שואה שלנו: עשינו בילד-אפ תקשורתי לעצמנו

מי שהתחיל לכנות את פושעי חמאס "נאצים", ואת הטבח שבוצע בנו בעוטף "שואה", התכוון אולי להטמיע את הטרמינולוגיה הארורה הזאת כדי לגרום למדינת ישראל להגיב כראוי.הוא אולי לא סמך עליה, ובצדק בהתחשב ברזומה, שתצא מגדרה ותשיב למרצחים באופן שיגרום להם לפחוד לעשות זאת שוב.

בפועל, אנחנו אולי מנרמלים שואה ומנרמלים נאצים. כי נכון שהתגובה של ישראל לא דומה לאופן שבו הגבנו בעבר, אבל היא גם בטח לא דומה לאופן שבו היינו מצפים ממדינות באירופה להתנהג כלפי הגרמנים שעה שגירשו אותנו מבתינו והתעללו בנו בדרך לגטאות וברכבות למחנות ההשמדה, וגם לא אחר כך בצעדות המוות - שהסתיימו השבוע לפני 79 שנים, כשסוף־סוף הזיז לצבא האדום והוא החליט לעשות צעד קטן בכיוון של אושוויץ.

הם הגיעו לחלץ ממזרח, אז הנאצים הצעידו את השבויים למערב. שבועיים ברגל, במינוס 18 מעלות. 60 אלף איש יצאו, 20 אלף איש הגיעו כחושים ורזים, לא יודעים בעצמם אם הם חיים או מתים ומה בכלל עדיף להם כרגע, כדי להתעלף על קו הסיום. ומי יודע איך מרגישים עכשיו החטופים בעזה, אלה שלכאורה קיבלו משלוח אוגמנטין בשבוע שעבר.

ב-8 באוקטובר מדינת ישראל היתה צריכה לסגור את כל השאלטרים של עזה עד שכל החטופים שלנו כאן, אבל זה לא קרה. לא ניהלנו למען חטופינו משא ומתן של אנשים שלא מפחדים מכלום, וסינוואר הבין היטב שאנחנו הרכיכות המוכרות מפעם. "האויב כבר לא מפחיד, הוא רק זקוק לרחמים", כדברי משינה. גם חיזבאללה הבין את הרמז והתארגן בהתאם. עשינו בילד־אפ תקשורתי לעצמנו וקראנו להם נאצים, אבל אם היינו מחכים במלחמת העולם השנייה שישראל תבוא להציל אותנו, לא בטוח שהיינו מתעוררים מוקדם יותר מהאמריקנים או מהרוסים שפחדו להפציץ את פסי הרכבת בדרך למחנות ההשמדה ואל תאי הגזים.

אולי היינו מבקשים קודם נתונים, בכל זאת הרי אמרו שזה מחנה עבודה, מה תהיינה ההשלכות בהאג, ומי יודע אם העולם יתמוך בנו במידה שנפגע על הדרך בנהגי רכבות חפים מפשע, שאיזו ברירה נותרה להם בנסיבות שנוצרו. איש אינו חושב שיש חסידי אומות העולם בעזה. הג'יפ שהוביל בראש חוצות גופות של נשים ונערים והציג לראווה חטופות אנוסות שלנו זכה לתשואות. פעילי זכויות אדם סייעו למרצחים. דרושה עיר שלמה כדי להחביא 236 חטופים.

אונר"ע

אנחנו עדיין משחקים ב"נדמה לי" עם הפרדת רשויות בין אבו מאזן לחמאס, אף ששני הגופים החמושים מאמנים את אנשיהם ללוחמה צבאית מתקדמת. אנחנו עדיין מעבירים סחורות מנמל אשדוד לארגוני קש בדרך ל"בלתי מעורבים" ואז לטרוריסטים, והשבוע שברנו שיא עם המשימה החדשה שישראל קיבלה על עצמה: לחפש תחליף לאונר"א.

לא יודעת, אני זוכרת שהיתה התנתקות, ושלמרות זאת המשכנו לדאוג לעזתים. חשבנו שאנחנו צריכים למצוא להם מקומות עבודה, וזה לא ממש שיחק לטובתנו במרחב הקיבוצי של טבח 7 באוקטובר. הסענו חולים מהרצועה לטיפולים באשקלון ובבאר שבע, והאפקט לא תרם למערכת הבריאות. ההון האינסופי שדאגנו שהעזתים יקבלו, לא שימש לעיבוד ולבניית האדמות שהשארנו להם בקמפ דיוויד ב־1982 או בהתנתקות ב־2005. לכן, אם האמריקנים שואלים מה קורה עם אונר"א, בהינתן שמדובר בארגון תומך־לחימה־ביהודים, אפשר לומר: מצטערים, אין כניסה, וגם אין אפשרות למלא את מקומו. יתכבדו החמודים וישיבו את החטופים, אולי זה יפנה לנו כוח אדם ונסדר משהו. בינתיים לא סביר שראש הממשלה הנחה את הרמטכ"ל לגבש צוות שיכין חלופה לאונר"א. זאת פשוט באמת לא בעיה שלנו.

כשנסיים עם פתרונות דיור ומחיה למשפחות בצפון ובדרום, למשפחות המילואימניקים, לסטודנטים, למשפחות השכולות שנולדות כל יום - נתכנס ונחשוב איך מטפלים בפליטים של עזה. אולי גם אחרי המענקים לעצמאים. שיחתכם חשובה לנו, אבל איך אומר שר הביטחון? זאת מלחמה של כמה שנים, אז משך ההמתנה ארוך מהרגיל.

בגרות והיסטוריה

אחרי השואה, הנורמה היתה משפחות של פליטים וצעירים שאין להם הורים ואחים. בדור הבא הנורמה היתה ילדים של ניצולי שואה, ואפילו אני כילדה זוכרת שחשבתי שכולם ניצולי שואה כי הסבים והסבתות שלי היו, וגם מסביב. איש עם מספר על היד באוטובוס בתל אביב היה נורמה. ללקק בישראל את פצעי שואת אירופה זה הגיוני. אבל לנרמל כאן התפתחות של רצח עם?

פעם טילים על יישובים כונו "טפטוף", עכשיו מתייחסים לדיווח של "הותר לפרסום" כאל טפטוף. הקבינט לא מתבייש לומר שהמלחמה תימשך עוד כמה שנים. סירייסלי? יש לכם מאגרים של חיילים בשביל הותר לפרסום יומי? לא יישאר מאיתנו כלום. אם יש לכם אחריות לאומית, ואתם פחות בקטע של שואה ישראלית, כדאי שתמצאו פתרון. רמז? לא משהו שכבר נוסה בעבר. השיבה האובססיבית ל"נורמליזציה" לא עובדת. תפסיקו לנרמל שכול ואובדנות.

בתזמון מרגש פורסם כי משרד החינוך שוקל לצמצם את לימודי השואה. בטח, מי צריך מסע לפולין אם אפשר טרמפ לזיקים? בבדיחה הגרועה הזו מאשימים את המצב הרגשי הפגיע של תלמידי ישראל. אך הנוער במשבר כי אין חוסן, כי המנהיגות החליטה שהפסד זה הניצחון החדש. אומה שמנרמלת שואה מתקשה להתמודד עם ההיסטוריה, כשהיא קמה כל בוקר אל "טפטוף" של "הותר לפרסום" והקבינט מתעקש שזה גשם.