אלפים ליוו היום (שלישי) את רס״ן אסף דגן ז״ל בדרכו האחרונה, בתום מאבק של כחודשיים בו דרשה משפחתו להכיר בו כחלל צה״ל, לאחר ששם קץ לחייו כתוצאה מפוסט-טראומה ממנה סבל בשנים האחרונות.
לבית העלמין שדה יהושע בחיפה הגיעו בני משפחה, חברים, מפקדים ומכרים שהצטרפו למאבק, שהגיע להכרעה בבג״צ ביום ראשון השבוע, במטרה שיוכר כחלל צה״ל מן המניין. ראש העיר חיפה, יונה יהב, ואנשי התרבות לאה שבת ודוד ד׳אור, הגיעו גם הוא לחלוק כבוד לאסף. כחלק מטקס הקבורה הצבאית, הסתיימה הלוויתו של אסף במטח כבוד.
האמא מירי, ספדה לו בכאב: "אסף שלי, אני כל כך מצטערת שלא הצלחתי להציל אותך. השתדלתי.
אני אתגעגע אליך בטירוף. תודה רבה על השנים שנתת לי, על האהבה ותשומת הלב". אביו של אסף: "בני וחברי היקר. אני מתגעגע אליך כל כך. אפילו לנסוע אליך לרמת דוד בשבתות כשהיית בכוננות. עכשיו אתה כל כך חסר לי. אתה ילד מיוחד שהצטיין בכל דבר. בצנחנים, ואחר כך בחיל האוויר לקורס טיס 109. התגאיתי מאד שהפכת לנווט קרב. נוח על משכבך בשלום בני האהוב. מצדיע לך אסף".
נטע, אחותו של אסף, ספדה לו: "אסף אהובי. אני רוצה להתחיל בלבקש סליחה, סליחה שלא עשיתי יותר, סליחה שלא ידעתי מספיק, סליחה שלא הצלחתי להציל אותך, סליחה שהיית שקוף, סליחה שנעלמה לך הדרך ולא הצלחת לחזור. היית נשמה טהורה מידי לעולם האכזר הזה, היית נפש עדינה שלא עמדה כבר בעומס המראות והחוויות. בחייך תרמת את הנפש שלך למדינה גם כשהיה קשה, תמיד המשכת ובמותך תרמת את כל איבריך, לא כל אחד יכול לתרום לב - רק מיוחדים שליבם במקום הנכון".
"אתה לא רק אבידה אישית אתה אבידה למדינה שלמה - היית גיבור בחיים ועוד יותר גיבור במותך, תודה על כל האנשים ששלחת לי במותך , אנשים טהורים כמוך בדיוק שליוו אותנו חודש וחצי בלי לעזוב איזו בחירה מדויקת אסף. תראה כמה אנשים שהגיעו לפה כאות הסכמה והזדהות איתי. על מי שהיית ועל כמה ראוי אתה. כהיותי אחת משלישיה היה סימן ההיכר שלי, תמיד סיכמנו מבלי לדבר שאתה וענבל הראש ואני הלב- ועכשיו כבר אין לי לב שלם. מבטיחה לך להמשיך בדרך שלך- של ערכים טוב לב הדדיות צדק תרומה לקהילה אהבת אדם ואהבת בעלי חיים ורעות . מבטיחה לשמור על ענבל אבא ואמא במיוחד. הייתי כל כך רוצה עוד שניה אחת לומר לך שלום. הלוואי ותגיע. ינחם אותי לדעת שנפגשת למעלה עם לוקה הכלבה שלך. בבקשה תשלח לי סימן".
האחות ענבל: "ב-12 באוגוסט, על הר הכרמל, נולדה שלישייה - אסף, ענבל, ונטע. שלישית המבחנה השנייה בישראל. הכל בחיים עשינו באותו הזמן - גן, יסודי, תיכון, צבא, אוניברסיטה, חברים-חברות, הכל יחד. גם ימי הולדת כפול 3. מסכנים ההורים שלי, הכל כפול 3. אני לא אשכח כשעשינו יחד את הבגרות במתמטיקה, איך הזעתי כדי לגרד את ה-85 שלי ואסף ויצא שעה לפני הזמן. אני את קורס הקצינים שלי לא סיימתי, וחצי שנה אחר כך עמדתי בטקס של אסף בבה״ד 1. אני לא יודעת איך אמשיך את החיים בלעדיך, איך אחגוג יום הולדת בלעדיך. הדבר הכי כואב לי זה לדעת כמה סבלת. יש לי חדשות בשבילך - אין לך פטור מלהיות אח שלי. אתה הגיבור שלי, אתה עדיין צריך לשמור עליי".
"אני רוצה לומר לכל הנוכחים תודה שבאתם לחלוק לו כבוד אחרון. הבוקר נשיא המדינה שלח לנו איגרת אישית. 'מאבק האיתנים שלכם נתנו לכולנו השראה עבור אלה ששילמו עבורנו מחירים'. אספי אתה מגיע לדרכך האחרונה וגם הסבל שלך הסתיים אבל מותך לא היה לחינם. נמשיך להילחם עבור כל הלומי הקרב הלא מטופלים. אני נשבעת. אספי אני אוהבת אותך. אתה אח שלי לנצח".
אריאל, חבר מהטייסת: "אסף, אח יקר, אני יושב לכתוב לך הספד. לא מאמין שאני כותב הספד עליך והדמעות זולגות מעצמן. קשה לי לדבר עליך בזמן עבר. היית חבר אמת עבורי, לא עוד איש צוות אוויר. אני זוכר כשרק סיימנו את הקורס חשבתי שאוכל לעזור לך כי חשבתי שאתה שטותניק לא קטן והיית ילד מבחנה. ואז פתאום לידי אתה מתקתק ציונים ומשאיר לי אבק. כבר אז ראיתי בחור צנוע עם ראש על הכתפיים. בטייסת אני זוכר שהשתלבת במהירות. זה אומר הרבה על האמון הרב שניתן לך. אסף, עם כל המקצועיות שלך בהשקעה בכל משימה שקיבלת, היה בך מימד של רוחניות. הקשבה פנימה לנפש. במעמד עצוב זה קצרה היריעה כדי לתאר את כל הגעגועים אליך".
"למדתי ממך הרבה דברים אסף. 3 דברים שאני רוצה לקחת ממך - להיות נאמן לעצמי, לשאוף למקסימום בכל משימה, בכל פעם לחפש לעשות משהו למען הזולת ללא תמורה וללא אגו. כמו בטיסה, אם הצלחת לשפר משהו אחד זה הישג. אני רוצה לבקש ממך סליחה שלא זיהיתי את העצבות והבדידות. תמיד נתת תחושה שתסתדר. היתה לי הזכות לשרת ולהילחם לצדך. היתה לי הפריווילגיה להכיר אותך כחבר, כאח. אוהב אותך וכבר מתגעגע".
אמיר דנינו, חבר ילדות של אסף: "אסף אחי היקר. קשה להיפרד ממך למרות שכבר תקופה אתה לא איתנו, אני לא שוכח את החיים שלנו יחד את החברות האמיתית. תמיד הייתה שם. מעולם לא נתת לי ולאף אחד מהחברים ליפול. אני מצטער שלא עשיתי יותר. ואתה בטח לא היית נותן לי להגיע למצב הזה. בשם כל החברים אנחנו אוהבים אותך ולא נשכח אותך אף פעם. תמיד הייתי צוחק עליך שאין לך כוח והיום במבט לאחור אני מבין שחיית חיים של אחרים. גם את הזמן הפנוי שלך הקדשת לאחרים. היו לך המון כוחות אבל כנראה שהם נגמרו".
"היית מדבר בגובה העיניים. ההישגיים שהשגת לא היו החיים האמיתיים שלך. אני רוצה להעיד ולהגיד בשם כולם בפני הקדוש ברוך הוא שהיית אדם צנוע. מבקש מהקדוש ברוך הוא שישים אותך במקום טוב. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים. להתראות".
אלי קובלר, חבר ילדות: "סליחה שלא הסכמתי להחליף איתך במתקנים בלונה גל כשביקשת לעבור.
סליחה שצבעתי את הנעליים שלך בקורס מכ"ים. סליחה שקראתי לך צהוב. סליחה ששלחתי אותך במדי חיל האוויר לסגור לנו את הדירה הראשונה בתל אביב. סליחה ששטפתי את לונה בצינור ועשיתי לה פחד ממים. אתה מלך, תזכור את זה טוב טוב, אף אחד לא יכול לקחת את זה ממך. סליחה חבר שלי, סליחה שלא הצלחתי לעשות יותר עבור הנפש הפצועה שלך. אני מקווה שהנפש שלך במקום טוב יותר. נוח על משכבך בשלום אח יקר שלי".
סא״ל ב׳ מפקד טייסת 109: "אסף, חבר לנשק, אח, בן אהוב, אדם רגיש וערכי, נפרד מאיתנו בטרם עת. הותרת חלל עצום בלב כל מי שהכיר אותך. מאז ומתמיד היה בך שילוב ייחודי - בין השאיפה להצטיינות והשגיות לבין כמיהה לחופש והחלום לגעת בשמיים. דרכך הצבאית החלה בחטיבת הצנחנים, שם הובלת, פיקדת ונשאת בגאון את ערכי הרעות והמסירות. במשך ארבע שנות שירותך כמפקד בגדוד 890, כולל במלחמת לבנון השנייה, היית מפקד יוצא דופן - כזה שפקודיו אוהבים ומעריכים, שמצוי בפרטים בכל משימה ותפקיד, ובאותה העת גם רגיש ואכפתי כלפי כל אחד מסביבו".
"לצד המסלול המבטיח שלך כמפקד בצבא היבשה, לא ויתרת על החלום הגדול - להתגייס לקורס הטיס. בדרכך האופיינית, עקשנית וחדורת המטרה, התעקשת לנסות שוב ושוב, עד שקיבלת את ההזדמנות. גם במהלך קורס הטיס הפגנת את רוח המצוינות והערכים שהבאת איתך מהבית ומהשירות בצנחנים, וסיימת ארבעה מתוך ששת השלבים בקורס בהצטיינות. בקיץ 2011 הצטרפת לטייסת 109 והתחלת דרך חדשה ומלאת אתגרים".
"שם, בטייסת, פגשתי אותך לראשונה. אני זוכר אותך - גבוה, סקרן, עם חיוך תמידי. תמיד חדור מטרה, תמיד שואף להיות הנווט הטוב ביותר שאתה יכול להיות. וכך היה, היית הראשון מבין חבריך להסבה להתקדם להובלה, הצטיינת כלוחם אווירי כמו בכל דבר אחר שעשית בחייך. אני זוכר את האהבה שלך למקצוע הטיסה, לנופי הארץ שלנו הנשקפים מהקוקפיט ומהדרך בה הצלחת להתחבר ולנהל שיחה עמוקה עם כל אחד ואחת בטייסת".
"מעבר לכשרון שלך ולתרומתך לצה"ל ולמדינה, היית אדם נדיר ומיוחד. הפצת סביבך רוח של נתינה והתנדבות, של רגישות אינסופית ושל אהבה אמיתית לאנשים ולבעלי חיים. אחד הזכרונות האהובים עליי הוא הוא הדרך שבה כלבתך האהובה "לוקה" ליוותה אותך בכל כוננות לדאבונו של סמ"ט א' המופקד על ניקיון הטייסת, או הפרוייקט החברתי שלקחת על עצמך תוך כדי שירות - בליווי רץ עיוור באימוניו לאולימפיאדה. כזה היית - אדם שאהב ללא גבול - שראה את האחר ושדאג תמיד לכל מי שהיה צריך עזרה".
"גם לאחר סיום שירות הקבע שלך וסיום פרק הטיסות המבצעיות בטייסת לא חדלת מלתרום. בשנים האחרונות שירתת במילואים בתפקיד חשוב במטה חיל האוויר, תפקיד בעל משמעות ענקית במיוחד בימי מלחמה. זו הייתה דרכך לתת מעצמך ולתרום, לא משנה היכן. אסף, כולנו כאן היום מנסים לעכל את האובדן הכבד הזה. אתה חסר לנו בכל כך הרבה מובנים. לעד נזכור את הרוח שלך, את המורשת שהשארת, את החיוך ואת האור שהבאת איתך לכל מקום. מתגעגעים וכואבים, חבריך לטייסת. יהי זכרך ברוך".
רס"ן דגן, שהיה קצין מוערך בחיל האוויר, שירת שנים רבות בשירות חובה וקבע, ובהמשך כקצין מילואים פעיל, כולל במהלך מלחמת "חרבות ברזל". ב-23 באוקטובר 2024, בנסיבות טרגיות, שם קץ לחייו.
המחלוקת המשפטית נסבה סביב השאלה האם ניתן להביא את רס"ן דגן לקבורה בבית קברות צבאי. אמו של דגן ז״ל טענה כי בנה מצא את מותו בדרך לשירות מילואים או עקב שירותו האינטנסיבי. מנגד, בצה״ל טענו כי לא נמצא תיעוד רשמי המעיד על קריאתו לשירות מילואים ביום פטירתו. אחותו ענבל אמרה הבוקר בגלי צה״ל: "גאה שהוכחנו שיש משמעות למה שאסף עבר, אסור להפקיר פצועים בשדה הקרב - לא משנה אם הפציעה היא פיזית או נפשית. הייתה פה רשלנות קשה, יש לצה"ל עוד המון ללמוד מהמקרה ולשפר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו