנה. כדי שמדינת ישראל לא תגיע עוד למשבר חברתי כזה.

בעוטף הם יפגשו אזרחים ישראלים בהמוניהם שבאים להתנדב בהמון יוזמות שונות. חקלאים שמתעקשים לחרוש שדות למרות אינספור איומי נ"ט. הם יראו את הדמעות ואת ההתרגשות על כל נפש בישראל שזוכים להציל אותה ולהחזיר אותה הביתה. זו מדינת ישראל, ולא שום דבר אחר. מי שרואה בעיניים - לא יכול להישאר אדיש למה שמתרחש כאן. אין לו אפשרות לחזור הביתה ולהתעסק בקמפיין של מי אשם ביום שאחרי.

אלה לא רק ציניות וביזיון ערכי אדיר - זו גם פגיעה של ממש במאמץ המלחמתי. למה? כי הסכנה הכי גדולה להשגת הניצחון היא התפוררות האמונה. לא האמונה הדתית, אלא האמונה בכוח העצום שלנו להתאחד ברגעי משבר. ולא, אני לא חושש מהתמוססות ההתקפה ביום שאחרי הפסקת האש. המילואימניקים שאני פוגש כאן סוגרים כבר חודשיים ומוכנים לחודשים ארוכים נוספים, ובלבד שלא יחזור המצב לקדמותו. המציאות מאוד ברורה בדרום, וגם המטרות והאפשרויות.

המתקפה על חמאס תימשך, כי אי אפשר לא להמשיך בתמרון הקרקעי ולהשמיד את חמאס. זה פשוט לא יכול לקרות. אני חושש מאוד מהתמוססות הסולידריות החברתית. זו העוצמה שלנו עכשיו, היכולת המרכזית שלנו להילחם.

אם מדינת ישראל תחזור בטעות ל־6 באוקטובר כי יותר מדי שחקנים פוליטיים מתעסקים בחיפוש אשמים אמיתיים וחלופיים - זו תהיה בכייה לדורות. פה 7 באוקטובר קיים. בכל יום, בכל שעה. ההתגייסות חסרת התקדים, התובנה שיש אויב לעם ישראל שלא מבחין בין דתיים לחילונים, שמאל וימין. התובנה שמה שהיה - אסור שיחזור לעולם.

אין לאף אחד זכות לפגוע בזה בגלל פחד אישי על הקריירה שלו. היא נגמרה. אין לנו נשק ועוצמה גדולים יותר, אין לנו חלופה אחרת. תיגמר הפסקת האש, תתחיל ההתקפה. העורף הישראלי חייב להיות חזק. אל תפריעו לו, אל תייצרו את המחדל הבא.

התשובה לשנאה

אחת מהבעיות החדשות־ישנות היא האנטישמיות. אם בעבר זו היתה שנאה טהורה נגד יהודים או תירוץ נגד הציונות - היום זה ממוסד.

השבוע עשרות אלפי בוטים "פשטו" על הרשתות החברתיות שלי עם דגלי אש"ף, קריאות אנטישמיות ותמיכה בחמאס. זה עסק שממומן היטב, לא מדובר בתופעה מקרית. אני בעד שהם יפשטו על הרשתות החברתיות - ואנחנו על הבתים שלהם, אבל התובנה מהמתקפה הזאת היא שהמלחמה מאפשרת להרבה מאוד נבלות להרים את הראש.

כבר היום יש עלייה ניכרת במתקפה נגד יהודים, בפעילות אנטי־ישראלית בקמפוסים ובצביעות מטורפת מצד ארגונים ומוסדות בינלאומיים. הפתרון הכי פשוט הוא קודם כל קריאה לעלייה, בלי לגמגם. לא בגלל האנטישמיות, אלא כי זה ביתו של העם היהודי.

אחר כך - להפוך את הרשתות החברתיות, שמהוות בעיה עכשיו, לפתרון. שם תתקיים הלחימה ביום שאחרי, עם משאבים דומים וגיוס מילואים של מי שמוכשר בנושא. ישראל צריכה להשמיד את האויב פה. להיות חזקה צבאית וברורה מספיק בשפה שלה. אם זה לא יועיל מול שונאי ישראל - זה לפחות יבהיר להם מה המחיר.