גל הרציחות הוא מחדל לאומי, אבל גם כישלון מהדהד של החברה הערבית

פנייה אל אזרחי ישראל הערבים. מדינת ישראל נכשלה, אתם נכשלתם. מדינת ישראל לא הצליחה לעמוד בצורך הבסיסי לספק ביטחון לתושביה. אזרחי ישראל הערבים - אתם נכשלתם בלייצר מנהיגות שתדחף את המדינה ואתכם.

נתחיל בעובדות: יש כאוס ברחוב הערבי. אתם חיים היום בחשש לחייכם ולחיי משפחותיכם. אזרח ערבי יכול להיות רופא, מהנדס או מורה, ועדיין כשהוא גר ביישוב ערבי הוא חשוף לסכנה כאילו הוא עבריין. לפעמים הסכנה היא ירי מזדמן, לפעמים אלו חגיגות חתונה שיצאו משליטה או סכסוכי משפחות, שבהם נפגעים חפים מפשע. בשנים האחרונות כנופיות פשע רבות פותרות בעיה בדם.

אין סיבה שבמדינה דמוקרטית מישהו יחיה במציאות אזרחית שבה יורים ברחובות שלו. אין סיבה שבמדינה מתקדמת יחיו כל כך הרבה אנשים כאילו הם במדינת עולם שלישית. ולא, זה לא רק בן גביר, הוא בסך הכל בלון מיותר שהתפוצץ. מי שחשב שאדם שלא עשה דבר בחייו מסוגל לעסוק בנושא קריטי כמו משילות - כבר לא חושב כך. וזו גם לא רק הממשלה הנוכחית, שבעיניי היא תקלה מצערת בהיסטוריה שלנו. זה תהליך של עשרות שנים. עצימת עיניים של השלטון, ויתור על אכיפה. או במילים אחרות: גזענות של ציפיות נמוכות.

אנחנו לא מצפים מערביי ישראל לשמור על חוק וסדר כמו שמצפים בתל אביב מיהודי. וכשלא מצפים מכם "ומכילים", וממציאים תירוצים למה בלהבים אוכפים חוק וסדר וברהט הסמוכה לא - מקבלים מהר מאוד כאוס. בניגוד לטענות החוכמולוגים שצריך להבין, לקרב ולהעביר תקציבים, המגזר הערבי נזקק לשלטון מרכזי עם יד קשה. מקל ולא רק גזר.

המגזר הערבי זקוק לאכיפה עיקשת של בנייה בלתי חוקית, במקביל לתוכניות מתאר נוספות לבנייה. להקמת תחנות משטרה בכל פינה, גם כשחברי כנסת ערבים מתנגדים. להילחם בפוליגמיה, בסחר הלא חוקי, במנהגים של ירי בחתונות וזיקוקים בסיום בגרויות.

צריך להיאבק בכל מי שיורה בשמחות. לפשוט על בתים ולהחרים נשק, לשלוח פקחי מס הכנסה לעסקים כדי לעצור החלפת כסף שחור. לאכוף חוק בכל מקום ופינה. וכדי לייצר חלופות לעיסוק בפשע, המדינה גם צריכה לעודד השתלבות. תוכניות שירות לאומי - לא רק אצל החרדים - כדי לייצר זכויות וחובות. לא נעים לכפות ולאכוף באגרסיביות? יש רגשות ומחשבות על הנכבה ועל הלאומיות הערבית? אז מה? זה לא תפקיד המדינה להיות פסיכולוגית. תפקידה לספק ביטחון. שם בדיוק היא נכשלת.

האחריות שלכם

ועכשיו לגבי האחריות שלכם, אזרחי ישראל הערבים. גם אתם אשמים. אני יודע שבישראל בשנים האחרונות קשה למצוא פוליטיקאים שאומרים "אני אחראי". בממשלה הזאת הרצפה תמיד עקומה ותמיד אחרים אשמים במשהו. ועדיין, אם לא תסתכלו בקרוב ותקחו אחריות, המצב הזה יימשך. אלה החיים שלכם, ובמידה רבה החיים של כולנו.

תביטו בח"כים הערבים. למעט מנסור עבאס שהיה אמיץ, זו אסופת אנשים שלא עושים דבר למען החברה הערבית, שבורחים מבשורה ומאחריות למתרחש במגזר שלהם. רוב נאומיהם עוסקים בפלשתינים, במתקפות נגד האינטרסים של ישראל. אנשים כמוני לא מוכנים לשתף איתם פעולה מכיוון שהם טורחים פעם אחר פעם להחצין את תמיכתם באויבי המדינה. כשיש נרצחים הם עולים לתקשורת ומבכים את המצב, ואחרי זה נעלמים או מזיקים. למה יש לכם אחריות? כי אתם בוחרים בהם, פעם אחר פעם.

עבאס בעיניי הוא מנהיג פורץ דרך, כי העז להכיר בישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. הוא ביקש לדאוג לתשתיות ולזכויות אזרחיות, אבל נעצר באמצע הדרך. אין לו יכולת  לדחוף לשירות לאומי, להטמעת ערכים של מדינה דמוקרטית בחברה הערבית. מולו נלחמו שאר הנציגים של המפלגות הערביות - מלחמה כדי להתבדל ממדינת ישראל במקום להשתלב.

אם נדמה לכם שאפשר להפריד בין היחס למדינה ליחס לפשיעה המשתוללת במגזר - אתם טועים. הימ"מ שאמור להתעסק עם עבריינים הוא הימ"מ שגם נלחם במחבלים. השב"כ זה אותו שב"כ שנאבק בטרור ובחתרנות מדינית. הדגל של מדינת ישראל הוא הדגל שעל המדים של מי שאמורים לסכן את חייהם בלחימה בטרור ובפשיעה החמורה.

כדי לצאת מהמציאות ההזויה הזאת אתם חייבים לייצר הנהגה שרוצה להשתלב. שאין לה בעיה עם ההמנון, למרות שיש בו את השורה "נפש יהודי הומייה", בדיוק כמו הקתולים ששרים את ההמנון בהולנד למרות שהוא נגדם; ואין לה בעיה עם המגן דוד על הדגל, בדיוק כמו שמוסלמי ויהודי בשווייץ מצדיעים לדגל עם הצלב. הנהגה שמזדהה עם המדינה, גם עם הערכים שלה בנושא חוק וסדר.

אתם חייבים להפסיק לברוח להאשמות על "גזענות". הציונות היא תנועה לאומית שקמה כדי להקים בית לאומי לעם היהודי. מדינה יהודית ודמוקרטית. אין זכויות לאומיות שוות, זה תמיד יהיה הבית הלאומי של העם היהודי, אך יש זכויות פרט שוות לכולם. גם הזכות לחירות וביטחון אישי.

אני יודע שזה מסובך, ואני מודע לכך שזו הממשלה שהכי קל להפנות אליה את האשמה כולה. הכישלון בהשגת משילות וביטחון הוא מובהק. יהודים וערבים נרצחים. המספר הכי גבוה מאז אינתיפאדת אל־אקצא של נפגעי טרור. העניין הוא שכך לא ישתנה דבר. בן גביר והכישלונות שלו ייעלמו במוקדם או במאוחר. הכאוס הזה לא ייעלם אם לא תקומו מהכיסא, תפסיקו לקבל את הפוליטיקה הערבית ואת כישלונה כגזירת גורל. זה החיים שלכם. החיים שלנו.

פינה טובה

רשת "עלה" לטיפול באנשים עם מוגבלויות הוקמה לפני 40 שנה על ידי הרב יהודה מרמורשטיין. במהלך השנים טופלו בה אלפי ילדים ומבוגרים.

כשילד נפגע בתאונה וסובל ממוגבלות, הוא מגיע לשיקום ברשת. בצוות אפשר למצוא ערבים ויהודים, דתיים וחילונים, שמחכים לכל חיוך ולכל תזוזת יד. כיום יש כמה מרכזים: בבני ברק, בגדרה, בבני ראם, בקיבוץ חפץ חיים ובגבעת וושינגטון. בימים אלו נבנה המרכז הרפואי השיקומי הענק ברמלה, שיעניק שירות למאות  אנשים עם מוגבלויות.

רמלה נבחרה בעיקר בגלל היותה עיר מעורבת.המרכז, שאמור להוסיף לעיר כ־800 משרות חדשות, מלמד שכשיש צורך - ההבדלים נעלמים. הצורך בטיפול, כמו הצורך בחוק וסדר, יכולים להיות המפתח לאינטרס משותף.