מי אמר אשמה ולא קיבל?

כולם התווכחו השבוע על עסקת החטופים, וכרגע נדמה לנו שזה הנושא הכי קשוח. העצבים החשופים שלנו לא חששו לשסות משפחות שכול וחטופים אלה באלה, ואם נשאר גבול מוסרי יציב - גם הוא כורסם. העסקה תשפיע על החיים שלנו לעוד שנים ארוכות, ואולי גם על המוות, אבל היי - לפני שלושה שבועות התעוררנו לכותרות ענק על מתווה הפשרה של סער ולוין, ומי זוכר את זה בכלל? שר המשפטים כבר מזמן הושאל לסיפור אחר.

באולפן ראו את יזהר ליפשיץ מניר עוז עושה סנפלינג עם אליהו ליבמן

מקריית ארבע.

עם תום הסרטון שאל המגיש את ליפשיץ: "מה אתה אומר על זה?" וליפשיץ ענה:

"מוזר לי שזה

נראה לך מוזר"

ארגון גשר מפרסם מדי שנה את מדד המתחים בחברה הישראלית, על בסיס סקר שעורך עבורו מכון לזר, שבו הוא מתחקה אחר המתחים המרכזיים בחברה. המון שאלות יש שם, כולן סביב מארג היחסים הסבוך שבתוך החברה הישראלית. שאלות מהותיות ומעשיות, גדולות וקטנות. החברה הישראלית, על מרחביה החילוניים, הדתיים, הערביים והחרדיים, עוברת סוג של אינטייק למטרות מחקר, ללא התחייבות להמשך טיפול פסיכולוגי.

בשנת 2020, הזוכה במדד המתח היה המתח בין החרדים לחילונים. בשנים 2021 ו־2022, וגם ב־2023, הזוכה בפרס המתח המכריע במדד הישראלי של "גשר" היה המתח שבין הערבים ליהודים. שימו לב - כנראה חרבות ברזל היו באוויר הרבה לפני שחתכו את ניחוח השבת של 7 באוקטובר. ואילו ב־2024, אחת השנים המדממות ביותר שידענו מאז נולדנו כמדינה, הגורם מחולל המתח היה היחסים שבין הימין לשמאל, כך פורסם אתמול.

הכל פוזיציה

הדרך לנתון המכריע הזה עברה בכמה נתונים קטנים לכאורה: רוב החרדים חושבים שהממשלה לא הזיקה ליחסים בעם, רוב הערבים חושבים שהממשלה כן הזיקה ליחסים בין הערבים ליהודים השנה, רוב היהודים חושבים שהסיבה להחרפת המתח בין היהודים לערבים נובעת ממה שקרה ב־7 באוקטובר, רוב הערבים חושבים שהסיבה להחרפת המתח בין העמים היא בכלל האפליה נגדם. מי היה מאמין, התחמקות מאחריות אינה דפוס יהודי מובהק.

אחת הנקודות שעולות במדד הנרחב שהתפרסם היא שכל מגזר עונה בהתאם לטובת השיוך הכללי שלו. כלומר, פוליטיקת הזהויות משחקת תפקיד משמעותי. אם אתם חרדים אתם באופן כללי בעד המשלה - אם אתם שמאלנים אתם באופן כללי נגד.

סוגיה מעניינת נוספת שעולה מתוך הנתונים, היא שרוב החברה הישראלית סבור שהגורם הראשון במעלה לקיטוב הוא חוק הגיוס - חרדים וחילונים סבורים כך במידה שווה, כל אחד מסיבותיו - והמחלוקת המשמעותית השנייה שמתבלטת היא שרשרת נושאים סביב דמותו של נתניהו, שמתבטאת במחלוקת סביב משפטו האישי, הרפורמה המשפטית, ענייני היועמ"שית וכיוצא באלה.

לכאורה היינו חושבים שאם רק נפתור את שתי הסוגיות הללו - הקרע בעם יתאחה. לא? הו, שאלה יפה. מפתיע לראות שכמחצית מהסבורים שאלה הסוגיות הקריטיות חושבים שפתרונן לא יפתור את הקרע בעם. כלומר, מי שחושב שהבעיה היא נתניהו לא חושב שהסתלקותו מהמערכת הפוליטית תאחה את הקרע בעם, ומי שרואה בחוק הגיוס את שיא הפער לא חושב שפתרונו יכונן אהבה בינינו.

או בעברית: קיטוב רגשי

ד"ר עומר יעיר מאוניברסיטת רייכמן מדייק את ההבדל המדעי בין קיטוב אידיאולוגי לבין קיטוב רגשי: "הקיטוב האידיאולוגי מתייחס להבדלים בין חברי קבוצות יריבות בעמדות בנושאי מדיניות שונים - למשל, סוגיות חוץ וביטחון כמו הסכסוך הישראלי־פלשתיני, או סוגיות משפטיות חוקתיות כמו הסמכויות ועצמאות בתי המשפט. קיטוב רגשי מתייחס לעוינות, לסלידה, לחוסר אמון ולרגשות שליליים בין חברי קבוצות פוליטיות יריבות או תומכי מפלגות שונות".

כשאומרים היום "6 באוקטובר", כבר לא מתכוונים למלחמה ההיא, שפרצה ביום כיפור תשל"ד. אחת ההשלכות הבולטות של חרבות ברזל על התקשורת הישראלית היא שלא תהיינה עוד תוכניות ערגה וזיכרון לחורף 73'. 6 באוקטובר שינה את פניו, למעשה יותר ממה ש־7 באוקטובר השתנה. כשאומרים "6 באוקטובר" מתכוונים לדברים הרעים שהיינו לפני המלחמה, לג'אנק פוד החברתי שצרכנו וצרחנו. אומרים שהיה פה לא שמח לפני שנולדנו שוב...

אבל יכול להיות שאנחנו עדיין שרויים באותו קיטוב רגשי. אם נתייחס לממצא החותם את הסקר, כולנו חושבים שלא למדנו לקח חברתי. אנחנו חוששים מהדפוס הישן שפילג אותנו ושתרם למלחמה הזאת - אבל גם דוהרים אליו בעיניים פקוחות. אולי התפכחנו אידיאולוגית, אבל בכל הקשור לקיטוב רגשי אנחנו מתעקשים להמשיך באותו נתיב הרסני.

אז מי אשם? גם את זה שאלו בסקר. 86% מהנשאלים חושבים שלתקשורת יש חלק משמעותי באחריות לקרע בעם. בדיוק השבוע התראיין בערוץ 12 יזהר ליפשיץ, בנה של יוכבד, שהיתה חטופה בעזה ושוחררה (זאת שאמרה שהחוטפים בסדר ושכל מי שמחפש אשמים זעם עליה). אביו, עודד, עדיין חטוף. באולפן הוקרן קטע מרגש מסרטון של יזהר עושה סנפלינג עם אליהו ליבמן, אביו של אליקים הי"ד שנרצח בנובה, ושחודשים ארוכים נחשב חטוף. צמד קדוש ונדיר. המגיש שאל את ליפשיץ: "מה אתה אומר על הסרטון?" וליפשיץ ענה: "מוזר לי שזה נראה לך מוזר".

הרבה השתנה מאז 7 באוקטובר - הקיטוב הרגשי פחות. מי שאשם בו אינו ראש הממשלה, וגם לא הרמטכ"ל. גם לא בטוח שהתקשורת. האלגוריתם שממשיך לצרוך קונפליקט שתול אצלנו.