"אנחנו הקמנו את המדינה, והיום איש לא דואג לנו"

הם בעשור העשירי לחייהם, מוחם חד וצלול כמו מים זכים, ואת גישתם כלפי הפוליטיקאים במדינה הם אינם מסתירים - ודעתם נוקבת, שלילית ואינה פשרנית.

"אני חושבת שאף אחת מהמפלגות אינה דואגת לאזרחים", יורה מיד שרה אביבי (90), אחת מששת הדיירים בכפר הגמלאים משען אפעל. "להשליך את כולם ולבחור פוליטיקאים אחרים. את בוחרת צד מסוים - ואת לא יודעת למי הוא יחבור. יש פה משחק כיסאות לא ברור. לדוגמה, איילת שקד שהולכת לאן שהכי כדאי לה באותו הרגע. בנוסף, הכנסת שלנו מאוד מלבה את הפילוג בעם, ובראשם מירי רגב. ככה מתנהגת שרת תרבות לשעבר? כל הזמן מדגישה את נושא עדות המזרח, 'הם ואנחנו'".

הם היו כאן כשהמדינה הוקמה ב־1948. במו עיניהם ראו את דוד בן־גוריון נבחר לראש הממשלה הראשון, חוו מלחמות, תקופת צנע ואין־ספור מערכות בחירות. למרות גילם המופלג, כמו בכל מקום אחר במדינה הוויכוחים סביב הדעות הפוליטיות השונות מתלהט, אבל בצורה מכבדת הרבה יותר מהלהג האלים ועתיר הקללות שנשמע לא אחת מעל במת הכנסת.

רק שמו של אדם אחד גורם לחלקם להחליט לא לדבר יותר: איתמר בן גביר, המתמודד בבחירות הקרובות לכנסת ה־25, במסגרת מפלגת "עוצמה יהודית".

"זוועה", מתבטאת רות סימון (90) בישירות. "אם הוא מסוגל לעלות להר הבית, בידיעה שהמקום נפיץ, אז בעיניי הוא פצצה מתקתקת".

>>כל הבכירים, הפרשנויות - והסקר האחרון: הירשמו לוועידת הבחירות של "ישראל היום" שתיערך ב-27.10<<

גדעון זהבי (92), המעיד על עצמו כי מאז ומתמיד היה איש ימין, אינו מסכים עימה. "עושים ממנו יותר מפלצת ממה שהוא. הוא מנפנף באקדח כי הוא פוחד על עצמו. האקדח נועד להגן עליו מפני ערבים שמגיעים לתקוף אותו, מה רע בזה?".

לאה טריבלסקי (93): "אם הוא יהיה שר בממשלה יהיו פה פוגרומים. לא תהיה תחבורה בשבת, והנשים יצטרכו ללבוש רעלות".

 אינפלציה פרלמנטרית

"ברגע שבן גביר ייבחר הוא יתמתן", מרגיעה בתיה פניגשטיין (94). מאיר לויצקי (91) מנסה להכניס לוויכוח מעט הומור. "גדעון, יש לך בטח המון טענות לבן גביר על זה שהוא נופף באקדח ולא ירה בו".

"אתה רוצה להיות המתרגם האישי שלי?" עונה גדעון בציניות.

הדיאלוג בין השישה הוא בבואתה של החברה הישראלית. הם יושבים בפאב (כן, יש דבר כזה) של כפר הגמלאים, וכל אחד מהם נראה צעיר מגילו לפחות בעשור. המדשאות הירוקות, הצמחייה הצבעונית והשלווה שנשקפת מהחלונות מנוגדות לאמרות הנחרצות שהם משמיעים מפיהם בדיון.

יש הבדל בין נבחרי הציבור של היום לעומת אלה שכיהנו בממשלה לפני יותר מ־50 שנה?

"האישים של אז היו אושיות כמו יוסף בורג, חיים שפירא או זבולון המר", אומרת בתיה, שעבדה בעבר כתדמנית (מציירת גזרות לבגדים). היא אלמנה, אמא לארבעה וסבתא ל־20 נכדים ול־70 נינים, שאת השמות של כולם היא זוכרת. "אני לא רוצה לשלול את הצעירים היום, אבל זה לא אותו הדבר".

רות מסכימה עם בתיה. היא גרושה, אם לשניים וסבתא ל־3 נכדים ול-7 נינים. "אז הם היו ישרים יותר והגונים יותר", היא מסבירה. "נכון, היו כמה שלא היו צדיקים, אבל זה לא כמו מה שאנחנו רואים בממשלות האחרונות. היום כל אחד דואג למשכורת ולכיסא שלו. כל שנה מעלים להם משכורת, ולי לא העלו אפילו אגורה בפנסיה".

מתנערים מהסגנון

בקולו של מאיר, איש התעשייה האווירית לשעבר, נשמעת ערגה אל העבר. הוא נשוי, אב ל־3 וסב ל־10 נכדים ולשני נינים. "בן־גוריון היה האיש בעל החזון. אילמלא הוא לא היתה לנו מדינה היום. אין מדינאי כמוהו. זו היתה תקופה אחרת. כאזרחים עברנו את המצור בירושלים והיתה סולידריות. עמדנו יחד בתור לנפט ולמים. אם היינו היום במצב דומה, איש את רעהו היה בולע חי".

מה אתם חושבים על מערכת הבחירות הנוכחית?

רותי: "קטסטרופה גדולה. ראיתי את דודי אמסלם בטלוויזיה, והוא אומר מילים שלא מתאימות לחבר כנסת. צורת הדיבור קשה ומתלהמת. בנוסף לכל, הפוליטיקאים מדברים מהר. לאנשים בגילנו קשה לעקוב אחרי מה שהם אומרים ככה".

"זה מתחת לכל ביקורת", אומרת לאה, שניהלה בעבר מחלקה בויצו. היא אלמנה, אם לשניים וסבתא ל־4 נכדים ול־5 נינים. "העלבונות וסגנון הדיבור מחלחלים הלאה. לא האמנתי כששמעתי את שרה נתניהו מכנה את ראש השב"כ בכינוי 'חרא'. ריבון עולמים, לאן הגענו? אדם אינו יכול להביע את דעותיו בכבוד? לדעתי הגענו לתחתית".

מאיר: "וזו לא רק השפה. אני מתבייש בבית המחוקקים שלנו. אף אחד מהם לא דואג לרווחת הקשישים במדינה. זה לא במצע שלהם. אנחנו אלו שהקמנו את המדינה, בנינו אותה, והיום איש לא דואג לנו. לפני שנים קיבלתי תוספת של 7 שקלים לביטוח הלאומי. זה מבזה".

איך יוקר המחיה משפיע עליכם כאן, במשען אפעל?

רות: "האמת שכאן מרגישים פחות, למרות שבגלל העלייה במיסים אני משלמת יותר. בינתיים זה סכום לא גבוה, אבל אם זה יימשך ככה אני אטבע".

שרה, שעבדה בעבר ביצוא פרחים בחברת אגרקסקו, מביעה דעה דומה. היא אלמנה, שכלה את שתי בנותיה, וסבתא ל־5 נכדים ול־11 נינים. "אני מרגישה את המצב בסכומים של קניית הירקות והפירות. אני ממשיכה לקנות כרגיל כרגע, אבל מי שיפסיד הם בסופו של דבר היורשים שלנו. יישאר להם פחות. הצעירים במדינה הם אלה שבאמת קורסים".