יום השואה השנה לא יהיה כקודמיו. התפשטות נגיף הקורונה - הגם שאין לה כל הקבלה או הקשר ישיר לשואה - מייצרת אווירת משבר, ואף שבר עולמי, וגורמת לאזרחי העולם להרגיש שבריריים יותר ומהורהרים לגבי העתיד. המשבר מייצר אי־ודאות אדירה כמעט בכל אספקט של החיים, ולא בכדי מעורר חרדות לא רק לגבי היום שאחרי, אלא גם לגבי השינויים עצומי־הממדים המתרחשים במהירות בלתי נתפסת במציאות היומיומית, שעליהם נדמה שאין לנו שליטה.
לאורך ההיסטוריה, אירועים בעלי משמעות מרחיקת לכת התאפיינו במידת ההשפעה המיידית והעתידית שלהם על הנורמות, על הערכים ואף על האמונות של בני האדם. עוצמת המשבר, כמו גם האירועים שהתרחשו במהלכו, קבעו במידה רבה את השפעתו על העולם שהיה מוכר לנו עד אליו, ואת היקפו של השינוי שהעולם חווה בעקבותיו.
אין חולק שהשואה (ביחד, אך גם במנותק, ממלחה"ע השנייה) היתה אירוע שזעזע את אמות הסיפים בכל מרכיבי החיים של העולם המערבי. לא בכדי אמר הפילוסוף היהודי בן התקופה, תאודור אדורנו, שאחרי השואה יש להתחיל את הספירה האנושית מאפס.
השואה היתה אירוע מכונן משום שהנאצים ועוזריהם רצחו שישה מיליון יהודים חפים מפשע, אולם כדי להבין את עומק השבר והשפעתו על העולם שאחרי, צריך לצלול פנימה לעובדה אחת מהותית: השואה היא אירוע שבו הישגי התרבות המערבית מתקופת הרנסנס, הנאורות והמהפכה התעשייתית, הופנו במלוא עוצמתם למטרה אחת - השמדה תעשייתית של בני אדם. של עם. העם היהודי.
קצרה היריעה מכדי לתאר את התופעה של גיוס היכולות האנושיות המודרניות לטובת השמדה וחורבן, אבל נביא כמה דוגמאות שעדיין אקטואליות לחיינו היום:
א. השואה כתופעה טכנולוגית: מהמאה ה־17 החלה קפיצת מדרגה דרמטית ומשנה עולמות ביכולות הטכנולוגיות של העולם המערבי. המהפכה המדעית תעשייתית־טכנולוגית הביאה לשיפור דרמטי באיכות החיים של בני האדם - בכלכלה, ברפואה, בחינוך, בתזונה ועוד. בתקופת השואה, כל ההישגים הללו הופנו להרס ולרצח. הרכבות שהסיעו את הקורבנות, המנועים שהפעילו את תאי הגזים, יכולת העברת המסרים היעילה בטלפון ובמברקים, ויש עוד דוגמאות אינספור לשימוש בהישגי המדע לחורבן אנושי. הטבע האנושי ומעשה הרצח שבו לא היו חדשים, אבל הטכנולוגיה שמאפשרת לרצוח כל כך הרבה בני אדם בכל כך מעט זמן, בהחלט כן (רק להמחשה, יותר מ־400 אלף מיהודי הונגריה נרצחו בין מאי ליולי 1944!).
ב. המדינה המודרנית: הפילוסוף זיגמונט באומן התייחס רבות לשואה כתופעה מודרנית. מדינות הלאום שהוקמו באירופה במאה ה־19 הניבו בהדרגתיות שוויון וחירות שלא היו נחלת רבים לפני כן. המדינה המודרנית, באמצעות המערכות הביורוקרטיות שהקימה, ייצרה יעילות חסרת תקדים בסיווג האזרחים, במתן שירותים מותאמים, בארגון בחירות דמוקרטיות המוניות, במערכות כלכליות משוכללות, במיזמי תשתיות ועוד. יותר מכך, המדינה העניקה זהות קולקטיבית לאומית לכלל האזרחים שלה ללא הבדלים (לפחות לחלק גדול מהם).
בשואה שוב התהפכו היוצרות, וההישגים הללו הפכו להיות השמן בגלגלי מכונת ההשמדה, כשמפקדי התושבים היעילים אפשרו סיווג מהיר של אזרחים יהודים. המערכות הביורוקרטיות ערכו איתור, רישום וסיווג יעילים שבעבר לא היו אפשריים, המנגנון הפקידותי במדינות רבות גויס לייצר את אחד המבצעים הלוגיסטיים הגדולים בהיסטוריה האנושית, וכל זה לא היה מתאפשר ללא הישגי המדינה המודרנית.
ג. התפתחות האקדמיה והמדע המודרני היא ההיבט השלישי (כאמור מני רבים) של ההישגים האנושיים שהתהפכו לשימוש לרצח המוני. מדענים, דיסציפלינות ואוניברסיטאות החלו מופיעים כבר מתקופת ימי הביניים, אך באירופה של המאות ה־18־19־20 הם שלטו בכיפה. הפרדיגמה של האמונה האלוהית כמניעה את העולם שלטה מאות שנים, ובתהליך די מהיר (היסטורית) התחלפה הדוגמה באמונה חזקה במדע ובקידמה כמספקים את התשובות לשאלות הגדולות כקטנות של החיים. פריצות הדרך הכבירות בדיסציפלינות ותיקות וחדשות כאחד - מפסיכולוגיה, רפואה וסוציולוגיה, דרך אנתרופולוגיה ועד פיזיקה, כימיה ועוד - תרמו להישגים בלתי נתפסים עבור המין האנושי.
העולם שאחרי
ואז הגיעה השואה. לא מספיק מדובר על כך, אבל כבר בתקופת רפובליקת ויימאר, בשנות ה־20, וביתר שאת אחרי עליית הנאציזם, סיפקו מדענים את עמוד השדרה ה"מדעי" לאידיאולוגיה ואף לפרקטיקה הנאצית. לפי החוקרת קלאודיה קונץ, כמעט מיליון אתנוקרטים (מלשון ביורוקרטים של האתניות) עסקו בין 1933־1945 ביצירת מדינת גזע ובמדיניות ופרקטיקה של השמדה. מהיסטוריונים שהמציאו נרטיב גרמני חדש, פסיכיאטרים שסיווגו בעלי מוגבלויות שיועדו למות, אנתרופולוגים וגנטיקאים שעסקו בהוכחת עליונות הגזע הארי ונחיתות הגזע היהודי, ועד מי שהיו בחזית ההשמדה - הרופאים.
בלא כל ספק, מקצוע הרפואה הוכתם יותר מכל בשואה. כבר בשנות ה־30 רופאים היו בעלי ייצוג יותר משמעותי במפלגה הנאצית ובאס־אס, ובשואה היו הרופאים אלו שערכו את הסלקציה, אישרו את ההמתות בגז וערכו ניסויים רפואיים. ושוב, כמו במקרים הקודמים, קשה לדמיין את ההשמדה ההמונית ללא התמיכה המדעית - המעשית והאידיאולוגית.
לאחר השואה הפיקו בני האדם לקחים רבים בתחומים שנגענו בהם פה. הלך המחשבה ביחס למדינה המודרנית, למדע ולטכנולוגיה ולתחומים נוספים, הושפע עמוקות בניסיון להפוך את העולם לטוב יותר. במובנים רבים, העולם אכן הפך לטוב יותר - ובמובנים רבים אחרים לא מספיק, או כלל לא.
במשבר הקורונה אנחנו חווים את חוסר האונים של האדם והטכנולוגיה שהמציא, אל מול הנגיף. אדם אוכל מרק עטלפים בסין - וכלכלות ומערכות בריאות בעולם קורסות. אבל לא רק זה. במשבר הזה אנחנו שוב למדים שטכנולוגיה וגלובליזציה מצד אחד מאפשרות את הפצת הנגיף, ומצד שני הן היחידות שיאפשרו את מיגורו. על רקע מה שמלמדות אותנו ההיסטוריה בכלל והשואה בפרט, עלינו לזכור שברגעי משבר, האנושות יכולה לרתום את יכולותיה לגבהים של מוסריות ותושייה, או להידרדר לתהומות שיביאו סבל ואי־צדק בהיקפים חסרי תקדים. ביום השואה הזה - אף שאנו ספונים בבתינו מאימת הנגיף - עלינו לוודא שמנהיגי העולם מנווטים את האנושות בצורה אחראית, הוגנת וערכית אל מחוץ למשבר ההיסטורי הזה, ומביאים אותנו בבטחה אל צידו השני, אל עולם שונה וטוב יותר.
יואב הלר הוא מנכ"ל ארגון מעוז וד"ר ללימודי השואה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו