שיבשו את כל התוכניות | יעקב ברדוגו

באופן טבעי, מתעוררת לה אט־אט המערכת הפוליטית אל המציאות של "אחרי החגים". בחסות הטיולים, הארוחות המשפחתיות, התפילות וימי החופש הבלתי נגמרים, אופסנה לה מערכת הבחירות בחצי הקפאה. הקמפיינים, ואיתם הקמפיינרים, יצאו למיני־שבתון, ופרט לפעילות שטח מקוטעת והתייחסות לאירועים אקטואליים, כדוגמת ההסכם עם לבנון, נכנס העם המצביע בציון לנמנום קל של תשרי, והיקיצה ממנו אל מציאות של בחירות מעבר לפינה היא עניין הדורש הסתגלות של יום־יומיים.

אך כעת תמו ימי החסד, ומערכת הבחירות מגיעה, כמאמר הקלישאה, אל הישורת האחרונה, לקראת יום בוחר שעשוי להסתיים בפוטו־פיניש צמוד במיוחד, או כמאמר קלישאה משמעותית עוד יותר - כל קול קובע.

גנץ בין שתי חזיתות

מי שעומד במוקד המרוץ כשקו הסיום באופק הוא בני גנץ, שמגיע אל הימים האחרונים שלפני הקלפי כשהוא נתון למתקפה כוללת מבית ומחוץ, ועומד בלב תנועת מלקחיים פוליטית של מי שעל הנייר הם שותפיו לגוש השינוי: יאיר לפיד, ושותפו למחנה הממלכתי גדעון סער.

תקופה ארוכה נהנה גנץ מחסינות בררנית מצד המערכת המשפטית והתקשורת הישראלית, אתרוג קלאסי מהז'אנר המוכר. טענות שהועלו לגבי תפקודו כקצין בכיר שהודה כי סיכן את חיי לוחמיו ביודעין, פרשת הפריצה למכשיר הסלולרי שלו, סאגת "הממד החמישי" וסוגיות אחרות זכו לביטול, ולמענה שמדובר בקונספירציות של שופרות ימניים נבערים.

>>כל הבכירים, הפרשנויות - והסקר האחרון: הירשמו לוועידת הבחירות של "ישראל היום" שתיערך ב-27.10<<

כעת עולה בסביבתו חשד שמי שמתדרכים על אי־כשירות, או לכל הפחות אי־התאמה לראשות הממשלה, אלה דווקא גורמים בסביבתו של יאיר לפיד. בקרבת ראש הממשלה הוחלט להצמיד קשית לפתח המנדטים של המחנה הממלכתי, וכל האמצעים כשרים. אהבה גדולה גם כך לא שררה בין ראש הממשלה לשר הביטחון. גנץ, כזכור, טען כי לפיד "שונא אנשים", אך אי־אהבה היא דבר אחד, ופעולות מעשיות הן עליית מדרגה. בין היתר, מתלוננים שם על תדרוך עיתונאים נגדו.

את אי־שביעות רצונו מהסבוטאז' שמבצע בו לפיד, הביע גנץ בישיבת הממשלה בנושא הסכם הגז. שם המעיט מגודל האירוע, מאוחר יותר חזר על הדברים בפומבי במסיבת עיתונאים עם לפיד, והשבוע כבר טען כי לפיד לא יוכל להקים ממשלה. זה הקו הפורמלי והמובלט בקמפיין. העוינות הגלויה בין לשכות ראשי גוש השינוי צפויה להימשך לכל הפחות עד לשעה עשר בלילה ביום הראשון של נובמבר.

אגף נוסף שבו מנהל גנץ קרב בלימה הוא בתוך מפלגתו, וגם שם בוחשת ידו של לפיד, באמצעות שגריר יש עתיד למחנה הממלכתי - הלוא הוא גדעון סער. בסביבת מפלגת כחול לבן יש מי שסבורים כי סער חותר ללא לאות תחת ראש מפלגתו, והיה שמח לראותו יורד למספר חד־ספרתי של מנדטים.

היה זה סער שהחליט ודחף להכנסתו של הרמטכ"ל הנוסף אל הבגאז' המפלגתי - כעת הוא עושה ככל יכולתו לצמצם ולהקטין את נוכחותו בקמפיין, בעיקר כשהוא מאפיל עליו ומתבטא באופן שממנו משתמע שסער ואלקין הם ניצבים חסרי משקל אידיאולוגי והשפעה על הכיוון הרעיוני של המפלגה. סער משוכנע שהוא יכול להביא את הימין הרך, אבל גנץ השתכנע שמוצה פוטנציאל הקולות הדל ממילא של סער ושל חבריו בתקווה חדשה, והוא מעדיף להתחרות על קולות השמאל ועל מצביעי יש עתיד. לכן, במשך תקופה מסוימת הוא דחף את איזנקוט לקדמת הבמה, ככל שהיה ניתן.

אלא שאיזנקוט עשה כמה "פאולים" וסיפק אי אלו התבטאויות שהזיקו למחנה הממלכתי. בראיון אחד העז לומר את המובן מאליו, והצהיר כי ראש ממשלה לא יכול להיות מושבע לתפקיד עם מספר מנדטים נמוך - מה שאולי לא יסנדל את גנץ, אבל בוודאי יחזור כמו בומרנג אם וכאשר יתיימר גנץ להרכיב ממשלה עם מספר מנדטים נמוך בהרבה משל לפיד, למשל. בבימות אחרות דיבר איזנקוט בגילוי לב על דעותיו בנושא הסכסוך הישראלי־פלשתיני, מה שחשף את חילוקי הדעות הפנימיים ברשימה המשותפת, וצבע את המיזם כולו בגוונים של אופורטוניזם נמהר ושל חוסר אמינות.

לסער, שגם כך לא חש חיבה מיוחדת לרא"ל (מיל') איזנקוט, זה הספיק, ובהתערבותו נשלח הרמטכ"ל לשעבר לנפוש הרחק מהמסכים ומהפודיומים. כל שנותר לגנץ לעשות הוא להעניק לאיזנקוט תפקיד משני בהצגת התוכנית המפלגתית המעורפלת לחיזוק ביטחון הפנים, והוא אף הגדיל לעשות וכינה אותה "תוכנית איזנקוט", תוך יותר מרמיזה כי בממשלה הפיקטיבית שגנץ אמור לעמוד בראשה, יכהן איזנקוט כשר לביטחון הפנים.

זה שעולה וליברמן שיורד

לפיד, אפוא, יכול לחכך את ידיו בהנאה. הוא מגיע אל הישורת האחרונה כשהאיום הגדול עליו משמאל עסוק בכיבוי שריפות. מעבר להנאה שהוא מפיק מכך, יכול ראש הממשלה גם למצוא זמן לנסות לסייע לגורמים אהודים יותר מבחינתו. ביש עתיד החליטו להפחית באופן דרמטי את המשאבים המופנים אל יוצאי בריה"מ, ולפיד אף סבור שעמדתו החד־משמעית ביחס לפלישה הרוסית לאוקראינה תזרים לחיקו רבים ממאוכזבי ישראל ביתנו.

ליברמן החל לשלוח אל לשכת ראש הממשלה אותות מצוקה. הוא מצא דרכים להעביר את המסר כי ישראל ביתנו מתקרבת קרבה מסוכנת מדי אל אחוז החסימה, וכי רעבתנותו של לפיד עשויה לשלוח את שר האוצר ליברמן לביתו בגוש עציון - ואת הגוש כולו לאופוזיציה. מרמזים ומתחינות הוא עבר לאחרונה לדרישה קולנית ואסרטיבית מלפיד, כמו גם מאלקין, להוריד לאלתר הילוך בפניותיהם לציבור דוברי הרוסית.

מבחינתו של ליברמן, הגיעה העת לפרוע את השטר שנחתם במסגרת ברית נוקדים־רמת אביב. האיש שלמעשה הושיב את לפיד על הכיסא, מבקש עכשיו להציל את כיסאו שלו - והוא נענה בחיוב יחסית, לפחות כרגע. אך לא לעולם חוסן, שינויים תכופים ובהולים הם שגרת עבודה שכיחה מאוד בישורת האחרונה. לפיד ממילא לא זקוק לניצחון כדי להמשיך לכהן כראש ממשלה. לא אכפת לו כלל להגיע לסיבוב הבחירות השישי אחרי ששתה מכל הבא ליד - ליברמן, גנץ, עבודה, מרצ - כשהוא מוביל כמפלגה הגדולה בגוש - גם אם חלק מחברי הגוש הותירו פגרי מפלגות אי־שם בדרך לסיבוב הבא.