"התעוררנו בהלם, זה היה כמו חלום": הצד"לניקים בישראל חוגגים את חיסול חסן נסראללה

אנשי צבא דרום לבנון הקדישו את מיטב שנותיהם למלחמה בנסראללה ובחיזבאללה. לאחר נסיגת ישראל מדרום לבנון בשנת 2000, רבים מאנשי צד"ל ומשפחותיהם נמלטו לישראל מחשש לנקמה. עת היוודע חיסולו, הם הגיבו בגלוי ובשמחה לבשורה. יצאנו לדבר עם כמה מהם כדי לשמוע ממקור ראשון על התחושות בנפול אויבנו המשותף.

"אנחנו שמחים מאוד על החיסול", אומר ג'יראב, מ"פ בצד"ל שחי בארץ. המלחמה ארוכת השנים עם חיזבאללה הגבירה את השנאה שלו כלפי מנהיגה והוא לא מצליח למתן את שמחתו. "לא ציפינו לזה. למרות כל מה שעשו לצמרת שלו לא ציפינו שישראל תצליח לחסל גם אותו. אנחנו ממש מרוצים שזה קרה, ואנחנו רוצים שצה"ל ימשיך בהתקפות האלה ולא יעצור כמו בכל פעם. צריך להמשיך. צריך למוטט את חיזבאללה".

ג'יראב מתאר את החיים בלבנון כשעוד חי בה, לפני שנת 2000. הוא מספר שהיה שפע והחיים האזרחיים היו נוחים, אבל היו התנגשויות רבות עם לוחמי חיזבאללה. "בינינו לבין חיזבאללה היתה מלחמה. ואז הגיע אדון ברק, שהוציא את צה"ל מלבנון והחיים שלנו נחרבו. מאז המצב הכלכלי בלבנון רק הידרדר. אנחנו כאן, בישראל, עובדים, הילדים שלנו התאקלמו בחברה הישראלית, החיים מעולים, אבל אנחנו דואגים למשפחות שלנו שנשארו שם. עד החיסול הן חיו בפחד. חוץ מהמצב הכלכלי היו כל הזמן היתקלויות עם חיזבאללה, והיה פחד שתהיה מלחמה מול ישראל, כי נסראללה כל הזמן איים שהוא רוצה למחוק את ישראל. אין לי קשר עם האחים שלי, כי זה מסכן אותם. אם הייתי בקשר איתם היו חושדים בהם שהם משתפים פעולה עם ישראל ופוגעים בהם. ניתקתי איתם קשר כי אני רוצה להגן עליהם. לפעמים אנחנו שומעים עליהם מגורם שלישי, בן משפחה שנמצא באירופה, אבל מאז שעזבתי אין קשר ישיר".

שני שליש מהאוכלוסייה מתנגדים לחיזבאללה

הוא מעודד את ישראל להמשיך במתקפות מהאוויר ("להיכנס קרקעית ללבנון – זה לא טיול") כדי לשנות את המצב מן היסוד. לטענתו, שני שלישים מהאוכלוסייה במדינה מתנגדים לחיזבאללה ולהשפעתו הנרחבת על הממשל, הצבא והכלכלה. "נסראללה שלט בהכל. הוא רצה שיהיה נשיא מטעמו, נשיא הבנקים – מטעמו, רמטכ"ל – מטעמו. בלבנון הוא היה בשליטה מלאה. הנוצרים והסונים בלבנון יכולים עכשיו לחזור לחיים נורמליים גם מבחינה שלטונית. עכשיו זאת נקודת תפנית שמאפשרת התחלה מחדש. זה קצת מזכיר את 1982, כשגירשו את כל הפלשתינים מלבנון. פה לא גירשו אותם אלא חיסלו את הצמרת. המהפך כל כך עמוק, שאפילו בני הברית הפוליטיים של חיזבאללה קוראים לאחדות ומבקשים חישוב מסלול מחדש".

הוא מתאר תחושה אופורית כמעט שהלכה והתגברה בכל השבוע שעבר ועד לשיא בערב שבת. "התעוררנו בהלם. זה היה כמו חלום. גם הלבנונים בהלם. אנחנו רואים ברשתות החברתיות שגם בסוריה שמחים, חילקו בקלאוות ועשו חגיגות. בלבנון שמחים אבל עדיין קצת חוששים, ולא עושים חגיגות פומביות".

ג'יראב מבקש להישאר בשם בדוי וללא תמונה. הוא עדיין חושש. "שמעתי מהרבה אנשים שיש כוחות בתוך לבנון שרוצים נקמה. גם אין שליטה על החיילים של חיזבאללה, אין מנהיג אז כל אחד עושה מה שהוא רוצה. אני חושש לחיים של המשפחה שלי בלבנון, אז בבקשה אל תכתבי איך קוראים לי".

"המשפחה שלי לא בקשר אתי"

"כששמעתי שהפציצו בדאחייה – היה לי ברור שהוא הלך, אפילו כתבתי בפייסבוק", מספר ח', לוחם צד"ל לשעבר, על תחושותיו עם היוודע חיסולו של מנהיג חיזבאללה. "שמחתי מאוד, את הבן־אדם הזה היה צריך להוריד מזמן. מ-2006 הוא חי מתחת לאדמה. ישראל עשתה במלחמה הזאת עם חיזבאללה את מה שלא הצליחה לעשות ב-2006".

גם הוא, כמו ג'יראב, לא רוצה להתראיין בשמו המלא מחשש למשפחתו. "מחפשים אנשים שעזרו לישראל כדי להתנקם בהם. אני לא בקשר עם המשפחה שלי, הם לא רוצים לדבר איתי כי הם מפחדים. הם חיים באזור שיעי, הם לא בחרו בזה אבל זה המצב, שם הבתים שלהם. מהאזורים האלה יוצאות התבטאויות שמגנות את החיסול, אבל ברור שהם אומרים את זה כי הם חייבים. יש כאלה שאוזרים אומץ ואומרים באמת מה שהם חושבים: שחיזבאללה מחוסל והלוואי שייגמר לחלוטין".

גם הוא, כמו ג'יראב, מפציר בישראל לא להפסיק עכשיו. "עכשיו חיזבאללה קיבל כמה מכות, אבל עדיין יש להם הרבה נשק. צריך להוריד להם את כל הכוח. העם הלבנוני, אפילו חלק מהשיעים תומכי חיזבאללה, מפנים תלונות גלויות נגד מנהיגי הארגון. הם אומרים להם 'מה עשיתם לנו? עזבנו את הבית שלנו, אין לנו לאן לחזור. למה עזרתם לפלשתינים, מה הקשר שלנו אליהם, למה נכנסתם למלחמה הזאת?'. ועדיין, אני לא מציע לישראל להיכנס קרקעית ללבנון. בעידן הזה כבר לא צריך, מלחמות נראות אחרת, אפשר לעשות הכל מרחוק בלי לסכן את החיילים".

גם מבחינה אישית הוא מריח שינוי. "אם השלטון ישתנה לגמרי וזאת תהיה מדינה מוצלחת, עם שלטון מסודר, מים, חשמל, עבודה ואנשים שחיים כמו שצריך, אולי נחזור לבקר ונבדוק אם אפשר לחזור לשם. אין לי אזרחות לבנונית כי לקחו לי אותה, אבל עד שנגיע לזה אולי יהיה הסכם בין ישראל ללבנון ואז יחזירו לנו את האזרחות שלנו. עכשיו עדיין קשה לדמיין מצב כזה".