אין דבר יותר מרנין בימים אלה מאשר לראות את יו"ר מפלגת העבודה החדש, יאיר גולן, שוצף ונוהם אחרי שנתפס עם המכנסיים למטה. ישי פרידמן מ"עכשיו 14" פרסם הקלטה מתחילת החודש שבה גולן מסביר ש"אנחנו לא עושים מילואים עד שהממשלה מתחלפת" כדוגמה לשיטת מחאה שתפיל את הממשלה.
יאיר גולן חושב שזו "מניפולציה זולה" מצד "מכונת הרעל ושופריו של ראש הממשלה הכושל בהיסטוריה להדביק לי קריאה לסרבנות". צודק. זה הרי דיון תיאורטי בלבד, ובכל מקרה הוא מתכוון ל"אי־ציות אזרחי". כי אם וכאשר אנשים יודיעו על סירובם להתייצב למילואים, הם יעשו זאת לפני שעלו על מדים. לכן זו לא סרבנות צבאית, כי אם "מחאה אזרחית".
ברור שאלה תירוצים מקושקשים, אבל למיוחסים מסוגו של יאיר גולן זה עוזר להרגיש טוב עם עצמם. כי הוא ואנשיו, הרי, הם לא כמו הביביסט הנקלה מסרטון ההמרדה. איך אפשר להשוות? הסרבנות שלהם - סליחה, סליחה! האי־ציות האזרחי שלהם - היא על רמה אחרת.
יחיד מול רבים
מה שקרה פה מאז שנחשף "סרטון ההמרדה" הוא לא פחות מנס. מי ידע שסרטון אחד קטן יכול לחולל מהומה תקשורתית ופאניקה ממסדית שגל סרבנות המוני שלם לא הצליח לייצר? עוד לפני שהיה ברור מי הברנש רעול הפנים, וזמן רב לפני שהמצוד של המשטרה הצבאית החל לסגור עליו, קמו כל עוטי העניבות לגנות, לגנות, לגנות. בני גנץ, רמטכ"ל לשעבר, לא רק גינה בחריפות - אלא גם רכב כהרגלו על הגל התקשורתי כדי לגנות את נתניהו על שטרם הספיק לגנות.
ותראו גם כמה מהר צה"ל פעל: בתוך פחות מיממה הורתה הפרקליטה הצבאית לפתוח בחקירה, הרמטכ"ל הנחה לקיים שיח פיקודי מיידי, ודובר צה"ל מסר שמדובר ב"הפרה חמורה של פקודות צה"ל". יומיים אחרי שהמשטרה הצבאית לכדה את הפושע - הוא הודח משירות מילואים.
ומה שעוד קרה נורא מהר זו הכחשה נמרצת של כל קשר או דמיון בין "ההמרדה" של הביביסט לבין הקריאות לסרבנות ההמונית ששטפו את המדינה לאורך השנה שקדמה ל־7 באוקטובר. "זה לא אותו דבר", טרחו פרשנים, דוברים ושופרות להסביר. אז לא היה מדובר בלוחמים בשירות מילואים פעיל בזמן מלחמה, אלא במילואימניקים שהודיעו על אי־התייצבות ואי־התנדבות בזמן שגרה.
והם צודקים. זה לא אותו דבר. זה לא אותו דבר, כי כאן מדובר ב"סרבן" מילואימניק מאחת מיחידות השדה הלא־מיוחסות, ובמקרה של ה"לא־מתנדבים" מדובר במי שנפנפו ללא הרף בשיוכם המעמדי הרם כטייסים, מפקדים ביחידות הכי מובחרות ובעלי תפקידי מפתח באגפים הכי נוצצים של חיל המודיעין.
זה לא אותו דבר, כי כאן מדובר ב"סרבן" אחד בודד ואנונימי, ובמקרה של ה"לא־מתנדבים" מדובר בקריאה המונית שנעשתה דרך מכתבים קולקטיביים, הוספת עוד ועוד שמות לעצומות, הצבת דוכני החתמה על "אי־התיצבות" בכיכרות ובהפגנות, ופמפום מתמיד של המסר כי מדובר בתופעה שמאיימת להתרחב עוד ועוד ועוד.
זה לא אותו דבר, כי במקרה של ה"סרבן" הביביסט, קצינים בכירים שמזוהים עם הצד הפוליטי שלו הוקיעו או לכל הפחות שתקו. ובמקרה של ה"לא־מתנדבים" התייצבו מאות גנרלים לשעבר - כמו עמוס ידלין, דן חלוץ, אביהו בן נון - "לתמוך ללא סייג בכל פעולת מחאה שלכם, כולל השעיית התנדבות לאלתר". הרוח הגבית הגיעה גם מראש השב"כ לשעבר נדב ארגמן שאמר "אנחנו לא חייבים לעמוד בחוזה", או מקבילו מהמוסד, תמיר פרדו, שהבהיר ש"התנדבות למילואים זו החלטה של כל אחד ואחד" ושבעצם "נתניהו מפרק את צבא העם". ובני גנץ? הוא כל כך פחד לצאת בגלוי נגד החבר'ה והמפקדים לשעבר - ורק במארס 2023, אחרי שכל סוסי הסרבנות כבר מזמן ברחו מהאורווה, טרח לעביר מסר: "אל תיתנו יד לסרבנות, עם כל הכאב".
וזה לא אותו דבר, כי במקרה של סרטון ההמרדה צה"ל פתאום נזכר שיש לו כלים לטפל בנחישות ב"המרדה", ובמקרה של ה"לא־מתנדבים" הוא שתק. ואז שאל. ואז הכיל. ואז חיבק. ואז הזמין את ה"לא־מתנדבים" לשיחות נפש עם המפקדים הכי בכירים. ואז דרש לדבר עם ראש הממשלה ולהזהיר אותו שאם הוא לא יעצור את החקיקה המשפטית, גל הסרבנות הזה יתרחב ויפגע אנושות בצה"ל. בסרטים קוראים לזה "הצעה שאי אפשר לסרב לה".
הספין הגדול מכולם
וזה בעיקר לא אותו דבר, כי את הטיעונים, הרגשות והמניעים של ה"סרבן" מ"סרטון ההמרדה" אסור להדהד. ובמקרה של ה"לא־מתנדבים" הפצירו הפרשנים, הכתבים, הדוברים והפוליטיקאים שנקשיב, שנקרא אותם, שנבין את המשמעות. מכתביהם הופצו בתקשורת, מסיבות העיתונאים שלהם שודרו. כי מוכרחים לשמוע את זעקתם.
אכן, זה לא אותו דבר. ומה שמדהים הוא שאחרי שהופעל פה מערך ציני ומבהיל בהיקפיו של הובלת סרבנות המונית כמנוף לסחיטה פוליטית תוך כדי הפחדה נפשעת מפגיעה בכשירות ובמוכנות של צה"ל, והכל בגיבוי מוסרי מלא של אצולת הממסד הביטחוני ובתמיכת פוליטיקאים ממלכתיים - הם ממשיכים לספר לנו שזו "ההפיכה המשטרית" ונתניהו שפגעו בהרתעה הישראלית. למה? כי הוא לא התכופף מספיק תחת אחד מאירועי הפרוטקשן הפוליטי המופקרים וההרסניים בתולדות הדמוקרטיה בישראל. זה אולי הספין הגדול והדוחה ביותר מכולם; וזה למה זה לעולם לא יהיה אותו דבר.
צודק יאיר גולן. אסור להדביק לו ולחבריו ולשופרותיהם קריאה לסרבנות. יש להם על הידיים ועל המצפון כתם הרבה, הרבה, הרבה, הרבה יותר חמור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו