זה יכול היה להיות תשדיר שירות לגיוס חרדים, אבל נגמר בנזיפה של דו"צ

ומה היה קורה אם הרמטכ"ל הרצי הלוי היה מבחין בחייל, קולט את תג ה"משיח" שעל זרועו ואומר: "וואו, אתה חייל חרדי? כל הכבוד לך על השירות שאתה עושה בצה"ל. חשוב מאוד שכולם יידעו, בצבא שלנו יש מקום לכולם". סרטון כזה, שבו הבוס של הצבא, רב־אלוף עם שם של רב ממזרח אירופה, פוגש חייל שממלא את הוראות המפקד הגדול גם אם הן לא בדיוק תואמות את אמונתו המדינית, אבל מקשט מדים במי שנותן לו השראה רוחנית, יכול היה להיות מופץ על ידי דו"צ ולעשות שירות מעולה גם לרמטכ"ל באופן אישי, גם לצבא העם, גם לחברה הישראלית, וגם לחרדים - שרבים מהם משתוקקים להתגייס ונאלצים לשמוע בקול מנהיגיהם הפוליטיים.

סצנה המתרחשת בדרום לבנון, מלחמה ארוכה וקברניטים שלא מספקים הסברים מקצועיים מדוע. רמטכ"ל פוגש חייל שמייחל לביאת המשיח ולובש מדי צבא, נלחם בשבת קודש ומתייחס ל"חרבות ברזל" כאל מלחמת מצווה. רבים סירבו מראש, רבים משתמטים עכשיו. במקום לחבק אותו - מלבין את פניו. זה לא עושה חשק לחרדים לפשוט את החליפה ולהצטרף, וגם הצופה מן הצד מקבל תחושה חמוצה. מי ששכח את המשפחה החרדית ששכלה את בנה בראשית המלחמה ולא הורשתה לכתוב על מצבתו הי"ד עד שבג"ץ התערב - נזכר.

נכון, אסור להוסיף פאצ'ים על המדים. צריך גם תספורת צבאית. ולגזור ציפורניים. אבל אפשר היה לשלוח מישהו אחר כך שיגיד לו, ולנצל את הרגע המיוחד לתשדיר שירות לצבא העם, הצבא של כו־לם.

מסיבת דו"צ

אבל הרמטכ"ל לא התאפק, ודרש מהחייל להסיר ומייד (קורה לי עם הילדים כשאני לא אוכלת בבוקר), וגם ערוץ 14 לא התאפק והוציא סרטון סר טעם, והרמטכ"ל לא אוהב שמתחצפים אליו (אני נרגעת כשאני שבעה). אז דו"צ החליט שהוא וערוץ 14 משחקים באותו מגרש והפך את האירוע למסיבת עיתונאים דה־פקטו כדי לוודא שכולם יבררו מה קרה בין הרמטכ"ל לחייל וגם יצפו בסרטון שהוציאו בערוץ 14 - אף אחד הרי לא היה נחשף לחומרים הללו אם לא היה מוציא דובר צה"ל דניאל הגרי מכתב רשמי אל שר התקשורת, אל נציב הקבילות של הרשות השנייה ואל הנהלת ערוץ 14 עם עותקים לכל כלי התקשורת ולכתבים הצבאיים כמובן, ובו דרישה להסרת הסרטון כי "לא ייתכן שערוץ תקשורת במדינת ישראל יאפשר במה לתכנים מסיתים נגד צה"ל בעת מלחמה".

המכתב הזה מעלה שאלות רבות. הראשונה שבהן היא: כל כך הרבה אנשים משרתים בדובר צה"ל, ואין יועץ תקשורת אחד חכם שיסנן את הפעולות? תמהתני. אולי הגיעה העת ליישם דווקא שם את מתודת "צבא קטן וחכם" שכשלה בגזרות אחרות? המכתב גם העלה שאלות קשות יותר, אשר נאומו של מו"ל "הארץ" בלונדון לפני יומיים, ודבריו העזים נגד מדינת ישראל בכלל וצבא ההגנה שלה בפרט, מדרבנים אותי לשאול דווקא כעת.

קודם כל ראוי לעמוד על ההגדרה הסתה - החוק מבדיל בין הסתה לביצוע עבירה לבין הסתה לדעה מסוימת, כגון הסתה לגזענות. בפרשנות החוק, כדי שתוכן ייחשב הסתה צריכה להיות אווירה ציבורית מסוימת שתגרום לו להתפרש ככזה. למשל, דווקא בתקופה כזו ראוי להימנע מלדבר בגנות "הערבים", למשל, כיוון שדברים שיכלילו אוכלוסייה עלולים להסית את השומע. באותה דרך ממש ניתן גם לסבור כי אם האווירה הציבורית כרגע רוויה, למשל, בשנאה נגד חרדים, והם טרף קל בשיח הציבורי - לרבות אמונותיהם המשיחיות (המילה "משיחי" נתפסת כשלילית מאוד בחברה הישראלית כיום), ביצוע אקט כלשהו המבזה אדם חרדי או מי שמחזיק באמונה חרדית עלול להתפרש כהסתה בפני עצמה.

הארץ. איזו?

ומה לגבי הקביעה כי לא ייתכן שערוץ תקשורת במדינת ישראל יאפשר במה לתכנים מסיתים נגד צה"ל בעת מלחמה?

אני ישראלית, נדמה לי שגם אם לא היו לי שלושה ילדים-חיילים המשרתים במלחמה הזאת לא הייתי רוצה לראות כלי תקשורת מוציאים דיבתם של חיילי צה"ל, לרבות של העומדים בראשו, רעה.

לכן אני זוכרת באיזה ערוץ מרכזי פאנליסטית אמרה ש"צה"ל אינו הצבא המוסרי בעולם, ואפילו לא צבא, אלא כוח שיטור בגדה" וש"ישראלים יורים ומתבכיינים"; ובאיזה עיתון ובאיזה אתר לא חדלים להכפיש את החרדים שלא מתגייסים, אבל עוד יותר את החיילים שכן מקריבים את עצמם כדי שאפשר יהיה לעשות כאן, בין השאר, תקשורת בעברית.

אפשר ונכון לבקר את ערוץ 14, אבל במדד הפרגון לחיילי צה"ל קשה לקחת מהם את הבכורה.

המכתב המוזר לערוץ 14 יצר כמובן אופנה שהולידה ריאקציה, והנה משרדי ממשלה כבר הודיעו על הפסקת ההתקשרות עם עיתון "הארץ" נוכח הכרזת המו"ל כי "המחבלים הם לוחמי חופש" (אהוד ברק כבר תפס את השורה הזאת לדעתי, מזמן) וקריאתו להטיל סנקציות על ישראל (אני חוששת ששוקן קורא עוד עיתונים בעברית, אחרת מאין הרעיונות הללו?).

ועוד דבר: עיתונאים שקיבלו מדו"צ את המכתב הנזעם על ההסתה יודעים איך עובדת המערכת.

פעמים רבות מגיעות הודעות על קרבות ועל נופלים, ויש אמברגו, ושמות שעוד לא הותרו לפרסום. הודעות לתקשורת ודם בנינו מוקלדים על מחשבים בקריה, הכל מונח על אותו שולחן עם משחקי כבוד ופוליטיקה קטנה. המשפחות השכולות והעם הלוחם מתחננים לאחדות, כולם רוצים להתעלות לגודל השעה.

הרמטכ"ל לא הצליח להגיב נכון בשטח, ערוץ 14 כשל בתגובתו באולפן, הייתי מצפה שדו"צ יראה את המידע שמחכה על שולחן הניתוחים האסטרטגיים ויעצור את זה שם. כולנו באותו נגמ"ש, ולא צריך לירות בתוכו. האויב עושה את זה טוב מאיתנו.