זוכרים את הנופלים: יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה נפתח הערב (ראשון) בצפירת דומייה מפלחת לב, שהדהדה בכל רחבי המדינה. מיליוני אזרחי ישראל עצרו מלכת והרכינו ראש לזכר הנופלים, שמסרו את נפשם בהגנה על הארץ.
הטקס הממלכתי לפתיחת אירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה נערך בכותל המערבי בירושלים בהשתתפות נשיא המדינה יצחק הרצוג שעלה לדוכן עם קרע בחולצתו ואמר כי מדובר ב"קרע בליבה של מדינת ישראל". הרמטכ"ל, רא"ל הרצי הלוי נאם על האחריות הכבדה שמוטלת על המפקדים ואמר: "אני מרכין ראש לזכרם של האזרחים שלא הספקנו להציל". גם שר הביטחון יואב גלנט ובני משפחות חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה לקחו חלק בטקס.
הנשיא יצחק הרצוג עלה לדוכן בכותל ונאם בפני משפחות השכולות: "בכל שנה, אחרי הצפירה, משתררת כאן ברחבת הכותל המערבי, דומיה מקודשת, מיוחדת, השמורה רק לרגע הזה בשנה. אבל הערב, אין לנו שקט, ואין דממה. מפני שהשנה זו איננה אותה צפירה. השנה, לצפירת האבל, המנציחה את חללינו שנפלו מאז ראשית ימי התקומה - התווספה צפירה חדשה, מתמשכת, ארוכה. צפירה שהחלה בשעה 6:29 בבוקר האסון הלאומי הנורא בשבעה באוקטובר, בעיצומו של חג שמחת תורה. והיא נמשכת ומלווה אותנו מאז. זועקת, חדה, צורבת. זעקה של אומה, זעקה של אבל לאומי".
"אני עומד כאן, ליד שריד בית מקדשנו, בבגד קרוע. הקרע הזה – סימן האבלות היהודי, הוא סמל לאבל ויגון של עם שלם בשנה זו – שנת אבל לאומית. סמל לקרע מדמם בלב העם. קרע בליבה של מדינת ישראל – שכולה, מיוסרת, בוכה בכי תמרורים, וממאנת להינחם על בנותיה ובניה – חיילים ואזרחים, אזרחים וחיילים. לא נמנע קולנו מבכי, ועינינו מדמעה. שבר גדול הושברנו.
"אני פונה מכאן, ברגע הקדוש הזה, אל אחיותינו ואחינו החטופים, ואל משפחותיהם: לכל אורך הימים הלאומיים האלה, אנחנו לא שוכחים לרגע שאין גדולה ממצוות פידיון שבויים. כל העם אתכם! אנחנו חייבים לגלות אומץ ולבחור בחיים. לא לנוח ולא לשקוט עד שישובו כולם הביתה.
"לפני מספר לילות, עליתי שוב להר הרצל. מצאתי את עצמי פוסע בין הקברים, בהכרת תודה ובחרדת קודש. מרגיש בעוצמה יוצאת-דופן את החיבור העל-דורי בין החלקות. חיבור של געגוע ושל גבורה, של כאב ושל תקומה. חיבור של רוח לחימה – "שבכל דור ודור". חיבור בין חלקה 9 מתש"ח, לחלקות הנופלים בלטרון ובמתלה, בגבעת התחמושת, בסיני וברמת הגולן, בבופור, בבינת ג'בל, בשדות הקרב האחרים, הרבים מספור, בפעולות ביון ומודיעין, ובפגועי הטרור מאז שחר הציונות ומשם לקברים החדשים והרבים בהר הרצל – שהתווספו ולמרבה הכאב עדיין מתוספים – בחלקות – כן, חלקות ברבים – של חללי המערכה הכבדה הזו".
"החיילים שלי שם ואני צריך להיות שם", כך אמר אלוף-משנה יהונתן שטינברג לרעייתו, בבוקר שבעה באוקטובר. יוני, מפקד חטיבת הנח"ל, נתקל בדרכו דרומה במחבלים. הוא נהרג כשנלחם בגבורה, ונטמן בחלקה החדשה בהר הרצל. "הדבר הכי גדול שאפשר לעשות זה לשמור על עם ישראל", השאיר יוני דברים בהקלטה לבנו. ממש לצידו אני רואה את קברו של אלוף-משנה רועי לוי – מפקד היחידה הרב-מימדית. רועי שנפצע אנושות במבצע צוק איתן השתקם, חזר ללחימה, ואף זכה להשיא משואה ביום העצמאות ה-70.
"באותו בוקר-שבת שחור הוא יצא, כמו יוני, מביתו, ודהר לקיבוץ רעים. הוא נלחם נגד האויב, עד שנורה ונהרג. יוני ורועי הם דוגמה למפקדים ההולכים בראש, כעמודי אש לפני המחנה. כשראיתי את קבריהם זה לצד זה, לא יכולתי שלא להיזכר בכל כך הרבה מפקדים גיבורים שאיבדנו במערכות ישראל. מפקדים שהסתערו בראש הכוח, ושילמו את המחיר הנורא מכול.
"מאות רבות של אזרחים נפלו בשבעה באוקטובר ובמערכה כולה. וברוח תפילת "וּנְתַנֶּה תּוֹקֶף" שנאמרה ביום הכיפורים – ימים ספורים לפני האסון הנורא - אנו מקוננים ביום הזיכרון הזה על כל הנרצחים והנופלים – אזרחים וחיילים: מי באש ומי בחניקה, מי בחרב ומי בחיה. מי בפתח ביתו, ומי בממ"ד, מי בחממה ומי ברחובה של עיר, מי במוצב ומי בשדה הקרב, מי בתחנת האוטובוס ומי בתחנת המשטרה. מי במכונית ומי במיגונית, מי בשבילי הקיבוץ, מי במרעה ומי במסיבה, מי במרכז הקניות ומי בטילים וברקטות, מי במנהרות, ומי במסתור. לנצח, לנצח נזכרם".
"הרעות נשאנוך בלי מילים". ועכשיו הרעות נושאת אותנו – ומפיחה רוח לחימה בחזית ובעורף. למשל הרעות בין מג"ד גולני, סגן-אלוף תומר גרינברג, יליד כפר סבא ואיש ההתיישבות בבקעה, שאת קברו אני רואה בהר הרצל – פסע מחלקת הלמד הא – "מַחְלֶקֶת הָהָר האילמת"; למג"ד השריון, סגן-אלוף סלמאן חָבָּקָה הטמון ליד ביתו בכפר הדרוזי יאנוח ג'ת. בשבעה באוקטובר שניהם, סלמאן ותומר – לחמו בגבורה בקיבוצים – תומר בכפר עזה ונחל עוז, וסלמאן בבארי. שניהם נפלו בקרבות ברצועת עזה. "כאן סלמאן, אני פה... האם אני יכול לעזור לך במשהו פינוי מיידי" נשמע קולו של סלמאן בקשר רגעים בודדים לפני שנפל. "תחפה עליי בנצור", ביקש ממנו תומר. הרעות הזו היא ברית - ברית ישראלית. ברית החוצה אמונות ודתות, תפיסות ועמדות. אני זועק מכאן את זעקתן של המשפחות השכולות הדרוזיות והבדואיות: שדרשו ממני ודורשות מכולנו להכיר בכבוד ובזכות להיות חלק מהסיפור הישראלי – כשווים בין שווים, במלוא מובן המילה.
"כל שם הוא עולם שחרב. כל שם הוא עקידה. חלל, שלא יתמלא לעולם. הנה קברו של לביא ליפשיץ ממודיעין, שלא רצה, כדבריו - 'להיות חיית מלחמה'; ולפני שיצא מהבית בפעם האחרונה, אמר: "אני נלחם על המדינה שלנו, זה הדבר הנכון". ולא הרחק ממנו – באותו הר זיכרון - קבריהם של אוריה איימלק Ayimalk)) גושן, בן למשפחה ציונית ונחושה שעלתה מאתיופיה; ורועי דאוי מירושלים - אשר התגייס לגבעתי בעקבות ליאל גדעוני – שנפל במבצע צוק איתן וטמון אף הוא בהר הרצל. שלושתם, רועי, אוריה וליאל – ועוד כל כך הרבה נופלים – "גיבורים של העולם, עם חיוך של מלאכים", הותירו אחריהם מילים אחרונות ובהן ציווי אחד: לחייך. פשוט לחייך".
"אזרחיות ואזרחי ישראל, במעמד הקדוש הזה אני מזכיר לנו ולעולם כולו: מעולם לא רצינו ולא בחרנו במלחמה הנוראה הזו. לא בזו ולא בקודמותיה. כל שרצינו הוא לחזור לציון ממנה הוגלינו בכוח הזרוע, ולחדש בתוכה את חירותנו – במדינה יהודית ודמוקרטית. לבנות פה חיים. עתיד. תקווה. תמיד חלמנו על שלום ושכנות טובה עם כל העמים והמדינות באיזור, ולא נחדול מכך לעולם! אך כל עוד אויבינו יבקשו להשמידנו, לא נניח את חרבנו.
"החודשים האחרונים היו כואבים מאד. אך למדנו בהם על עוצמה של עם נפלא ומופלא, שקם מתוך השבר הנורא, ונלחם כארי. גילינו לוחמות ולוחמים – של צה"ל וכוחות הביטחון, מגיל 18 עד 96; בכל הגזרות, בכל החזיתות - בדרום, בצפון, באיו"ש ובכל אתר ואתר. הם, שמסכנים את עצמם למעננו, מצפים ומבקשים כל העת – שנזכור שאנחנו עם אחד. שנהיה ראויים. שרק נהיה ראויים.
"הקרע הזה בבגדי, הקרע המדמם שכולנו מרגישים בליבנו השנה, לא יכול להישאר חסר משמעות. המשפחות השכולות אומרות לי את זה שוב ושוב ושוב. הרקע בלב של העם, חייב לאחות את הקרע בעם. הקריעה הזאת היא גם קריאה וזעקה. קריאה לעשייה, קריאה לתקומה! תקומה כעם אחד!
"עם ישראל, אחיותיי ואחיי. גם היום, עמוק בתוך האבל הלאומי, אני יודע, אני מאמין בכל ליבי: שחר חדש יקום על כל ישראל. בזכותם, למענם, ולמעננו. יהי זכר חללי מערכות ישראל ופעולות האיבה נצור בלב אומתנו לדור דור".
הרמטכ"ל: "נושא באחריות"
לאחר נשיא המדינה, הרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי עלה לדוכן: "ביום בו מקבל עליו אדם את עול הפיקוד בצבא ההגנה לישראל, הוא עומס על כתפיו
אחריות ומתחייב לגבורה. את פקודיו הוא מלמד את מעשה המלחמה ואת רזי המקצוע הצבאי. הוא חונך אותם לערכים, למקצועיות, לנחישות, ליוזמה ולדבקות במשימה. הוא מעביר אליהם את מורשת קודמיהם, גיבורי מלחמות ישראל, ומעצב אותם לאור גבורתם. הוא הולך בראשם, ונושא כל העת באחריות לחייהם; זוהי אחריותו לחיים. ביום נופלם, הוא מתייצב בפני משפחותיהם, ועל כתפיו אותה האחריות, אשר איננה חולפת לעולם. האחריות הזו חרותה על פניהם של המפקדים הלוחמים, ואני רואה אותה בכל פעם שאני פוגש אותם.
"במהלך המלחמה באתי לא אחת אל הכוחות הלוחמים ברצועת עזה.
דמו בנפשכם את שדה הקרב, ומולי עומד קצין צעיר יחסית – אמיץ ושקול, חדור
מטרה ומודע לכובד האחריות. הוא משתף בסיפורי הקרב ובתובנות חשובות, ואני מקשיב לו ולומד. בלכתי משם, הולכת איתי דמות המפקד שבו, ואני יודע שיש על מי לסמוך. ובחלוף זמן לא רב מגיעה הידיעה – קרב נועז התחולל בגזרה; יש נפגעים והוא בין הנופלים.
"פנים רבות לגבורת חיילי צה"ל לדורותיהם בשדה הקרב. סיפורי גבורתם נבדלים זה
מזה בזמן, במקום, ובנסיבות, אך לכולם מרכיב משותף אחד: גיבורי צה"ל התגייסו לשורות הצבא מתוך תחושת החובה והמשמעות, ובשעת מבחן היה בהם האומץ לעשות את הדבר הנכון. בשירותם של כל חייל וחיילת יש מן הגבורה. בנכונות לשאת באחריות ולמלא תפקיד שיש בו סיכון – יש מן הגבורה. בכל פעולתו של היחיד להבטחת ביטחונם של הרבים – יש מן הגבורה. חללי מערכות ישראל חמדו את הגבורה, אך לא ביקשו את המוות. הם שאפו לחיים מלאי משמעות, ללכת בעקבות אהבתם, להגשים את חלומם ולהותיר חותם של עשייה בעולם. הם היו גיבורים למען החיים, ובשם החיים. בנופלם, הם הותירו חותם של גבורה לעולם.
"ביום זה אנו מרכינים ראש לזכרם של אלה שלחמו לפנינו ואיתנו במלחמות על תקומת ישראל ועל חירות העם, וחירפו נפשם בקרב נוכח פני אויב; אנו זוכרים את אלה שקיפחו את חייהם בתאונות, ואת אלה שלא יכלו לחולי הגוף או לסערת הנפש. בזוכרנו את השורות החסרות, אנו נשבעים לעמוד לצד פצועינו - בגוף ובנפש; אנו נשבעים לעשות הכל לאיתור נעדרינו ולהשבתם לארצם; אנו נשבעים לא לשכוח את חטופינו – נשים, גברים, ילדים וזקנים, אזרחים וחיילים – ולא לזנוח את חובתנו העמוקה להשיבם הביתה במהרה.
"ביום הזיכרון הזה, בשנה השבעים ושש לעצמאותנו, ובשם כל מפקדי צה"ל לפני, אני
מצדיע לעשרים וחמישה אלף וארבעים חללי מערכות ישראל.
כמפקד צבא ההגנה לישראל במלחמה, אני נושא באחריות לכך שצה"ל כשל במשימתו להגן על אזרחי מדינת ישראל בשבעה באוקטובר. את משקלה על כתפיי אני חש בכל יום, ובליבי אני מבין היטב את משמעותה.
"אני מרכין ראש לזכרם של האזרחים שלא הספקנו להציל, של עמיתינו חברי כיתות
הכוננות וכוחות הביטחון, ושל חללי צה"ל, גברים ונשים במילואים ובסדיר, שנפלו
בקרבות מאז פרוץ המלחמה ועד היום.
"הם היו לוחמים ולוחמות, שנשאו במלוא האחריות למשימות הביטחון וההגנה,
התעלו אל גודל השעה, והסתערו מבלי לחכות לפקודה. הן היו חיילות, שדבקו
במשמרתן ולא נטשוה לנוכח פני הרוע המתקדם לעברן. בסערת הלחימה שעטו בראשם מפקדים רבים, היישר אל תוך התופת. בימים ארוכים של לחימה קשה ונועזת, בין ריכוזי אויב, מעל הקרקע ומתחתיה, התייצבו כולם באומץ מול הסכנה, ויכלו לה. אנו חבים חוב שאין לו סוף למי שפסעו במשעול הצר המפריד בין קדושת החיים למסירות הנפש. הם ראו עצמם כמי שבם, לבדם, תלוי גורל המערכה כולה. הם לא חיפשו תהילה לעצמם, זולת מבוקשם להיות מגן לעמם.
בני המשפחות היקרים, ביום בו מאבד מפקד אחד מחייליו, הופכת אחריותו לחיי פקודיו למחויבות נצח למורשתו, ולאוהביו שנותרו אחריו. אני הוא המפקד ששלח את בניכם ובנותיכם לקרב שממנו לא שבו ואל העמדות שמהן נחטפו. אני נושא איתי בכל יום את זכר הנופלים, ואני אחראי לענות לכם על השאלות הנוקבות המדירות שינה מעיניכם. לא הכרתי את כל הנופלים, אך לא אשכח אותם לעולם. לא הספקתי לבקר בבתיהם, אך לעולם אהיה מחויב אליכם – ההורים, הבנות והבנים, האחים והאחיות, בני ובנות הזוג, הסבים והסבתות. אני עומד בענווה לנוכח גבורתכם לקום אל הכאב, למצוא בכל יום את הכוח בצל האובדן הכבד, ולצקת משמעות חדשה אל החלל שנפער.
"במלחמה הזאת אנחנו נחושים להשלים את המשימה, הגם שאנחנו מבינים את המחיר. כל עוד אויבינו קמים עלינו, נעמוד על המשמר, נהיה נכונים ודרוכים, נגיב בעוצמה לכל ניסיון לפגוע בנו, ונשכים להכות בקם להורגנו".
בשעה 21:15 נשדר באתר ''ישראל היום'' את אירוע הזיכרון הלאומי "שירים לזכרם", שייערך בטרקלין שאגאל בכנסת במעמד נשיא המדינה, ראש הממשלה, שר הביטחון, שר העבודה, יו"ר הכנסת, מ"מ נשיא בית המשפט העליון וראשי מערכת הביטחון. באירוע יופיעו האומנים אביבה אבידן, אברהם טל, אלי לוזון, אריק סיני, בניה ברבי, עדן חסון, שי אברמסון, שירי מימון והלהקות הצבאיות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו