מתחת לפני השטח: הציבור החרדי בחר בנציגים שיעבדו עבורו

תוצאות הבחירות המוניציפאליות במגזר החרדי העניקו הצצה לניצנים הבוסריים והשקטים שמצביעים על מה שמתרחש מתחת לפני השטח.

מאחורי הפרגוד, היכן שאין עסקנים, אין קמפיינים הזועקים "גוועאלד" ואין יחצנים בריונים, צומחת לה בעדינות דעה עצמאית הבוחרת בחיים עצמם. אחת המוסכמות הידועות בציבור החרדי היא שאין צורך בקמפיינים, אין צורך להתאמץ למצוא חן בעיני הבוחר ואין צורך לרדת לזוטות של הבטחות מרחיקות לכת על מוסדות לימוד מתאימים, על תרבות, תעסוקה, פינוי אשפה, תשתיות, ועל תמורה מיטבית לארנונה.

המשפט הכי שחוק בערים החרדיות בחודשים האחרונים היה "ועשית ככל אשר יורוך" - משמע, עלי להצביע למי ולמה שהרב יאמר לי. אך שילוב של כמה מאורעות דרמטיים הובילו לכך שהלוחות הטקטוניים נעו מעט באופן עצמוני ומספקים הרבה מאוד חומר למחשבה לנציגי הציבור שהיו בטוחים שהאזרחים בכיסם הקטן.

המושג "דעת תורה", שבימי עבר היה אמת מוחלטת שאין לערער אחריה, עבר השמדת ערך מפוארת בבחירות המוניציפאליות בגזרה החרדית. לאחר הסתלקותם לבית עולמם של גדולי הדור שהנהיגו דור שלם של ציבור שסר למרותם ללא כחל וסרק, נעשה זילות במושג "דעת תורה". השתמשו בו באינפלציה גבוהה, במשפטים נוטפי פתוס, באיומים מרחיקי לכת, בפומפוזיות שהרחיקה רבים ובעיקר בציניות שנוסחה על ידי עסקנים ויחצנים מטעם. אבל הציבור כבר אינו טיפש.

אם בעבר מילה של הרב חיים קנייבסקי היתה מחייבת את הציבור החרדי כולו, וציבור ספרדי ענק רק חיכה בהתרגשות למוצא פיו של הרב עובדיה, שמעבר לגאונותו בתורה היה מעורב בחיי הציבור, היום אין מי שיכול להיכנס לאדרתם המחייבת.

35 אחוזים מהתושבים החרדים בקריית יערים הטריחו את עצמם לקלפי כדי להצביע הצבעת מחאה נגד המועמד היחיד שמתמודד, יצחק רביץ. רשימת ש"ץ קיבלה חמישה מנדטים לעומת ארבעה בלבד שקיבלה "יד", רשימתו של רביץ.

קריית יערים ידעה מערכת בחירות יצרית וסוערת. מכתב חסר תקדים בחריפותו שכתבו רבנים חשובים פורסם לצד ההוראה להצביע לרביץ ולרשימת "יד" בטלזסטון. "מניעה מהצבעה לרשימה זו היא פגיעה חמורה בצביון היישוב וכל מי שנמנע מלהצביע להם הוא מזיק וגדולה אחריותו", נכתב. ולמרות זאת, מאחורי הפרגוד, הציבור אמר את דברו.

הפסיקו לחכות לטובות

במודיעין עילית, שם מכהן יותר מ־20 שנה מועמד יחיד ובולדוזר בשם גוטרמן, כ־20 אחוזים מהתושבים שמו בקלפי פתק ירוק כהצבעת מחאה נגדו, זאת אף שהיה המועמד המוסכם של יהדות התורה. מדובר בדרמה של ממש. נציג כל יכול ששולט ללא מצרים מקבל מסר חד־משמעי מרבים מתושביו.

בבית שמש, רשימת "דרך" העצמאית, שנוסדה על ידי חרדים מודרניים שרצו ייצוג, תכניס שני נציגים לעירייה. הם הפסיקו לחכות שייעשו להם טובות.

באלעד, הרב לנדו, מנהיג הציבור החרדי שמונה לאחר מותו של הרב אדלשטיין, הורה לא להצביע למועמד הספרדי, למרות שהיה הסכם עם דגל התורה שהבטיח תמיכה בש"ס. וכל זאת למה? בגלל "יידישקייט". כלומר, ש"ס לא תדע לדאוג לצרכי התורה בעיר. "ואין ראוי להזכיר את מה שהתרחש כאן בעבר, כל הקיום של היהדות בעיר היה בסכנה", אמר הרב לנדו לפני הבחירות כשהוא רומז על הפעמים הקודמות שבהן שלטה ש"ס בעיר.

ובכל זאת, מי שנבחר היה יהודה בוטבול, הנציג הספרדי, שנתפס כהגון וענייני, לעומת פרוש, שנתפס ככוחני וככזה שפרשיות רבות ומשונות נקשרו בשמו. יש שיסבירו את הניצחון של בוטבול בקולות של ויז'ניץ שהביאו אותו אל היעד הנכסף. אך הפער הברור והחד־משמעי לטובת הנציג הספרדי, מלמד שלפעמים אנשים מעדיפים נציג בעירייה שידאג להם למוסד מתאים לילד לפני "יידישקייט". או גרוע מכך, שהתושבים חושבים שבוטבול יכול לדאוג לצורכי התורה והחסידות בעיר אפילו שמדובר ב"פרענק".

האם הציבור החרדי מתלוצץ עם נציגיו? מוקדם לקבוע. הרוב המוחלט עדיין מונע לקלפיות בהצבעה שבטית וזהותית, אך גלגלי השינוי החלו לנוע. הציבור החרדי דורש נציגים שעובדים עבורו, לא דילים, ג'ובים או סידורי עבודה. אם לא יפנימו זאת, מערכת הבחירות הבאה תלמד אותם שיעור נוסף.