ימי הזיכרון והעצמאות הם ימים יפים. פנים רבות להם: הנס, הכאב, גודל הרגע, חדוות הניצחון, גאוות ההישג, דמעות השכול, תמונות, רגעים, מקומות, שירים - ואנשים. הרבה אנשים. שמות ודמויות, זכר ומורשת. בדרך כלל החלוקה היא די ברורה: יום הזיכרון הוא יומם של האנשים. זוכרים ורואים את אנשי השם הקדושים והטהורים. מגש הכסף שעליו ניתנה מדינת היהודים. יום העצמאות הוא היום שבו חוגגים את התוצאה, את מה שהוגש על מגש הכסף הכואב הזה. חלוקה הגיונית.
כבר חודשים הארץ המדממת הזו מייסרת את עצמה בשאלה כיצד ואיך לחגוג את יום העצמאות תשפ"ד, בשנה שבה מתמודדת ישראל עם שאלות שנוגעות לעצם קיומה, וליבה יוצא לבניה ובנותיה החטופים ולאלה שאינם. הנה עצה אחת לנוסחה אחת, שגם אם אינה מהווה פתרון כולל - כיוון כלשהו יש בה: השנה, בשנה העצובה הזו, שבה צריך לכאוב שבעתיים את כאב הזיכרון ולחגוג עד כמה שניתן את שמחת העצמאות ביתר שאת - הכל צריך להיות אנשים. אנשים ונשים. כל הפנים והשמות. המתים והחיים. בשדה הקרב ובין הבתים בזירות הטבח. בחזית המדממת ובעורף הננטש והמתמודד.
ומתוך העשן והכאוס, נשקף פתאום מראהו המפעים של הנשק הכי יקר וסודי שלנו: אנשים. אלה ששילמו ושמשלמים בגופם ובנפשם את המחיר, כדי שלכל האחרים יהיה טוב ושלו ובטוח. הגיבורים שזעקו "הנני" אפילו מבלי שהתבקשו, הלוחמים שהסתערו, מוסרי הנפש שהסתכנו עבור האחרים, החטופים הסובלים עבור כולם, תושבי העוטף וערי הצפון שבנו את חייהם בקו האש והסכנה.
האנשים האלה צריכים לעמוד במוקד כל מה שאנחנו מרגישים וזוכרים וחוגגים, מתוך ההבנה הברורה שזה מה שיש לנו. זה הנכס היחיד וזו הסחורה היחידה שלנו. יש לנו גם סיפור, ויש לנו כמובן אמונה. יש לנו הישגים ונקודות ציון, תמונות ורגעים וגם אנשים. אבל השנה? הכל צריך להיות אנשים. להתגאות בהם ולחבק אותם ואת משפחותיהם. אילו אנשים. אילו אנשים!
פעם בשנה, ובוודאי השנה, מותר וצריך לעשות את ההפרדה הזו, בין האנשים שמגישים את המגש לבין אלה שמקבלים אותו. בין אלה שמשלמים מחיר לבין אלה ששיחק מזלם והמחיר נחסך מהם. אלה וגם אלה הם ישראלים טובים, אבל טוב יהיה אם מעל לקולו הנישא של החזן בתפילת האשכבה, וגם מעל לעשן המנגל המיתמר, יביטו אלה באלה בעיניים אוהבות ומודות, ובשתיקת כאב ישראלית יאמרו להם תודה.
גורמים ישראלים ל"ניו יורק טיימס": חמאס יסרב לשחרר את מרבית החטופים ללא סיום המלחמה
דיווח ערבי: "השיחות על הפסקת האש בעזה עומדות בפני סיבוכים הולכים וגוברים"
פרסומת | יום פתוח באקדמית אחוה 18.3
חשש מחזית נוספת: בעקבות התגברות האיומים מירדן - שר הביטחון ייפגש עם ראשי המועצות
ג'ונת'ן גלייזר באמירה מקוממת חדשה: "משתמשים בשואה כדי להצדיק טבח וטיהור אתני בעזה"
אהיה אני להם לפה ואומר: מעולם לא היתה הערבות ההדדית הישראלית כה מובהקת וכה חדה. תודה לאנשים שמרצונם ושלא מרצונם מצאו את עצמם בחלק הנותן. ביום הזיכרון וביום העצמאות. השנה, יותר מאשר בכל שנה, אנו גאים בכם ומודים לכם, ומקדישים לכם את הימים האלה באהבה גדולה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו