בכל פעם שאני נחשפת לתמונות של מחזור גיוס חדש - עיניי דומעות מהתרגשות, ומתעורר בי הצורך לומר לטירונים החדשים: "אשריכם שאתם כבר דור שלישי או רביעי שזוכה להתגייס לצבא יהודי שהוקם כדי להגן על מדינתכם".
באותו הרגע, נקודת המבט שמרגשת אותי כל כך ושמביאה אותי למחשבות האלה היא זו של סבא־רבא־רבא שלהם (במקרה הזה רק סבא, ולא סבתא). הסבא־רבא־רבא הזה, שחי ברוסיה, או בפרוסיה, או באוסטרו־הונגריה, או באימפריה העות'מאנית, כשנדרש להתגייס ולהילחם - הוא לבש מדים של צבא זר שנלחם למען מטרות זרות, ולא פעם מצא את עצמו בחזית מכוון תותח או רובה כלפי יהודי אחר בצד השני, שמשרת בצבא האויב.
במילה "אשריכם", אני לא מתכוונת לעצם הגיוס לצבא, חלילה! הלוואי שלא היינו זקוקים לצבא. הלוואי ששלום ישרור כאן. הלוואי שנזכה לגבולות פתוחים וידידותיים כמו באירופה. ואם בכל זאת אני משתמשת במילה הזו, כוונתי לומר למתגייסים הצעירים שאם כבר אתם נדרשים ללבוש מדים - אשריכם שאלה מדים של צבא הגנה לישראל, ולא של צבא אחר.
עד כאן, זו היתה ההקדמה לדבריו האחרונים של יוסף טרומפלדור (אם הוא אמר בדיוק את המילים האלה ואם לא): "טוב למות בעד ארצנו".
טעות בפרשנות
פעמים רבות שמעתי וקראתי ביקורת על הדברים. אנשים אומרים: "לא טוב למות בעד ארצנו - טוב לחיות בעד ארצנו". אכן, גם אני סבורה כך. אבל האם זו היתה כוונתו של טרומפלדור? האם הוא התכוון לומר ש"טוב למות"? ואולי אנחנו טועים בפרשנות כי התרגלנו לחיות במדינת ישראל העצמאית, שיש לה צבא הגנה שלה?
טרומפלדור היה טולסטויאני, כלומר צמחוני ופציפיסט. כמו יהודים רבים שחיו באימפריה הרוסית, הוא סבל מאנטישמיות. כשהגיע זמנו להתגייס, למרות דעותיו - הוא החליט להתגייס, ולא להשתמט באמצעות שוחד. היה לו חשוב להוכיח שהיהודים אינם פחדנים, ושהם לא מתחמקים משירות צבאי.
ואז פרצה מלחמת רוסיה־יפן. פגז ריסק את זרועו, ואף על פי כן הוא ביקש לחזור לחזית. על גבורתו בקרבות לא לו הוא זכה להעלאה בדרגה ולאותות הצטיינות. הוא היה היהודי הראשון בצבא הרוסי שזכה לדרגת קצונה ולאותות הצטיינות מבלי שנאלץ להמיר את דתו.
האם ייתכן שיוסף טרומפלדור, שהגשים את חלומו לעלות לארץ ישראל ושפעל בכל כוחותיו ובמרץ בלתי נדלה כדי להקים מושבה שיתופית במולדת, התכוון ברגעיו האחרונים לומר "טוב למות"? הרי רצון החיים של האיש הזה, בעל היד האחת, היה אדיר, והוא לא ויתר לעצמו מעולם.
בניסיוני להיכנס לעולמו הפנימי של האיש המופלא הזה, אני מגיעה למסקנה אחרת לגמרי: המילה "טוב" אינה מתייחסת למוות - היא מתייחסת למהות הקרב. הקרב הזה בתל־חי היה שונה לגמרי מהקרבות שבהם טרומפלדור השתתף במלחמת רוסיה־יפן. הקרב הזה היה למען המולדת. הוא היה בעד ארצנו.
לכן אני מבינה את דבריו של טרומפלדור בדרך אחרת, שהולמת את הביוגרפיה שלו: אכן צודקים המבקרים, בהחלט טוב לחיות בעד ארצנו. אבל אם כבר למות בקרב - טוב שהקרב יהיה שלנו. טוב שהקרב יהיה בעד ארצנו שלנו, ולא בעד ארצם של אחרים, שאפילו תוך כדי הלחימה כתף אל כתף ממשיכים לשנוא אותנו.
יהא זכרם של כל הלוחמים שנפלו במערכות ישראל ברוך.
אני מאחלת לכולנו שנגיע לרגע שבו נוכל רק לחיות בעד ארצנו, אבל אם כבר למות - מוטב שזה לא יהיה בצבא זר, במלחמה שלא נוגעת בנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו