ישראל ניצחה במלחמת יום הכיפורים. בחשבון הנפש הלאומי, ממרחק של 50 שנה, אפשר לומר בהחלטיות שאחרי אינספור טעויות מבצעיות ומדיניות, אחרי ששילמנו מחיר דמים עצום וכואב, הצליחה ישראל להכריע את אויביה במלחמה ההיא.
מאז שהוקמה הממשלה המצב הולך ומידרדר. מה שהתחיל ברפורמה משפטית "רעה", כהגדרת נתניהו, הפך למאבק על דמותה של מדינת ישראל. "חוק הגיוס" שהקואליציה עומדת להעביר במושב הקרוב הולך לחרב את האתוס של צבא העם
זה קרה בגלל הרוח. בגלל תחושת הסולידריות החברתית. ערבות הדדית, המושג היהודי שגרם לבחורי ישיבות ההסדר - רובם חיילי שריון - לעזוב את התפילה ולהצטרף לטנקים שעולים לחזית רמת הגולן. תחושת האחריות למדינה שהניעה את 100 חברי קיבוץ בית השיטה לצאת ליחידות שלהם בגלל קריאה בטרנזיסטור, לסכן את חייהם למען רעיון המדינה היהודית, שבזכותו הוקם הקיבוץ באדמות העמק. הם יצאו למען עם ישראל: ימנים, דתיים, חרדים, שמאלנים, אנשי הקיבוץ הארצי והמאוחד. 11 מחברי בית השיטה נפלו במלחמה - מחיר בלתי נתפס. השיר "החיטה צומחת שוב" נכתב על ידי דורית צמרת, בת הקיבוץ. ערבות הדדית שדרשה את המחיר הכי כבד שאפשר לשלם.
ערב יום הכיפורים, 50 שנים אחרי, השאלה הכי חשובה עכשיו לזמן חשבון הנפש היא האם הצלחנו להחזיק את הרוח הזאת? האם תחושת הסולידריות קיימת עדיין לפחות לזמן מלחמה?הבעיה הכי גדולה שלי היא שאין לי תשובה. אני כבר לא יודע. השנה האחרונה טלטלה אותי, כמו רבים מאזרחי מדינת ישראל.רק השבוע הספיק שר בממשלה, דודי אמסלם, להשוות את ישראל לדרום אפריקה. כמו בשמאל הפרוגרסיבי בארה"ב הוא אימץ תיאוריה נגד הלבנים. הפעם אלה האשכנזים העשירים שיפסידו מול השחורים. רון קופמן קרא בשידור חי לחרדים סרטן, והרב לווינשטיין מעלי הוברח מתל אביב אחרי שבא ללמד תורה תחת אבטחה.
"זה בשוליים, תמיד היה, תמיד יהיה", יש תמיד תומכי ממשלה שמסבירים. "תבהלה" שנועדה לפגוע בממשלה. הלוואי. אני מתנגד נחרץ לממשלה הזאת, אבל עדיין מתפלל שהמשבר הזה פחות חמור מכפי שאני רואה. העניין הוא שאני לא בטוח.
שני חברים הודיעו לי שהם מפסיקים לצום השנה ביום כיפור. למה? בגלל החרדים, לטענתם, הם מתרחקים מהיהדות. כל אחד שיעשה מה שהוא רוצה, אבל ההסבר הכאיב לי. אחד המשקיעים הגדולים בהייטק ששוחחתי איתו השבוע אמר לי שהוא חושב לעזוב את הארץ. אין לי מושג מי מהם מתכוון למה שאמר, אבל ערב יום כיפור אני מודאג. מודאג שאנחנו מתפרקים. שיש פה מלחמת דת, משסים עדות, מעמדות ובעיקר - אף אחד לא שולט.
מדינת ישראל, הפריחה שלה, היכולות הצבאיות, אומת ההייטק, החקלאות המתקדמת, הרפואה - הכל מבוסס על דבר אחד: הון אנושי. בני אדם רבים על כוח, מתווכחים, אבל בלי האמונה שיש פה משהו שמחבר אותנו למקום הזה ואחד לשני אין מדינה.אי אפשר לכמת את הרוח הזאת במנדטים או במבחן תוצאה. אי אפשר להתעלם ממנה.
מאז שהוקמה הממשלה אנחנו נמצאים בתוך כדור שלג, והוא רק הולך ותופח. מה שהתחיל ברפורמה משפטית - "רעה" כהגדרתו של נתניהו, "לא חשובה" מספיק לטעמי כדי לקרוע את העם - הפך למאבק על דמותה של מדינת ישראל.חוק ההשתמטות ("חוק הגיוס") שהקואליציה עומדת להעביר במושב הקרוב הולך להרוס את האתוס של צבא העם. תגובת הנגד של מילואימניקים לרפורמה, שהודיעו על הפסקת התנדבות, מפרקת את שמורת הטבע של האחוז הבודד שעדיין עושה שירות מילואים.התבטאויות הזויות של שרים בממשלה נגד מפגינים, אשכנזים, טייסים שמאלנים ועוד הפכו לחומר בעירה. ומולם מחאה עם מלא מנהיגים ומלא מילים קשות, אבל בלי המילים פשרה, ממשלת אחדות והסכמות.
אין השוואה. מי שאחראית על תהליכים במדינה זו רק הממשלה הנבחרת. המפקד. אין הרבה אבות לכישלון. העניין הוא ש"הם אשמים" - זה התירוץ והתשובה העקבית היחידה. את מי יעניין מי אשם בעוד דור אם כולנו נכשלים.
גם לי יש חשבון נפש. החלטות שקיבלתי כמי שהיה בשתי הממשלות שבהן לקחתי חלק, העובדה שהגענו לממשלה שמובלת בידי קיצונים, היווצרות כנסת ללא ייצוג מפלגתי לימין הציוני, ללא גשרים.נכון לעכשיו, הדבר היחיד הנכון שאפשר לעשות הוא לא לזלזל בסיכון לקרע בעם והתפרקות. ואם זו תבהלה, אני מבוהל. חייבים לאתחל מחדש.
זה דורש חשבון נפש אמיץ ממי שיש לו את הכוח לעצור הכל. לפרק את הממשלה ולהוציא ממנה את גורמי הקיצון. ממשלת חירום ציונית או בחירות. גמר חתימה טובה.
אין מחילה
עמירם בן אוליאל הוא רוצח מתועב. מי שרצח תינוקת בת שנה וחצי - אין לו מחילה. העובדה שחברי כנסת מהקואליציה נאבקים עבורו, ובמפלגתו של בן גביר קוראים לו צדיק, היא כתם אדיר. לא ימין, לא ציוני ובטח לא דתי.העובדה שהיתר שותקים מפחדנות פוליטית מטרידה יותר.
מה הטענה? שהשב"כ הפעיל אמצעי לחץ, שההודאה שלו (חמש פעמים) שקרית, שהפוליגרף טעה והפרטים המוכמנים שגילה בשחזור לא נכונים?המיעוט המשרת נלחם בסדיר ובמילואים במחבלים פלשתינים, ימנים ושמאלנים. נלחמים ברוצחי תינוקות טרוריסטים שמבקשים לרצוח יהודים.
אין שום תירוץ להגנה על טרוריסט יהודי. ובכלל, איך אפשר לנהל מדינה כאשר בשלטון יש כאלה שהופכים את השב"כ שעליו הם מופקדים למי שמפברק חקירות ותוצאות? למה שלא יטענו כך כל הרוצחים הערבים, המחבלים שרובם כבר בכלא הישראלי? אם לא מאמינים לשב"כ - איך אפשר לבצע סיכולים ממוקדים, חקירות, העמדה לדין?טירוף הדעת הזה התחיל בזלזול במושג "ממלכתיות", עבר למתקפות על מוסדות המדינה, ועכשיו אנחנו בתוך תקלה מתמשכת.
עמירם בן אוליאל הוא רוצח מתועב. העובדה שח"כים מהקואליציה קוראים לו צדיק היא כתם אדיר. לא ימין, לא ציוני ובטח לא דתי. העובדה שהיתר שותקים מפחדנות פוליטית מטרידה יותר. אין שום תירוץ להגנה על טרוריסט
פינה טובה: לא מזמן תיארתי טיול ביוון עם החברים מהצוות בצבא. בשבת שרנו שלום עליכם ואז עמדנו כולם ועשיתי קידוש. סביבי כולם חילונים גמורים ללא כשרות או שבת. הכל מבחירה. רצון טוב וחברות. איש לא חשב שיש סכנת הדתה. לא מקבל שאי אפשר אחרת. את עמותת "איילת השחר", שנוסדה ב־1998 על ידי הרב שלמה רענן, הכרתי דרך אחד החברים האלה. בקיבוץ שלו רצו תפילה ביום הכיפורים, והעמותה שלחה מתנדבים וספר תורה. כך גם בהמון קיבוצים אחרים. אין לי מושג האם התעסקו שם במחיצה - אני יודע שהם עושים טוב לרבים שם. בעיניי זה מספיק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו