"מורה דרך מופלא, שנפל על מפעל חייו": ז'אבו (זאב) ארליך מובא למנוחות בעפרה

אלפים הגיעו היום (חמישי) לבית העלמין בעפרה כדי ללוות את זאב חנוך ארליך (70) בלכתו האחרונה. חנוך, המכונה ז'אבו, נהרג בהתקלות לאחר שנכנס ללבנון עם כוח של חטיבת גולני והלך לחקור מבצר עתיק. ארליך נחשב לאחד המומחים המובילים בחקר יהודה ושומרון.

הוא היה ממקימי בית ספר שדה עפרה ועורך שתי סדרות ספרים חשובות העוסקות באזור. פרסומיו הרבים כוללים מחקרים אקדמיים ומדור קבוע במוסף השבת של 'מקור ראשון'.

בנו אלקנה ספד לו: "מה חיפשת שם בלבנון? חיפשת את החיבור לשורשי אחיזתנו בארצנו. רצית לראות את פסוקי התנ"ך מול העיניים, להבין את פשטי המקראות המתחדשים בכל יום. היית מתרגש מחידושים בלימוד עם נכדים, מתקומת עם ישראל בארצו, מטרטור הטרקטורים והאבק, מירושלים של זהב ומתפילות שבת. למדת אותנו איך ליפול ולקום ולהמשיך ללכת גם אחרי פציעה. תודה לך שהקמת עם אמא את השבט המפואר הזה באהבה מיוחדת. היית הראשון אחרי 2000 שנה, וזרעת שפה מיוחדת של שילוב פסוקים ומשניות בשיח הרגיל. שלום לך אבא".

בנו אהוד אמר בכאב: "סליחה שהתרחקתי לעיתים, שהתנגחתי ושזלזלתי. סליחה שלא הספקנו לחגוג לך 70. מצאתי את עצמי מתגאה בכל מקום מיוחד שהיית איתי או בדברים שידעתי בזכותך. הרבת עלינו צבע כמשפחה, שפכת עלינו המון ידע בכל נסיעה. סיפרת סיפורים שוב ושוב עד הסוף. חשוב היה לך להתחקות אחר הסיפור היהודי, אך לא פחות חשוב היה לך להניח את הממצעים שלך על שולחנם של המנהיגים כדי לחזקם ולעזור להם למצוא את הדרך. תודה שעיצבת אותנו, שמחת איתנו, ותודה על הרוח החיה והעניין האינסופי שלך בחיים".

 ביתו נועה ספדה: "תודה על מה שלימדת אותנו יחד עם אמא, על האהבה לארץ הזאת דרך ההיסטוריה של העם שלנו ודרך התנ"ך. לימדת אותי לאהוב את השבילים בהרים, בנחלים, במערות ובמנהרות, גם אם לא זכרנו את כל המקומות - הגוף זוכר והלב. לימדת אותי על ביטחון בצדקת הדרך גם כשהיא קשה וערפילית, ועל ביטחון עצמי. תודה על החיבורים שיצרת בין תחומי עניין: היסטוריה, גיאוגרפיה, תנ"ך, ארכיאולוגיה, גאולוגיה, ואפילו פרחים וצמחים. אספת לך חברים מתרבויות ודתות שונות - מוסלמים, נוצרים, שומרונים, גרמנים ויהודים מכל הקשת. תודה שלימדת אותי להעריך את מדינת ישראל למרות כל מה שדורש תיקון".

יעל, בתו הנוספת אמרה בצער: "אתה מלא סיפורים, חוויות, תכונות ותוכניות. יש לך ידע מטורף, אינך מפחד מכלום, לא מפסיק לחקור ולבדוק ומתעניין בהכל. אתה אדם רגיש, רגשן ושמח, לא מפחד מהשונה, הולך לכל סוגי המניינים. זכינו שגדלנו צמוד אליך, והזמנים המשותפים אינם מובנים מאליהם. עוד בחייך אמרתי לך שגם אם תמות מחר, זה יהיה הכי עצוב בעולם, אבל אני יודעת שנהנת מכל רגע בחיים. חיית את החיים, עשית חיים, נהנית מהכל. השנה הייתה קשה ומורכבת, חגגת 70, וחשבנו לחגוג בגדול כשהמלחמה תסתיים. לא היה סיכוי שנצליח לעשות את זה כפי שרצית. אני בטוחה שאם היית צריך לבחור איך למות, אז ככה - על האדמה הזו שכל כך אהבת".

ביתו מיכל ספדה: "אני בוחרת לשים את כל המחלוקות בצד, אין בי טיפה של כעס. מקנאה בכל מי שהוסיף לאבא שמחה בשבועות האחרונים. אין לי ספק שאילו היה יכול לבחור איך למות, היה בוחר בדיוק בדרך הזו. אבא שלי היה אגדה בחייו ובמותו, חי בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. כמה אנשים זוכים לחיות בשליחות ודבקות כזו? נפל בעת מילוי תפקידו. כשנשאלתי על הקשר שלי אליו, עניתי בגאווה גדולה שאני הבת שלו. זכרתי את השפה הצהלית המשותפת שלנו. תמיד סיפר לנו בהתרגשות על סיוריו, על הממצאים שמצא, וידע לטפח חיילים צעירים תוך ידיעה שהם ימשיכו בדרכו".

הרב אחיה פזי: "קח אותנו לסיור בארץ ז'אבו. חבר אותנו לשורשים. קח אותנו למשעולים שבהם הלכו דוד המלך. למד אותנו להבחין בכל כפל קרקע ולהבין מה הוא מלמד על טבעה של הארץ. למד אותנו לפרש כל כפל ועיקום בלשון המקרא וכיצד להפיק מהם את האור הגנוז. ז'אבו היה לנו מורה דרך שהטביע בנו מאהבת הארץ, אהבת התורה, אהבת האדם ואהבת השם".

נציג מה"ל, אלוף משנה ישי רוזליו: "עם שאינו יודע את עברו ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל. ז'אבו הפך את המשפט הזה לתוכנית עבודה של ממש. איש שכל כולו ארץ ישראל, הרצון להבין ולהעמיק בשורשים הפיזיים והרוחניים של העם. דורות של מפקדים עברו תחתיו ולימד אותם, בין אם רצו לשמוע ולפעמים גם לא. התפלל על מפקדים שלא מנתחים שטח, והדגיש את חשיבות ההיכרות העמוקה עם ההיסטוריה. חזרנו אחרי 2000 שנות גלות להקים מדינה ריבונית בזכות השורשים אותם חיפש והעמיק.