עיריית תל אביב נגד הלום קרב: שילם יותר מחובו – ולא זכה להקלה

בעוד עיריית תל אביב מתהדרת בסיסמאות על היותה "עיר לכולם", מקרה שנחשף השבוע מעלה סימני שאלה כבדים לגבי יחסה לאוכלוסיות מוחלשות, במיוחד כלפי נכי צה"ל והלומי קרב.

רשם ההוצאה לפועל בתל אביב, יניב דיין, דחה את ניסיונה של העירייה להמשיך ולגבות ריביות מהלום קרב בן 68, במצב קשה, שכבר שילם יותר מחובו המקורי. הרשם גם הורה לעירייה לאור התנהלותה, להגיש תגובתה מדוע לא יוטלו עליה הוצאות לטובת החייב ולטובת אוצר המדינה

בהחלטה צוין כי מדובר בתיק הוצאה לפועל שנפתח בשנת 1998, כאשר החוב עמד על 24,793 ש"ח. החייב, הוא הלום קרב במצב נפשי ורפואי קשה, ומוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כבעל דרגת נכות בשיעור של 57% ובדרגת אי כושר של 100%. החייב נמצא זכאי להפחתת ריביות בגובה 25% בשל היותו מוכר כחייב משלם. בהמשך הוחלט להפחית ריביות נוספות מטעמים מיוחדים לאור מצבו הקשה של החייב.

עיריית תל אביב ביקשה לבטל את ההחלטה על הפחתת הריביות בטענה שהחייב הסתיר נכסים שקיבל בירושה. העירייה גילתה את קיום הזכויות בנכס רק לאחר קבלת ההחלטה, ולכן טענה כי יש לבטל את הפחתת הריביות ולהטיל שיעבוד מנהלי על הנכס. העירייה טענה כי הגילוי המאוחר של נכסי החייב מצדיק דיון חוזר בהחלטה. מנגד, החייב טוען כי הוא נמנע מנקיטת הליכי חדלות פירעון מתוך הכרה בחובותיו ורצונו למזער נזקיו ולשלם כפי יכולתו מבלי להשתמט מהחוב. החייב מציין שלאחר מות אמו חלה הידרדרות במצבו הרפואי, בעקבותיה נטל תרופות והיה תחת השגחה רפואית, מה שהשפיע על תפקודו הכללי בתקופה זו. כמו כן, החייב טוען שלא היה מודע לזכויותיו בירושה עד למועד בו הוצא צו הירושה, שהיה לאחר תחילת הליך בחינת הפחתת הריביות מטעמים מיוחדים.

הרשם דיין דחה את בקשת העירייה לביטול הפחתת הריביות, מאחר שמדובר בהחלטה חלוטה ושאין הצדקה לדיון חוזר בעניין זה. "קיום דיון חוזר אזרחי (תחת אותה ערכאה שדנה בו בתחילה) כחלופה להליך הערעור יעשה רק בנסיבות חריגות, בהתקיים תנאים מחמירים ביותר. כפי שיפורט להלן, תנאים מעין אלו לא מתקיימים במקרה הנדון". הרשם הבהיר בהקשר זה כי במשך כשלושה חודשים, מאז שניתנה לזוכה הזדמנות ליתן תגובתה בעניין הפחתת ריביות לחייב מטעמים מיוחדים ועד ליום בו ניתנה החלטתו בדבר הפחתת הריביות, העירייה לא פעלה בתיק (ואף קודם לכן). לפיכך, ספק אם לא הייתה ביכולתה להגיע לידי גילוי זה, הדורש בדיקות פשוטות ביותר עבור זוכה מיומנת כמותה, בטרם ניתנה ההחלטה החלוטה.

עוד קבע הרשם כי הפחתת ריביות אפשרית גם במקרים שבהם יש לחייב נכסים, אם הדבר משרת את תכליות ההוצאה לפועל. בין הטעמים שהוצגו להפחתת הריביות במקרה הנוכחי: העובדה שהחייב שילם לזוכה סך של 25,206 שקלים, המהווה למעלה מ-100% מהחוב המקורי בערך נומינלי; העובדה שמדובר בחוב ישן שהתיק בגינו נפתח לפני למעלה מ-25 שנים (בשנת 1998); זהו התיק היחיד של החייב בהוצאה לפועל, והוא לא צבר חובות נוספים לאורך השנים; נסיבות חייו של החייב; וכן חוסר המעש של הזוכה, אשר לא נקטה בהליכי גבייה במשך זמן רב. טעם נוסף הוא היקף זכויותיו של החייב בנכס, המסתכם ברבע דירת מגורים סטנדרטית. בזכויות אלו אין כדי להעשיר את החייב, הנמצא כאמור במצב רפואי וכלכלי רעוע ביותר.

הרשם הדגיש בהחלטתו כי "אף מבלי להיזקק לטעמים של סופיות הדיון, המתקיימים בעניינו ביתר שאת שעה שהזוכה לא ניצלה את ההזדמנויות שניתנו לה להגיב ואף נקטה בהליכים מנהליים לגביית חובה במקביל להליכי ההוצאה לפועל – בניגוד להוראות הדין, איני סבור שיש מקום לשנות את החלטתי בדבר הפחתת הריביות".

יתרה מכך, הרשם ציין כי לאור התנהלות הזוכה בהליך הוא מוצא לנכון להורות לה להגיש תגובתה מדוע לא יוטלו עליה הוצאות לטובת החייב ולטובת אוצר המדינה.