אתמול לא הבנו למה אנחנו קמות מאוחר ולא הולכות לבית הספר, אבל אז ההורים אמרו לנו שנפל טיל על אחד הבתים בבאר שבע. חצי שעה אחרי שהתעוררנו היתה אזעקה אצלנו, ואז יותר חששנו.
בדרך כלל כשיש חוגים ואנחנו צריכות לחזור הביתה אנחנו לא מפחדות כי אנחנו יודעות שיש מיגוניות בדרך, אבל היום אנחנו מתלבטות אם לבקש מההורים לקחת אותנו לחוג. יש פה גם את הבלונים. ביישוב היו בלונים רק כמה פעמים ואנחנו לא כל כך מפחדות מהם. קשה לראות כשהכל נהיה שחור, ולפעמים כשחוזרים באוטובוס מהשערים האחוריים רואים עשן ולא מבינים מה קורה. אנחנו מפחדות שיהיה משהו בשעות האיסוף של האוטובוס ושזה יתפוס אותנו.
יש פה ילדים שרוצים לגדול בשקט. כילדות שחיות בגזרת הגבול, אנחנו צריכות לדעת איפה נמצא מקום מוגן ויש לנו 15 שניות לרוץ לממ"ד. התרגלנו כבר שיש צבע אדום. היה כבר המון פעמים אזעקות, אבל מאוד נלחצנו שנפל טיל בבאר שבע. זה מקום שבדרך כלל אין בו אזעקות. בבוקר, כשהיתה אזעקה, אמא וסבתא רצו לממ"ד ואבא היה בנסיעה לעבודה.
פעם בלימודים היתה אזעקה, ודיברנו על המצב. אם אנחנו רואות בלון, אנחנו הולכות לקרוא למבוגר. אחינו הקטן רועי אומר על הבלונים, "במקום שהערבים ייתנו לילדים לשחק בבלונים, הם שולחים בלוני תבערה וזה גורם לשריפה".
כתבו: רעות ועלמה שניאור | נתיב העשרה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו