אם השר לביטחון פנים גלעד ארדן, היה צריך להחליט על גורלו של ניצב בדימוס משה (צ'יקו) אדרי בשנת 2015, סביר להניח שהמלצתו לאדרי הייתה לפשוט את מדיו וללכת הביתה. זה קרה בתחילת דרכו של ארדן כשר לביטחון פנים, כאשר היה חדור מוטיבציה לשנות עד היסוד את התרבות הארגונית במשטרה, עם כל אחד ובכל מחיר.
באותה שנה, כשאדרי ששימש כמפקד מחוז ירושלים, התרחש במחוז "ליקוי המאורות הגדול", כאשר ישי שליסל שאך השתחרר מהכלא, הצליח חרף כל הכתובות על הקיר לפרוץ למתחם הצועדים במצעד הגאווה בבירה, ולדקור למוות את שירה בנקי ז"ל. לאדרי נרשמה הערה פיקודית בעקבות האירוע, נוכח אחריותו על הנעשה במחוז, וחוסר בהירות שיצר בנוגע לתחומי האחריות בין המרחבים ובינם לבין המחוז.
לו זה היה תלוי בארדן, אדרי היה מסיים את שירותו כבר אז. אולם מאז, עברו הרבה מים בנהר. אדרי עבר לפקד על מחוז תל אביב, ועשה זאת בהצלחה. לאחר מכן הוא זכה לאמון מחודש מארדן, כשמונה למנכ"ל המשרד לביטחון פנים. האמון בו רק הלך והתחזק בשנה האחרונה.
במציאות שנוצרה כאשר ניצב הלוי סומן כמועמדו של ראש הממשלה, וניצב דוד ביתן סומן כמועמדו של המפכ"ל אלשיך, אדרי הוא הבחירה הנכונה מבין השלושה. השנה בה הוא מכהן כמנכ"ל המשרד לביטחון פנים סייעה לו ללמוד ולהבין את המשטרה טוב יותר, ולא פחות חשוב את התהליכים שארדן מבקש לשנות ולקדם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו