"הנאום הסתיים, כולם מחאו כפיים, ואנחנו נשארנו במעצר": אזוקים - בגלל חולצה עם מסר בעד עסקת חטופים

אזוקים בתא מעצר במדינה זרה, מבלי לדעת מתי יגיעו לשחרר אותם, רק בגלל שלבשו חולצה ועליה המסר לחתום על עסקה לשחרור החטופים. שבוע וחצי אחרי שנעצרו בזמן נאום ראש הממשלה בקונגרס האמריקני, ארבעה מתוך חמשת בני משפחות של חטופים זועקים. "בסך הכל רצינו להזכיר את החשיבות של עסקה לשחרור החטופים. העסקה על השולחן, ואי אפשר לעכב אותה", הם אומרים.

הם היו חמישה. אלון גת אחיה של כרמל גת שנחטפה מביתה בבארי, וגיל דיקמן בן דודה. מיכאל לוי, אחיו של אור לוי שנחטף מהנובה, ליאת אונגר, בת דודה של עומר שם טוב שגם הוא נחטף מהמסיבה, וכרמית פלטי קציר שאמה חנה נחטפה מביתה בני עוז והוחזרה בעסקה הקודמת, ואחיה אלעד נרצח בשבי וגופתו חולצה.

"סגור את העסקה עכשיו" נכתב על החולצות שלהם באנגלית. מסר שקט שאף אחד מהם לא דמיין שיוביל למעצר. "פתאום מגיעים אלינו שוטרים, מכניסים אותנו לרכב ומפרידים ביננו כשכל אחד בתא לבד, וזה הזוי", נזכר גיל. "בסך הכל רצינו להראות שהעם רוצה עסקה, במחאה מאוד שקטה. אבל הנאום הסתיים, וכולם מחאו כפיים, ואנחנו נשארנו במעצר".

המחשבות של כולם נדדו לתחושה של החטופים. מיכאל דמיין את המנהרה, כרמית את הפחד מהלא נודע, וגיל הרגיש את הבדידות וחוסר האונים.

"היה רגע שבו התחלתי לשרוק את השיר 'אני מאמין', הידוע גם כ'שחקי שחקי' של שאול טשרניחובסקי", מספר גיל. "שרנו אותו בפרידה מדודה שלי שנרצחה ב-7 באוקטובר, וכרמית הקדישה אותו לאבא שלה רמי שנרצח, ובאופן כללי השיר הזה נותן תקווה ומחבר ביננו. ופתאום שמעתי שמישהי מצטרפת לשיר, והבנתי שזו כרמית. זה הזכיר לנו שיש לנו רגע חופש בכל הסיטואציה ההזויה הזו, אבל זה עוד יותר זרק אותנו לבד של החטופים. לא תכננתי להיעצר, אבל זה מה שהיה צריך לקרות כדי שידברו ע החזרת החטופים, הייתי עושה את זה שוב".

מיכאל בעיקר הופתע. "התייחסו אלינו כמו לרוצחים. אמרתי לשוטר שאני לא נאבק ולא מתנגד, אבל הוא לא הסכים לשחרר את האזיקונים. היה לי על היד צמיד של הנובה, שנשבעתי שלא אוריד אותו עד שאור חוזר הביתה. אבל גזרו אותו. קיבלתי אותו בחזרה, אבל זה עדיין כואב. וכל הזמן אמרתי לעצמי שאין לי מה לקטר. אח שלי במצב יותר גרוע. היינו מנותקים מהעולם במשך כמה שעות טובות, והוא מנותק עשרה חודשים. כל מה שרצינו זה לדבר על סגירת העסקה. כי זה מה שישחרר את החטופים".

"המקום שלי במאבק לא מגיע ממקום רציונלי"

הנסיעה לקונגרס היתה הפעם הראשונה בה כרמית ניהלה את המאבק מחוץ לגבולות ישראל. ברגע אחד נפגשה עם בכירים בקונגרס, ורגע אחרי כבר היתה אזוקה בתא מעצר. "ללבוש חולצה לוושינגטון היה בעיני אקט שהוא בעד העסקה שבנימין נתניהו התווה אותה".

"כבר אין לי בני משפחה בקרבת דם בשבי. המקום שלי במאבק לא מגיע ממקום רציונלי. המשפחה שלי מסמלת שלושה תרחישים אפשריים. אבא שלי שנרצח ב-7 באוקטובר, אמא שלי שהוחזרה בעסקה ממש ברגע האחרון, ואח שלי שנרצח כי נשאר בשבי. ובכל יום שאנחנו מחכים, אנשים יכולים למות בשבי.

"וכשאני אומרת את זה, ואפילו לא אומרת אלא לובשת חולצה שאומרת את זה, באים ואוזקים אותי. וזה מפחיד. ומה שבעיקר עבר לי בראש זה באיזה עולם הפוך אנחנו חיים, שאין בו מבוגר אחראי. שעוצרים את מי שמנסה להנכיח ולהשמיע את הקול של מי שחטוף בעזה, כי כרמל, אור, עומר וכל החטופים לא יכולים להשמיע את קולם, והם צריכים אותנו, ואת הציבור, שיצעק בשבילם. ואני יכולה רק לדרוש מהממשלה שתביא את מי שעוד אפשר בחיים. ואת מי שנרצח לקבר ישראל. אני לא מוכנה לחיות במדינה שמקריבה את אנשיה".

אלון מדגיש שהיה לו מאוד חשוב לעמוד מול ראש הממשלה בנאום. "היה לי חשוב להזכיר לו את הדבר הכי חשוב שבשבילו הוא טס, וזה שחרור החטופים", הוא מדגיש. "אבל אז הוציאו אותי באזיקים, כשהפעם האחרונה בה הייתי אזוק היתה לפני עשרה חודשים, כשמחבלי חמאס אזקו אותי והצלחתי לברוח. וזו חוויה לא נעימה כשאני יודע שאני לא מקבל את מה שאני צריך כדי להיות אדם חופשי".

"כל מערכת הביטחון מאשרת שזה הזמן לעסקה. וכשראש הממשלה לא חותם עליה, המחיר הוא חיי אדם. וזה יכול להיות החיים של אחותי. ואנחנו צריכים את העזרה של עם ישראל, כדי לתת לכרמל את החיבוק שנתנו לירדן אישתי כשחזרה בעסקה".