מערכת "ישראל היום" מקיימת הערב (רביעי), זו השנה השנייה, את ערב הענקת אות "ישראל היום" לרגל יום האישה הבינלאומי, במעמד מו"ל "ישראל היום", ד"ר מרים אדלסון, במטרה להוקיר את פועלן של נשים מעוררות השראה.
ד"ר מרים אדלסון, מו"ל "ישראל היום", נאמה הערב בגאלה מול שורדות השבי אגם ברגר ולירי אלבג, שישבו בקהל והתייחסה לשחרור החטופות, שחלקן אף הגיעו לרידינג 3 לכנס הנשים של "ישראל היום". "בימי השבת בשבועות האחרונים, ראינו נשות חיל אמיתיות יוצאות וחוזרות לחיים, מהנסיבות הקשות ביותר שניתן לתאר. הנשים הללו, הרימו את ראשן בגאווה כששוחררו מ-500 ימים במנהרות של רצועת עזה. לרוב הן גם הצליחו לחייך בגבורה מול מאות מחבלי חמאס, ולמול המוני פלשתינים שורקים – רובם המכריע גברים, כמובן".
"הנשים הללו לא הפגינו דבר מלבד אצילות נפש ואדיבות מאז שחרורן. במקום להסתגר בפרטיות כשהן מתאוששות מהייסורים שעברו עליהן - הן הקדישו את עצמן למאמץ הציבורי כדי לראות את כל החטופים חוזרים. הן יצאו אל אור השמש. הן חיבקו את החיים. הן הפכו את התסריט של 7 באוקטובר והראו לנו את הדרך קדימה. את היציאה מהמלחמה הזו אל אופק של גדולה ישראלית חדשה. לנצח נתפעל ונכבד את החיילות והאזרחיות, שלצד הגברים - לחמו באומץ רב באותה שבת ארורה. לנצח נכאב ונזעם על אותן קורבנות, שבזמן שנגדעו חייהן, גם כבודן נגזל על ידי האנסים של חמאס".
"אבל עכשיו, בזהירות רבה, אנחנו, נשות ישראל, יכולות להרגיש משהו חדש: נחת, ביטחון וגאווה בעמידות ובכוח הסבל שהפגינו אחיותינו בשבי. בלירי: מנהיגה טבעית, שבקושי סיימה את שנות העשרה לחייה, אשר תקשרה עם החוטפים שלה ושל חברותיה עוד בשעות הראשונות של 7 באוקטובר. ובחודשים הארוכים שלאחר מכן בשבי, תהיה נוכחותה חשובה כל כך לשמירה על רוחם של חבריה. באגם: שהפכה את המסורת היהודית ואת המעקב אחר לוח החגים למרכזיים כל כך בהישרדות השבי, עד שבסופו של דבר החמאס סיפק לה ספרי סידור. בדניאלה: עלמה מוכשרת ומוזיקלית, שלמדה ערבית כדי שתוכל להמשיך לשיר את השיר הנצחי 'שלום עליכם', כשמחבלי חמאס צופים בה. באמילי: שהפכה את האובדן של שתיים מאצבעותיה לאייקון של התרסה - שאת 'ההצדעה לגולש' שלה, עם ידה החבושה, ניתן למצוא כעת מקועקעת על ידיים אחרות בכל רחבי הארץ".
"בכל האחרות שלחמו ושרדו ויצאו לאורה השמש. ובחרו בחיים. כל זה הוא סוד ההתמדה היהודית. זה סוד ישראל. במשך אלפי שנים, סבלנו מרדיפות וייסורים, בעוצמות שהיו הורסות כל חברה אחרת. אבל בכל פעם, כדברי 'לך דודי', קמנו וניערנו את האבק כדי להתחיל מחדש. והלבשנו את עצמנו מחדש בבגדים מפוארים של תהילה. כי אנחנו מסרבים להמשיך לשבת בעמק הבכא. לא במקרה גם 'אשת חיל' וגם 'לך דודי' הם טקסטים נשיים. ובשניהם מדובר על עוז, על הדר ועל תקומה - מבכי ומעפר, אלי תפארת ושמחה, עד היום האחרון. והיום, ביום האישה, נכריז כולנו על הערכתנו לתפקידן של הנשים ברוח הלאומית של ישראל".
ד"ר איילת לוי-שחר, אמא של נעמה לוי ששוחררה משבי חמאס, פנתה בנאומה לד"ר אדלסון: "מעורבותך מאחורי הקלעים לקידום העסקה היתה מכרעת. אני מודה לך. המאבק שלנו טרם הסתיים. עדיין ישנם חטופים בעזה ואנחנו מחויבים להמשיך לפעול ללא לאות עד להשבתם הביתה. זה חוב מוסרי שלנו כחברה, כעם, כמשפחה אחת גדולה. כאמא, כרופאת משפחה וכרופאת ספורט וכמי שמעורבת בקידום ספורט נשים, אני מאמינה בכוחן של הנשים להוביל להשפיע ולשנות מציאות. בכנס הזה ישנן עדויושת רבות לכוח שלנו. נשים מובילות לאורך ההיסטוריה פעלו והשמיעו את קולן באופן שהשפיע על עולמנו''.
במהלך פאנל שהתקיים הערב, דיברה ד"ר אדלסון עם בתה, היזמית ואשת העסקים יסמין לוקץ'. "בעבר, הדרך לפעילות פוליטית כמו להיות ראש העיר היתה דרך הצבא", אמרה. "אתה גנרל בצבא והולך לפוליטיקה. כולם מכירים את ראשי הממשלה שהיו אנשי צבא. נשים לא הלכו לתפקידים גבוהים בצבא.ז ה היה בעבר. עכשיו, לדעתי, אישה יכול הלעשות הכל - כמו שראינו. יש הרבה בחירה חופשית. הרבה נשים רוצות להיות אימהות".
"בזמן שהייתי בהיריון איתך, למדתי רפואה", סיפרה ד"ר אדלסון והוסיפה: "אם רוצים - אפשר. אין דבר העומד בפני רצון של כל אישה. אני חושבת שכל אישה צריכה לעודד נשים אחרות להמשיך הלאה. כל פעם, אם בחורה שואלת אותי מה לעשות אני אומרת לה להמשיך ללמוד".
ד"ר אדלסון דיברה גם על השיוויון בנטל: "בניו יורק החרדים עובדים? עובדים. לא מקבלים אגורה מהממשלה שלהם. אם אתה חושבים שהתורה מצילה אותנו - תלמדו בערב, אבל ביום תשרתו. אני לא מסכימה עם כל ההסמכים הקואליציונים שנותנים להם הון עתק. כשבני ישראל נכנסו לישראל, שבט אחד נשאר בחוץ כמדומני. משה או יהושע אמרו: 'האחים שלהם ילחמו ואתם תשבו כאן? מה החוצפה הזו שיש להם?' זו ממש חוצפה לא ללכת לשרת. כמו שאנשים בניו יורק עובדים ולומדים תורה".
על הקהילות היהודיות בארה"ב: "הם מודאגים מאוד ובעיקר הקהילות הישראליות בארה"ב, אבל גם כן האמריקנים שהיו בכלל בעד הפלשתינים פתאום הלכו לאמצע. איך יכול להיות אחרי מה שהם עשו שיהיו לנו שתי מדינות? בשום פנים ואופן לא".
יסמין לוקץ' העירה: "הקהילות שם חוות הרבה אנטישמיות. ביום שהתקיימה ההלוויה של משפחת ביבס, אנחנו סגרנו את המשרד והלכנו לכיכר החטופים".
ד"ר אדלסון השיבה: "חלמתי על משפחת ביבס. שני הילדים המתוקים הג'ינג'ים נכנסו ללב של כולם. הקהילה היהודית מזועזעת. בהרבה עיתונים כתבו על זה. לא אגיד לך שזה כמו כאן בארץ, אבל אנשים התחילו להבין, בעיקר בגלל האנטישמיות שפרצה אחרי 7 באוקטובר. התפילה שלי היא שנתאחד, שנהיה כולנו משפחה אחת, שכולנו יזכרו".
"מי שיודע היסטוריה יודע שכולם היו בתור לתאי הגזים. עניים ועשירים, כיוון שהם יהודים מספיק. היו אנשים שרק סבא אחד שלהם היה יהודי ומבחינת הנאצים זה היה מספיק כדי לשלוח אותם לתאי הגזים. אם לא נאתחד זה סופנו", הדגישה ד"ר אדלסון. "ראיתם את 7 באוקטובר אפילו רצחו את הנשים שעזרו להביא אמהות עזתיות לבתי חולים בארץ. אז מה צריך לעשות? תזיזו את הטוסיק ותתחילו לפעול. יש לנו הרבה מנהיגים ומנהיגות הלוואי שתתחילו לא לשנואאלא לאהוב. רק 'ואהבת לרעך כמוך', אני מתפללת שנאהב אחת את השני, יהיה הרבה יותר קל אם נהיה ביחד. אם כל אצבע לחוד היא חלשה כשאנחנו כולנו אנחנו אגרוף אז אנא כמה שאפשר תתאחדו".
פרופ' נעה אליקים רז, מנהלת השבים של בית החולים בילניסון, עלתה לבמה עם שורדות השבי לירי אלבג ואגם ברגר. לירי ואגם העניקו לה את אות ״ישראל היום״. פרופ׳ אליקים-רז קיבלה אותן בחזרתן מהשבי וממשיכה לטפל בהן גם היום.
"הבמה שלהן ושל המשפחות המדהימות שלהן", אמרה פרופ' אליקים רז. "הבמה היא של הסבתות הגאות של ניר עוז, שצעדו לתוך המחלקה אחרי 50 יום במקום הכי נורא שאפשר לדמיין. של המדהימות האלה (לירי ואגם) שהפגינו תושיה, אומץ וחברות מדהימה שיכולה ללמד אותנו כל כך הרבה. הן ההשראה האמיתית, באמת הבמה שלהן. הדבר הראשון שעשינו אחרי שהן עזבו את המחלקה זה להכין אותה לקליטה חדשה. כל אחד צריך לעשות מה שהוא יכול לעשות כדי לגרום לזה לקרות".
אמו של החטוף מתן צנגאוקר, עינב צנגאוקר, שהפכה לסמל המאבק של משפחות החטופים, נאמה הערב בכנס "הבמה שלהן" של "ישראל היום" וסיפרה על רגעי החטיפה של בנה. היא הדגישה: "עידן השתיקה נגמר. ההיסטוריה נכתבת על ידי מי שקם להילחם לא היה ידי מי שישב בצד ושתק".
"המעמד ממש מרגש", פתחה עינב את נאומה. "אני כאמא של מתן מנסה לגייס את מעט האדים שנותרי בי, בגופי בנשמתי, בתקווה ובאמונה עד שנצליח להחזיר את כולם הביתה. אז אני מראש מתנצלת".
"בשנה וחמשת החודשים האחרונים גיליתי בתוכי כוחות שלא ידעתי שקיימים בי. האמת היא שבמשך כל חיי נאבקתי כדי שהילדים שלי יקבלו את הטוב ביותר שאפשר להעניק להם. רציתי להעניק להם את כל העולם, ואז ביום אחד העולם שלי התפרק לרסיסים. הילד האהוב שלי, מתן, נחטף. הוא נחטף בפיג'מה שלו, מהקיבוץ שבו גר - קיבוץ ניר עוז".
"את יכולה, כאמא, לגדל ולחנך ולהאכיל ולקלח, לעבוד במספר עבודות ביום ולעשות הכל כמו שצריך. ביום אחד התינוק שלך נחטף לעזה - ועולמך חרב. אני עומדת כאן היום לא רק כאמא של מתן החטוף, אלא כאישה שנלחמת".
"בתחילת הדרך אמרו לי לשתוק. ביקשו שאסמוך על ראש הממשלה שיחזיר את כולם", אמרה עינב. "זה מה שמצפים מאיתנו הנשים - לשבת לשתוק ולתת לאחרים לנהל עבורנו את העניינים. אבל עידן השתיקה נגמר. ההיסטוריה נכתבת על ידי מי שקם להילחם לא היה ידי מי שישב בצד ושתק. אם נשב בבית ונחכה - לא נקבל דבר. אנחנו חייבות לקום ולהילחם על מקומנו בחברה ובכלל".
על ד"ר אדלסון אמרה עינב צנגאוקר: "מרים מובילה את המאבק החשוב ביותר בתולדות המדינה. תודה מרים, תודה עלייך. מעל במה זו אני מרשה לומר בשמי ובשם כל נשות מדינת ישראל באשר הן, אנחנו לא נשתוק ולא נוותר ולא נעצור עד שנחזיר את כולם הביתה. תודה לכם על הבמה ועל ההתגייסות האין סופית ועל העשייה העניפה אנחנו המשפחות של החטופים מרגישות אתכם אל תרפו תהיו איתנו עד שנסיים את המאבק הזה".
מנהלת בית החולים השיקומי "רעות" בתל אביב, ד"ר אורית שטיין רייזנר, נאמה הערב וסיפרה על בית החולים ועל הפעילות מאז 7 באוקטובר. "בערב החגיגי הזה, אנו מוקירים ומברכים את תרומתן העצומה של נשים ישראליות לחברה שלנו. את עוצמתן, חוסנן ותפקידן החיוני בכל תחומי החיים. אני שמחה ומתכבדת להעניק את אות 'ישראל היום' לנשים שחוללו שינוי במערכת הבריאות".
"השנה במיוחד, ניצבת מערכת הבריאות בישראל בתקופה מאתגרת מאין כמוה", הוסיפה ואמרה. "אל מול אלפי הפצועים בגוף ובנפש, נדרשת רפואת השיקום לבנות מעטפת טיפולית ארוכת טווח, ולארגן מחדש את סל הכלים המקצועיים, נוכח טווח ואופי הפציעות, הצרכים והמצוקות שטרם ידענו כמותם. לאור העובדה שלאורך שנים פועלת רפואת השיקום בחסר מתמשך של מיטות, מרפאות וצוותים, אין ספק כי מדובר במשימה מורכבת".
"תחום השיקום נמצא בימים אלה באור הזרקורים, עם חשיפת סיפוריהם המרגשים של גיבורי וגיבורות המלחמה שבונים את חייהם מחדש בטיפול נחוש ואינטנסיבי", אמרה. "למעשה, נחיצותה של רפואת השיקום קריטית הן במצבי שגרה והן במצבי חירום, שכן ללא תהליכי שיקום בהיקף ובעיתוי הנדרש, פוחת משמעותית סיכויו של אדם פגוע לשוב לעצמאות תפקודית".
"בית החולים השיקומי רעות תל אביב נותן כיום מענה ל-15 אחוזים מכלל מיטות השיקום במדינת ישראל ולשליש מעמדות אשפוז היום השיקומי", סיפרה ד"ר שטיין רייזנר. "מאז 7 באוקטובר ליווינו פצועים רבים, אזרחים, לוחמי כיתות כוננות וחיילים. נחשפנו מקרוב לתעצומות הנפש שלהם, לגבורתם העילאית לא רק בשדה הקרב, אלא גם זו שבאה לידי ביטוי במסע השיקום, בו הפגינו מוטיבציה אדירה לאורך התהליך הטיפולי".
"ההשלכות הנפשיות של פגיעה פיזית הן עמוקות ומתבטאות לרוב גם שנים לאחר הפציעה. לכן, המשימה שלנו היא לשקם לא רק את הגוף, אלא גם את הנפש והרוח. מתוך מחויבות זו, פתחנו את 'מרכז שערים' לשיקום פוסט טראומה עבור פצועי המלחמה. המאמץ המרכזי שלנו ממוקד בהובלת הקמתו של בית החולים השיקומי הגדול בישראל בשטח שדה דב בתל אביב. הפרויקט, בשיתוף עירית תל אביב יפו וקרן תל אביב, צפוי לתת מענה לאתגרי השיקום העתידיים עמם תתמודד ישראל".
"יום האישה הקרוב, הוא הזדמנות להוקיר את תרומת הנשים החלוצות שהקימו את רעות", אמרה. "הן עלו מגרמניה בשלהי מלחמת העולם השנייה וייסדו בתל אביב עמותה ציבורית שסייעה לפליטים, חולים וקשישים. סיפור הקמתו של בית החולים רעות הוא דוגמה להיסטוריה שלנו המלאה בנשים חזקות, בעלות חזון, אשר הציבו לעצמן יעדים עוד בימי טרום המדינה וחוללו שינוי".
"הערב מועמדות שבע נשים מצוינות שפועלות לקידום הבריאות בישראל. כל אחת בתחומה תרמה לשיפור שירותי הבריאות באופן מרשים ויוצא דופן. אני רואה מגמה מבורכת של נשים בישראל המשתלבות בתפקידי מפתח בעולמות הרפואה והמחקר ומחוללות שינוי, ויש להמשיך ולייצר שוויון הזדמנויות תעסוקתי שייצג נאמנה את הנשים בחברה. יום האישה הוא תזכורת עבורנו כי נשים יכולות להגיע לשיאים בכל תחום".
"נשים רבות מחוללות שינוי מדי יום והמלחמה הבליטה את הכוח האזרחי של החברה בישראל ובתוכו את הכוח הנשי. נשים שפרצו מתוך אלמוניות מוחלטת ולא חיפשו את אור הזרקורים, מצאו עצמן מנהיגות. חלקן אף העידו שלא ידעו כלל שטמונים בהן כוחות ומשאבים אדירים שפרצו ברגעי שבר".
"אני מוצאת קווי דמיון רבים בין התכונות של הנשים המנהיגות שלנו לבין אלה הנדרשות בעולם השיקום: חמלה לצד נחישות ותעוזה, מוטיבציה ודבקות במטרה, אורך רוח, יכולת הכלה, אופטימיות ואמונה. ביום הזה אני מבקשת להביע את הערכתי העמוקה לכל אותן הנשים האמיצות. יהי זה ערב של השראה מכוחן של נשים ושל תקווה עבור כולנו לימים טובים יותר, שנזכה לראות במהרה את החטופים שבים לחיק משפחתם ונאחל החלמה מלאה לפצועים".
"בתרבות היהודית - נשים חזקות מלוות אותנו עוד מימי קדם"
מנכ"לית רמי לוי שיווק השקמה ובתו של רמי לוי, יפית אטיאס, נאמה גם כן הערב. "מדינות רבות ברחבי העולם החלו לציין את יום האישה הבינלאומי עוד בסוף שנות ה-70", אמרה בפתח נאומה. "אבל האמת, שכשאני מתבוננת בתרבות היהודית - נשים חזקות, בעלות יכולת הנהגה ומעוררות השראה מלוות אותנו עוד מימי קדם והן בהחלט לימדו אותנו שאי אפשר לכתוב את ההיסטוריה בלי להעניק קול ומקום למעשה הנשי. היא מתחילה עוד בשרה, רבקה רחל ולאה, ארבע האימהות שלנו שהפגינו עוז ותושייה, לצד שלושת האבות והצליחו להגשים את חזון שנים עשר השבטים, הבסיס לעם ישראל".
"אחריהן הגיעה גם דבורה הנביאה, שופטת, מנהיגה רוחנית ומפקדת צבאית שהובילה את ישראל לניצחון על סיסרא", המשיכה יפית בנאומה. "אסתר המלכה - המרגלת הראשונה באיראן אם תרצו, והיא הצילה את עם ישראל מתכניות ההשמדה של המן הרשע. חנה, אמו של שמואל הנביא, גם היא עיצבה את גורלו של עם ישראל. תפילתה האישית והעמוקה מלווה את התפילות שלנו עד היום. גם בתקופות מאוחרות יותר בלטה העשייה הנשית בזכות נשים כמו שרה אהרונסון גיבורת ני"לי, שפעלה כנגד השלטון העותמאני, על מנת לבסס ריבונות יהודית עצמאית בארץ ישראל, הצנחנית חנה סנש, שהתנדבה לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה על מנת להילחם בגרמניה הנאצית, מירה בן ארי האלחוטנית מקיבוץ ניצנים שלחמה במלחמת העצמאות ורבות- רבות אחרות שסללו את דרכו הארוכה של העם היהודי מימי המקרא ועד ימינו אנו".
"לצערי המלחמה האחרונה העידה שהבחירה שלא להקשיב לקולן של הנשים השפיעה על כולנו", אמרה. "הרי בלי הנשים ההן לא היינו כאן היום. כשאני מביטה בכן, הנשים היושבות הערב בקהל, אני מגיעה לאותה התובנה. מולי ניצבות נשים שנאחזו בחיים, שמרו על החיים, הביאו והצילו חיים. כולכן עשיתן מעשים יוצאי דופן - במסדרונות בתי החולים, במשרדי ההייטק, בחבלי הארץ המשתקמים, בכיכרות, בבתי הספר, בזירות התרבות, בוועדות הכנסת ובגבולות ישראל. חלקכן התמודדותן עם הטרגדיות הגדולות ביותר שניתן לתאר ובכל זאת בחרתן לראות את האחר ולהתמיד בטוב. כולכן חוללתן שינויים שעוד ייכנסו לדפי ההיסטוריה, ועל כך מגיע לכל אחת מכן כל אות וכל הכרה".
"ובכל זאת, בזמן שניתן לי על הבמה, וברשותכן, אני רוצה לפנות גם לנשים שלא יושבות איתנו הערב באולם. אני רוצה לומר לכן שהערב אני חוגגת גם אתכן. את הנשים שבחרו לעשות את המיטב שלהן ובכך גם הן שינו עולם. מדי שנה, אנחנו מאירות ביום הזה את הדרך שכבר הצלחנו לסלול ואת הדרך שאנחנו עוד רוצות לפסוע בה. אבל אולי תסכימו איתי שזאת דרך ארוכה שמורכבת מהסיפורים של כולנו. היא נבנתה מכל החלטה שקיבלנו, מהתושייה והיצירתיות שהפגנו, מהכוח לפרנס גם בשיאה של העייפות. מאינספור מילים טובות ומההתעקשות על שיעור חשוב גם כשאחרים כבר מוותרים. היא נבנתה מהראשונות, מהמהפכניות, מאלה שיצאו למאבק עיקש, אבל גם מאלה שהקיפו אותן, שעמדו בצד ושברו בעיקר את תקרת הזכוכית של עצמן, שעשו ברמתן, שהשתדלו על פי מידת יכולתן".
"ביום הזה אנחנו חוגגות את אותן הנשים שטסו בשמי איראן או את אותן הנשים שהתגלגלו ממש באותו הערב על שטיח ביתן והרימו את ילדיהן על רגליהן כמטוס. חשוב שנזכור שהחתירה העיקשת שלנו אל עבר שוויון הזדמנויות היא כדי שלכל אחת תהיה את ההזדמנות המתאימה לה. אני רוצה להתפלל מכאן לשלומם וחזרתם של כל החטופים והחטופות שלנו, מי לשיקום ומי לקבורה. אני רוצה להתפלל להחלמת הפצועים, להתפלל לשלומם של כוחות הביטחון באשר הם, שהשם ישמור את הנשים והגברים שעושים ימים כלילות לשמור על ביטחוננו, שמאפשרים לנו את הקיום והשמחה בו, שמאפשרים לנו לעמוד כאן גם בערב הזה ולחגוג את כל מה שיפה בעם ובאומה שחפצה בחיים".
שלי לנצמן: "חינוך הוא כמו נטיעת זרעים"
שלי לנצמן, מנכ"לית לשעבר מיקרוסופט ישראל, נאמה הערב גם כן. "יום האישה הבינלאומי הוא הזדמנות להתבונן על העוצמה הנשית בחברה שלנו, ובמיוחד בשנה זו - שנה שבה נשים ישראליות הוכיחו שוב את חוסנן, מנהיגותן, ויכולתן להוביל שינוי בכל זירה אפשרית. בתקופה מאתגרת זו, כשכולנו עדיין מעבדים את אירועי 7 באוקטובר והשלכותיהם, אני רואה כיצד נשים בתחום החינוך מובילות את החזרה לשגרה ואת בניית החוסן הלאומי", אמרה בפתח נאומה.
"כשאני מסתכלת היום על מערכת החינוך, אני רואה נשים שרואות בעבודתן הרבה מעבר למקצוע - הן רואות בה שליחות. בכל יום הן בוחרות מחדש להיות לא רק מורות, אלא גם מחנכות, מנטוריות ודמויות להשראה עבור הדור הבא. כחברת הוועד המנהל של עמותת נירים, אני פוגשת מדי יום את כוחו המשנה חיים של החינוך". לנצמן סיפרה כי העמותה הוקמה לזכרו של לוחם השייטת ניר קריצ'מן ז"ל, ומאמינה שלכל נער ונערה מגיעה הזדמנות לשנות את מסלול חייהם. "אני גאה לראות כיצד נשות החינוך בעמותה מובילות את השינוי הזה, במסירות ובאהבה אין קץ", אמרה.
"לפני שנים שאל אותי מישהו מתי חינוך מסתיים. היום, אחרי יותר מ-20 שנות פעילות של נירים, התשובה ברורה לי יותר מתמיד - חינוך הוא כמו נטיעת זרעים. חלקם יניבו פרי מיד, אחרים ידרשו זמן וסבלנות, אבל כולם זקוקים לאמונה מתמדת בכוחם לצמוח. וכשאני מסתכלת על הנשים בתחום החינוך, אני רואה את אותה סבלנות אין קץ, את אותה אמונה בלתי מתפשרת ביכולת של כל אדם לצמוח ולפרוח".
"המועמדות הנפלאות שעמדו בפני ועדת השיפוט השנה מייצגות את מיטב החינוך והמחקר הישראלי. כל אחת מהן היא עולם ומלואו של השראה, חדשנות ומסירות. הן מייצגות את אלפי הנשים שבוחרות מדי יום להיות מחנכות - לא רק מעבירות ידע, אלא מעצבות דמות, בונות אופי, ומציתות תקווה. מקבלות האות שנבחרו השנה מגלמות בדרכן הייחודית את המהות העמוקה ביותר של חינוך - את היכולת לראות בכל אדם צעיר את הפוטנציאל הטמון בו, גם כשהוא עצמו אינו רואה אותו. היא מייצגת את האומץ לחלום בגדול עבור תלמידיה, ואת הנחישות להפוך את החלום למציאות".
"מקבלות האות מייצגות את פניה המגוונים של העשייה החינוכית בישראל: אנואר קשקוש, מנהלת חינוכית פורצת דרך, מקדמת שפה משותפת ושילוב חברתי דרך לימודי עברית מדוברת, שרית אוחיון מאופקים, מחנכת מעוררת השראה שמטביעה חותם עמוק בתלמידיה דרך הובלת תוכניות מנהיגות וחוסן קהילתי, ונעמה עתידיה, שהקימה בית לנוער בסיכון והפכה את חוות עינות קדם למודל חינוכי פורץ דרך".
"בשנתה ה-100 של מדינת ישראל, נחיה במדינה משגשגת"
מייסדת בונות אלטרנטיבה, מורן זר קצנשטיין, פתחה את נאומה הערב: "ימים ספורים אחרי 7 באוקטובר פתחתי את מגירת התכשיטים שלי ושלפתי משם תכשיט ישן שקיבלתי מאימי לפני שנים רבות. שרשרת עם תליון חי ומגן דוד של אבא שלי שיבדל לחיים ארוכים. ענדתי אותה ומאז היא לא ירדה ממני. התחושה הפנימית שלי קראה לי להגיד דווקא עכשיו, אני אישה יהודיה בארץ ישראל. אישה ישראלית. כאן ולא בשום מקום אחר".
"מהר מאוד גיליתי שנשים רבות חשו קריאה דומה לשלי והחלו לענוד שרשראות חי ומגן דוד", סיפרה. "אם גם לך יש שרשרת כזאת, תחזיקי אותך רגע בידיים שלך ותרגישי איתי מה זה להיות אישה ישראלית בארץ ישראל. תרגישי את האחריות עמוקה על הכתפיים שלך. במו עיניי ראיתי את אישה ישראלית שקמה כשמימדי האסון עוד לא התבהרו לנו, והחלה לפעול".
"האישה הישראלית שהכינה לבן זוגה את התיק למילואים ושלחה אותו למלחמה עוד לפני שמישהו קרא לו. נשות המילואים שהחזיקו משפחות כמעט לבד מפרוץ המלחמה האישה הישראלית שקיבלה פטור ממילואים כי היא כבר אמא ל4 ילדים והתייצבה לשירות. נשים ששירתו בחזית וסיכנו את חייהן. האישה הישראלית היא גם בונות אלטרנטיבה שהקימו עשרות חמ"לים אזרחיים ברחבי הארץ".
"הנשים של בונות עשו זאת זאת ביעילות ולב רחב אבל גם בשקט ובצניעות. בונות הקימו גם את המטה להכרה בפשעי המין של חמאס, פעלנו בכל העולם כולל באו״ם בקונגרס ובבית הלבן. האישה הישראלית שנלחמת להשבת כל החטופים, ברחובות ובכבישים ובמשרדו של נשיא ארצות הברית. האישה הישראלית שמצאה בה את הכוחות להתרומם מהשבר, האישה הישראלית היא מנהיגה. היא מובילה".
"אתן האישה הישראלית אני רוצה שתחזיקו את התליון שלכן עוד קצת, ותדמיינו איתי את שנתה ה-100 של מדינת ישראל. תעצמו עיניים, דמיינו אותנו יושבות על ספסל חמים בשמש ומספרות איך בשעתה הקשה של מדינת ישראל, הנשים הישראליות התרוממו כפי שקרה בזמני משבר של העם היהודי בעבר. נשים מנהיגות הובילו את עמנו ברגעים מכריעים. דבורה הנביאה, ששפטה את ישראל בחוכמה והובילה לקרב ניצחון; מרים, שהניעה את אחיה משה ואת העם כולו במסע אל החירות; אסתר המלכה, שהשתמשה בכוחה ובאומץ לבה כדי להציל את עמה, יעל אשת חבר הקיני שהרגה את סיסרא, ובכך הביאה לניצחון ישראל על האויב. חנה סנש , גולדה מאיר, שרשרת המנהיגות ממשיכה עד זמננו".
"ד"ר מרים אדלסון היקרה, שחכמתך ומעשייך הגלויים והסמויים נכתבים היום בדברי הימים של מדינת ישראל, והגברת עינב צנגאוקר שאני צופה בך מרחוק ומקרוב ומשתאה על כוחות הנפש הטמונים בך".
"בשנתה המאה של מדינת ישראל, נחיה במדינה יהודית משגשגת, נקיית כפיים, שכל מי ינסה להסית אותנו אחד נגד השני יוקצה מחמת מיאוס. נחיה ללא מכונות רעל והשנאה. נחיה במדינה שבה נשים וגברים מנהיגים את המדינה כתף לכתף שבה ברור מאליו שיש אישה מפ"כלית, נשים במטכ"ל, אישה ראש ממשלה! מדינה שבה אויבנו, שאולי לא יעלמו גם בשנתנו ה-100, יודעים לא להתעסק איתנו. הם יודעים שאנחנו אגרוף מאוחד - מדינה שהבינה שקיצוניות מביאה לחורבן ופותחת את ידיה במקום".
"הערב הזה הוא צעד אחד לקראת ישראל שאנחנו חולמות עליה. הנתונים האחרונים של מכון ון ליר מדברים בעד עצמם: בשנת 2024 חלה ירידה של 10% בייצוג נשים בתפקידים בכירים בצה"ל, פער שכר של 35% בין נשים וגברים (מהגבוהים במדינות הOECD), ירידה של 20% בייצוג נשים בממשלה, ואפס מנכ"ליות במשרדי ממשלה. עומדת בפנינו משימה לבנות את ישראל מחדש. לא יהיה תיקון שלם לישראל כשנשים יושבות בצד. בונות אלטרנטיבה ידאגו לזהאנחנו שותפות שוות עם ייצוג שווה ושותפות מלאה בתהליכי קבלת ההחלטות. האישה הישראלית, אתן, תביאו אותנו לישראל הזאת. עם ישראל חיה".
ד"ר מירב גלילי, ממייסדי מכון ישראל-אפריקה, מנכ"לית קרן מנומדין, קרן אימפקט ישראלית בינלאומית, המקדמת פתרונות חדשניים לאתגרי פיתוח חברתיים וסביבתיים, נאמה בערב הגאלה של "ישראל היום" ופתחה במילותיה של כלת פרס נובל לשלום לשנת 2011, לימה רוֹבֵרְטָה בואי מליבריה. "אנו הנשים צריכות להתאחד על מנת להפוך את דמעותינו לניצחון, את ייאושנו לנחישות, ואת פחדנו לאומץ. לא ננוח עד אשר נהיה חופשיות ושוות בעולם".
"בשנה וחצי האחרונות, מי מאיתנו לא חשבה על כך עשרות פעמים: איך נהפוך את דמעותינו לניצחון, את ייאושנו לנחישות ואת פחדנו לאומץ? לא עבר יום שבו לא חשבנו על התצפיתניות, הנערות והנשים שורדות השבי, הילדות שחזרו, הילדים שממתינים לאביהם, והחטופות והחטופים שעדיין בעזה. אני עומדת כאן הערב, בענווה ובצניעות, בחלל אחד עם נשים גיבורות, פורצות דרך, אמהות ובני משפחה של חטופים, עם התצפיתניות ואמותיהן, ורוצה לומר דבר אחד ברור – תראו אותן ותעשו, תלמדו מהן! תראו את האופי האיתן של שורדות השבי שחזרו אלינו לאחר תקופה ארוכה של רעב, בידוד, ועינויים, ותבינו מהו חוסן אמיתי".
"התצפיתניות שלנו מגינות עלינו בשגרה; בערנותן, אומץ ליבן ונחישותן – הן מצילות חיים; הנערות הללו, שחזרו אלינו אחרי שבי ממושך ומייסר, הן דוגמה למה שאנחנו מסוגלות להיות – נשים חזקות ומלאות תקווה, שמסרבות להישבר, שפועלות למרות הפחד, שמבינות שרק יחד ננצח. אתן – נעמה, דניאלה, לירי, אגם, וקרינה - אתן אות ומופת לכולנו. לצדכן, אני רוצה לציין גם את הלביאות של ישראל - שורדות השבי שחזרו לאחר הזוועות בעזה, אמהות החטופים שנלחמו על ילדיהן, ובנות הזוג של החטופים, שלא עוצרות לרגע. כולכן מראות לנו מהו חוסן. ועל זה צריך להיות מושתת החוסן הלאומי של מדינת ישראל".
ד"ר גלילי פנתה אל ד"ר מרים אדלסון והודתה לה. "את מובילת דרך אמיצה בהנהגה היהודית והישראלית, מציבה סטנדרט של מנהיגות עם תעוזה, חוכמה, עם לב פתוח, עמוד שדרה זקוף ויד מושטת. השבת החטופים, שאת דחפת והובלת, היא מעשה של מנהיגות ונחישות – ואין מצווה יהודית נעלה יותר מפדיון שבויים. פועלך הוא דוגמא לי, לנו, לכולנו. את מראה לנו כיצד ניתן להשתמש בעוצמה שלנו כדי להשפיע לטובה, כדי להציל, כדי לבנות חוסן לאומי".
"חוסן לאומי נבנה, צעד אחר צעד, בתכניות לאומיות ארוכות טווח. בקרן מנומדין אנו רואים בכך שליחות, ואנו מפתחים ומטמיעים מפות דרכים לאומיות לחיזוק חוסנה הכלכלי והחברתי של מדינת ישראל, כגון 'הזכות לרווחה טובה', שאומצה על-ידי שתי ממשלות ונמצאת כעת בשלבי הטמעה מתקדמים. קרן מנומדין הוקמה על יד היזם והפילנתרופ חיים טייב, מומחה בפיתוח וחיזוק מדינות. כמנכ"לית מייסדת של הקרן - לצדו, ביחד עם צוות מסור של אנשי ונשות מקצוע, אני גאה להוביל את החזון, את התוכניות ואת ההשקעות שלנו לחיזוק ישראל, לרבות פועלנו להעצמת מנהיגות צעירות מהשלטון המקומי בחברה הדרוזית, שילוב נשים חרדיות בתפקידי מפתח בהייטק, והשקעות בחברות סטרטאפ ישראליות, שאת חלקן מובילות מייסדות ויזמיות פורצות דרך. מחינוך, רווחה, ועד טכנולוגיה, התכניות הלאומיות שלנו יוצרות מוביליות ומבטיחות חוסן חברתי וכלכלי, ושינוי בר קיימא, כזה שמחזק קהילות, ישובים ואף מדינות שלמות".
"בימים אלה – כשישראל מתמודדת עם אתגרים ביטחוניים, חברתיים וכלכליים חסרי תקדים – הנהגה נשית הופכת לחיונית יותר. הנשים שאנו מוקירות הערב מדגימות שהנהגה היא שליחות. הן מניעות שינוי חיובי בחברה הישראלית, ומחזירות את האמון שלנו בלכידותנו ובאחדותינו. הערב הזה מוקדש לנשים שעושות שינוי, שבוחרות לפעול, להוביל. אלו שהופכות את "דמעותינו לניצחון, את ייאושנו לנחישות ואת פחדנו לאומץ". קחו מהן דוגמה. לפני סיום אציין בקול גדול - המשימה שלנו לא הושלמה. יש עדיין 59 חטופים בעזה, ואנחנו לא ננוח עד שכולם יחזרו".
עמר לחמנוביץ: "לעמוד איתנים מול כל אויב"
העורך הראשי של "ישראל היום", עמר לחמנוביץ, פתח את ערב הגאלה. "לפני שנה עמדתי מולכן, כדי לציין ולהוקיר את פעילותן יוצאת הדופן של נשים פורצות דרך. שנה חלפה, המלחמה טרם שככה, והחברה הישראלית עדיין מחפשת מזור, מייחלת להשבת כל חטופיה ולניצחון בשדה הקרב. במעבר מגבורת 7 באוקטובר לחוסן ולהחלמה, מתגלה עוצמה נשית, שמובילה את מדינת ישראל. דווקא עתה אנו זקוקים יותר מכל לאנרגיה נשית של יצירה וחמלה, שהיא הכוח הבסיסי לשינוי ולצמיחה. במיוחד ברגעי אי ודאות. את הייעוד הקריטי הזה, אנחנו מיישמים גם אצלנו ב'ישראל היום'. האחריות הטבעית לתת לנשים במה מוטלת על החברה הישראלית כולה. זו אחריות שהיא בגדר חובה, משום שדווקא עכשיו אנחנו זקוקים לבינה הנשית שתסייע לעמוד איתנים מול כל אויב ומול כל איום".
"במעמד המרגש הזה, אני רוצה להוקיר תודה מיוחדת לד"ר מרים אדלסון, המו"לית שלנו, על פעילותה הגלויה, והחשאית, למען מדינת ישראל ולמען העם היהודי, בכל זירה אפשרית. האמת, היושרה והנחישות שלך הן מודל השראה לכולנו".
בשנה האחרונה עמדו נשים רבות בחזיתות החשובות והמשמעותיות ביותר בחברה הישראלית - מערכות הביטחון, הבריאות, הכלכלה והרווחה הן רק חלק מהמערכות שבהן ממלאות נשים תפקידי מפתח. הערב הוא הזדמנות מיוחדת לתת במה לאותן נשים פורצות דרך ומובילות בתחומן ולהעניק להן את אות "ישראל היום" על תרומתן החשובה לחברה הישראלית - בפרט בתקופה שבה הכוח הנשי נוכח יותר מתמיד. אירוע הגאלה נערך ברידינג 3 תל אביב, בהנחייתה של מוריה קור, פובליציסטית ועורכת מדור הדעות של "ישראל היום".
הענקת אות ההוקרה לנשים בולטות בתחומי צבא וביטחון, כלכלה, בריאות, עשייה חברתית וחוסן לאומי, תרבות וספורט, תעמוד בלב הערב. מקבלות האות נבחרו על ידי ועדה מיוחדת בראשותו של העורך הראשי, עמר לחמנוביץ, ושבה חברים בכירים במערכת "ישראל היום" ושותפים לאירוע.
מקבלות אות "ישראל היום":
צבא וביטחון: ד"ר גלית רג'ואן - מרצה למשפט בינלאומי, לשעבר ראשת אשכול הליכים בינלאומיים במשרד המשפטים, רס"ן אסתי גרינבאום - רמ"ד שבויים ונעדרים אזרחים, עו"ד רותם אבידר צאליק - יועצת אסטרטגית, ממייסדות פורום נשות המילואימניקים, שגית בכנר - יועצת ארגונית, מרצה, ממייסדות פורום נשות המילואימניקים.
עשייה חברתית וחוסן לאומי: עמית סוסנה - עורכת דין ושורדת שבי, ללי דרעי - אמו של רס"ל (מיל) סעדיה־יעקב דרעי ז"ל, עו"ד ניצנה דרשן־לייטנר - מייסדת ונשיאת שורת הדין.
כלכלה ואימפקט: בת אל אסולין - משנה למנכ"ל ומנהלת אגף שותפויות, השומר החדש, עינת זינגר דן - מנכ"לית הפורום הכלכלי־חברתי וראשת מינהלת המעסיקים של נשיאות המגזר העסקי, ליאור וילצ'ינסקי - מייסדת שותפה ומנכ"לית "מורנינג", איריס שטרן וטל חמווי - מייסדות ומנהלות שותפות של עמותת "המכלל"הּ.
בריאות: פרופ' נעה אליקים רז - מומחית לרפואה פנימית ולמחלות זיהומיות, מנהלת מחלקה פנימית ה' בבילינסון ומנהלת מחלקת השבים בבילינסון, דנה עוז - מנהלת מרכז שיקום הלמסלי במרכז רפואי צפון, ד"ר תמר שלזינגר - עובדת סוציאלית קלינית, מרצה בחוג לעבודה סוציאלית באוניברסיטה בהקמה תל־חי ומתנדבת באיחוד הצלה ביחידת חוסן.
תרבות וספורט: נורית דאבוש - יו"ר עמותת "ערכים בספורט" ובת־אל ג'רבי -מנכ"לית העמותה, רז הרשקו - אלופת אירופה לשנת 2024 וענבר לניר - אלופת העולם לשנת ,2023 והיא הג'ודוקא המעוטרת ביותר בג'ודו הישראלי, ליא קניג - שחקנית תיאטרון.
חינוך ומחקר: שרית אוחיון - אשת חינוך, רעייתו של משה ואמו של אליעד שנהרגו בקרב באופקים בשמחת תורה, נעמה עתידיה - אישה של חינוך, חלוציות וציונות פורצת דרך, אנואר קשקוש - מנהלת מקיף דאר אלחכמה עתיד, לוד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו