יש איזו טעות אופטית בטיעון הקבוע, הלעוס, שהמערב בוגד בישראל כשהוא לא נותן לה גיבוי מלא וללא תנאי במלחמתה בחמאס ובחיזבאללה. הוא אכן נבזי, העולם המערבי הנאור, כשהוא מחמיץ פנים לישראל, "מודאג" מתוצאות מעשיה, מאשים אותה בהכשלת הסדרה ובהבערת האזור.
נשיא צרפת, ראש ממשלת בריטניה, קנצלר גרמניה, הממשל הדמוקרטי בארה"ב, הכוחות שמובילים את מה שמכונה "העולם המערבי": הם לא בדיוק נגד ישראל בקונפליקט הזה, אבל הם בפירוש לא עד הסוף בעדה. כי כל הדחיפה המתנשפת הזו ל"הסדרה" ול"מניעת הסלמה" היא בדיוק החמצן שלו זקוק ציר הרשע כשהברך הישראלית מתקרבת סוף־סוף לצווארו.
תנועת שחרור
אבל הבגידה הגדולה באמת של המערב היא לא בנו. כי חוץ מישראל, מי עוד ירוויח, או אפילו יינצל, מקריסה של משטרי הרשע שמחוללים את הכאוס, את ההרג ואת החורבן במזרח התיכון? כשהעולם הנאור מתאמץ כל כך למנוע את השמדת חמאס, את ריסוק חיזבאללה, את החלשת האייתוללות, במי הוא באמת פוגע? אם תימשך התנופה הישראלית ותגיע למיצוי, היא עשויה להביא לקץ שלטון חמאס בעזה, לנטרול חיזבאללה בלבנון, ואולי אף להרעיד את הכיסא של משמרות המהפכה.
כן, דווקא ישראל - זו שהעולם הנאור מטפח בשקידה את סימונה כקולוניאליסטית, אפרטהיידיסטית, פושעת מלחמה - היא כרגע הסיכוי הכי טוב לשחרור של תושבי עזה מחיים תחת עריצות פונדמנטליסטית ורצחנית, שהפכה אותם לאסירים בכלא הגדול בעולם. ישראל היא כרגע הכוח היחידי בעולם כולו שעשוי לשחרר את אזרחי לבנון מהסיוט ושמו חיזבאללה, שהפך את חייהם לבלתי נסבלים ופירק למולדתם את הצורה בכל מובן אפשרי. ובאופן פרדוקסלי - ישראל היא כרגע הגורם היחידי בעולם שמסוגל לפעול נגד איראן, להסב נזק למוסדותיה ולערער את היציבות השלטונית בה.
איך שלא מסובבים את זה, יוצא שדווקא ישראל יכולה לשחרר כמה עמים משועבדים מדיקטטורות דתיות, משיחיות, אלימות ודכאניות, ולתת לנתיניהן צ'אנס לעתיד טוב יותר. זה כמובן נוגד כל דפוס מחשבה שטופח בעשרות שנות תעמולה, שלפיה ישראל היא משטר רשע מיליטריסטי. אבל האמת הפשוטה היא שהצלחה של ישראל בעזה ובלבנון תביא עימה בטווח המיידי אופק של חירות, יחסית כמובן, עבור האוכלוסייה שחיה תחת מגפי הדם והבוץ של חמאס וחיזבאללה.
ואת זה בדיוק מתגייס העולם המערבי לבלום כעת. ואין פה שום דבר חדש: מנהיגי המערב וחרושת הדיפלומטיה שלהם לא נוקפים אצבע זה עשורים כדי לקדם את הערכים שהם לא מפסיקים להטיף להם, להפגין למענם, להקדיש להם פסטיבלי סרטים ולחלק עבורם פרסי נובל.
נכון, זה לכאורה ציני, קצת מניפולטיבי, לא אמין, לתאר את הפעולה הישראלית בעזה או בלבנון כאיזה מבצע אלטרואיסטי לשחרור עמים נרמסים. אבל המציאות היא שזה הכי קרוב שהעולם המערבי, עם כל התרומות הכספיות הגרנדיוזיות שלו וארגוני האו"ם העשירים שלו והדיפלומטיה עתירת המלל שלו, עשה כדי לחלץ את האוכלוסיות האלה מציפורני הדיקטטורות שבאמת מאמללות אותן.
מה חדש, בעצם? אין טעם לגולל את הסגידה הילדותית והמביכה של השמאל המערבי לסטלין, ואז למאו, ואז לפול פוט, ואז לארגוני הטרור הפלשתיניים בשנות ה־70. אבל כן צריך לשאול, למשל, מה בשורה התחתונה היתה תרומתו של הנשיא אובמה, חתן פרס נובל לשלום - לקידום חירותם של, נגיד, האומללים שנאנקו ונטבחו ללא רחם בסוריה על ידי אסד (וחיזבאללה), או צעירי מצרים ש"האביב" שלהם דוכא באלימות על ידי האחים המוסלמים? חוץ מרטוריקה ונאומים, איזו יד הושיט להם הבית הלבן כשהם נאבקו על עתידם, ואז על חייהם? או צרפת: חוץ מלארח פעילי אופוזיציה גולים בארמון האליזה, מה בפועל עשה הנשיא מקרון למען האיראנים האומללים שמנסים להשתחרר משלטון החושך שלהם?
התשובה היא - כלום. לא רק שלא ננקפה אצבע למענם, אלא שהדיפלומטיה המערבית, שוחרת ההסדרים והאי־הסלמה, עושה כל מה שהיא רק יכולה כדי לשמר את היציבות של משטרי הדיכוי, לוודא שהם מסופקים, לא עצבניים, רגועים. ואיכשהו, תמיד ברגעים הכי קשים שלהם, כשהם קרובים לשבירה - מגיח מהמטוס העמוס הוכשטיין, או הג'ון קרי, או שר החוץ הצרפתי - ודואג "להסדיר", "להרגיע", "למנוע הסלמה", כלומר לנטרל איום ממשי (מצד ישראל, לרוב) על המשך קיומם התקין של משטרי הדיכוי ונסיכויות הטרור שהם מפעילים.
תשאלו את אוקראינה
הם מפגינים נגד ישראל, והכיבוש, ופשעי המלחמה שלה. הם משננים אדוארד סעיד ואוריינטליזם. הם מקדמים תביעות בינלאומיות וצווי מעצר, הם מטיפים לסנקציות ולחרמות על ישראל כי הם נגד דיכוי ומלחמה, והם חוזרים באדיקות על מנטרות כמו "להיות בצד הנכון של ההיסטוריה" - אבל ההשלכות המעשיות הברורות של מעשיהם ושל הלחץ שלהם הן הבטחת יציבותן של דיקטטורות פונדמנטליסטיות שמדכאות עשרות מיליונים ברחבי המזרח התיכון.
אני חושב שזה די ברור היום לצעירים בטהרן, לנוצרים מרונים בדרום לבנון, לצאצאי המורדים בסוריה, לליברלים במצרים, ואולי אפילו למתנגדי חמאס בעזה - שאין להם מה לסמוך על אמריקה ועל אירופה. והם לא לבד: גם האוקראינים מבינים היום שהם, בעצם, הופקרו. וגם האומללים באפגניסטן. בכל אלה העולם המערבי בגד את בגידתו הגדולה באמת. וצה"ל - כמה אירוני, הוא תקוותם האחרונה?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו