חייל נשאר חייל: גנץ לא בנוי לקבל החלטה מנהיגותית

התפאורה שסבבה את בני גנץ בנאומו השבוע בכנס המחנה הממלכתי לקראת ראש השנה היתה מטעה. לכאורה היה מדובר בבמה ראויה למי שרואה את עצמו כמנהיגה הבא של מדינת ישראל. גנץ עצמו גם הקפיד לשבץ בנאומו מילים המעידות על כוונותיו העתידיות. "אנחנו לא רק אופוזיציה, אנחנו אלטרנטיבה", טען גנץ תוך שהוא מעלה את טון הדיבור שלו.

בפועל היתה זו רק תפאורת תיאטרון, הצגה שהקשר בינה לבין המציאות שמחוץ לאולם הכנסים קלוש. על הבמה לא עמד מנהיג המסוגל לקבל החלטות קשות, להצעיד את בוחריו ותומכיו בארץ לא זרועה, לבחור בבחירה הקשה ובדרך הפשרה, אלא שחקן בתחפושת הפועל על פי תסריט שהוכתב לו, ושאמור לשרת את העלילה שלא הוא רקם.

גנץ הוא ניצב, כינור שני, שליח של מערכת המעבירה לו בצורה ישירה, עקיפה ובקריצה מהי דרך הפעולה הנכונה. במשך דקות ארוכות השתלח גנץ לא רק בממשלה אלא גם בבוחריה. הם שורפי האסמים, הם האחראים לכל מה שרע. דמויות דמוניות שיש להכריע בכל דרך ואין אפילו מה לדמיין הושטת יד לשלום כלפיהן. היה זה נאום רעיל, בוטה, רווי פטרונות ומתובל בדברי הסתה.

במערכת המשפט הישראלית עוד עלה חשש קל כי גנץ הפוליטיקאי עשוי לגדל במפתיע חוט שדרה, לגלות תכונות מנהיגותיות ולהבין את גודל השעה, אך מהר מאוד הופרכו החששות ובמערכת המשפט חזרו לחכך את ידיהם בהנאה מול הנאום.

יו"ר המחנה הממלכתי הוצב בדיוק בפינה שבה אוהבים במפלגת צלאח א־דין להציב את נבחרי הציבור במדינה, אחוזים בגרונם וספוגי חולשה. יותר מסביר כי בעודו מדבר מעל הפודיום זכר גנץ את החרב המתהפכת מעל ראשו בדמות פרשת המימד החמישי, מה שהופך אותו לחומר ביד היוצר, הפרקליט, היועץ והשופט.

הקול בנאום היה קול גנץ, אבל הידיים ידי חיות, בהרב־מיארה ואהרן ברק, ואוזן מוזיקלית יכולה היתה לזהות שם גם את הדי פעיליה הרדיקליים של המחאה. עוד טרם הנאום עדכן גנץ את אנשי המחאה טלפונית בפרטי מתווה ההסכמה.

הנתיב נסלל עם פרסום מאמרו של אהרן ברק בשבוע שעבר, שיש לבטל את תיקון עילת הסבירות ולפסול לראשונה חוק יסוד. לא חלף זמן רב עד שהמסר נקלט, היועצת המשפטית לממשלה מיהרה והגישה לבית המשפט חוות דעת בנפח של 150 עמודים ברוחו של הנשיא לשעבר ברק.

בובה בתוך בובה

בזירה הפנימית הופקד דווקא חבר הכנסת גדי איזנקוט על אבטחת זרם המידע ועל העברת מסרי המחאה למנהיג המפלגה. שני הרמטכ"לים לשעבר מורגלים בפעולה בתוך מערכת היררכית. בתפקידיהם הבכירים נזדמן להם להנחית לא מעט פקודות, אך מתברר כי גם שריר קבלת פקודות בהכנעה לא התנוון אצלם, ושניהם פקודים מלא־מלא של הקבוצות החתרניות הקוראות למרי אזרחי, למלחמת אחים, המפיצות רעל והשוואה לנאצים.

גנץ אינו מנהיג ובוודאי אינו נכון לפשרה - הוא בובת הבבושקה הקטנה שיצאה מבבושקות גדולות ומשמעותיות יותר בדמות שופטי בית המשפט העליון בהווה ובדימוס והיועצת המשפטית לממשלה.

עילת מנהיגותו מתבססת על מסירה מרצון וללא קרב של מפתחות ניהול המדינה למערכת המשפטית ולבית הלורדים בגבעת רם. לא עוד הפרדת רשויות, לא איזונים ובלמים, לא בחירת הרוב, לא ריבונות העם ואחריותו לגורלו. ההחלטות וההכרעות מסורות בידי קבוצה קטנה, הרשות המבצעת הופכת לרשות המצייתת להחלטותיה של קבוצה קטנה, שלא הממשלה ולא הכנסת הן מכשול בדרכן.

מתוקף מעמדם הם יודעים מה ראוי, מה ערכי, מה סביר ומה טוב בשביל כולנו. להם ורק להם נתונה החוכמה. בכל הקשור לשיקול דעת - הם הערכאה היחידה. לא מן הנמנע שבעתיד הקרוב ייפלו שדודים לזרועותיהם לא רק גנרלים בדימוס אלא גם אנשי ביטחון בהווה שיעלו לרגל לבית המשפט כדי לאשר מינויים, לתת אור ירוק למבצעים ולהכריע בנושאים מדיניים בעיתות שלום ובזמני מלחמה. גנץ הרים בתבוסתנות בשם כנסת ישראל ובשם הבוחרים דגל לבן ועלה על שביל שאחריתו אסון וימים שחורים למדינה.

מצדיע וצועד

בפני שופטי בג"ץ עומדות כרגע הכרעות כבדות, החשובה שבהן היא זו שתקבע מי יכהן כראש ממשלה. גנץ כבר קיבל בהכנעה את העיקרון שלשופטים ולמשפטנים כוח מוחלט, ולמעשה יצר את המציאות שבה אין טבעי והגיוני מכך שגם ההחלטה בדבר זהות מנהיג המדינה נשללת מהעם. הביקור בקלפי הוא דמוקרטיה פורמלית בלבד; הפיקוח המשפטי הוא הדמוקרטיה המהותית.

החישוב הפוליטי של גנץ לכאורה פשוט: השופטים יעשו בשבילו את העבודה הקשה ויפנו עבורו את הדרך מגורמים לא רצויים ומעיקים כמו יריבים פוליטיים או הציבור, העומדים בינו לבין כניסה ללשכת ראש הממשלה. כך ייחסך ממנו הצורך המציק בניהול קמפיין ובשינוע מצביעים. כל שנדרש ממנו בתמורה הוא ציות ונאמנות והבנה של מקומו האמיתי בהיררכיה השלטונית בישראל.

החישוב הזה עלול לפגוש את קרקע המציאות, והמחיר יהיה, חלילה, נורא. חרף הניסיון לאיין את קיומו, יש במדינה ציבור רחב שלא רואה בעין יפה את ניסיונות ההשתלטות העוינת על הדמוקרטיה הישראלית והשלטון. ציבור שבניגוד לפוליטיקאים שהיד הנעלמה מכתיבה את פעולותיהם, יסרב להרכין את ראשו מול רודנות. ציבור שרוצה בפשרה אך לא יקבל את עיוות רצונו בשם פלפולים משפטיים.

אלו ימים קריטיים למדינת ישראל, לשלמותה ולהמשך הקיום המשותף של העם היהודי בארצו. זה זמן למנהיגים בעלי שיעור קומה. גנץ הוכיח שהוא לא נמנה עימם. רב־אלוף במילואים בני גנץ חש את עצמו כטוראי של קבוצה קטנה, עילאית ומורמת מעם - שכעת רואה איך סביבתו של גנץ נשבעת לה אמונים ומתייצבת לצידה במאבק נגד ריבונות העם. הקבוצה הזו שלחה את הפקוד שלה להילחם עבורה, ולא שכחה, כמקובל, לאחל לחייל בהצלחה.