אחרי תשעים יום - שב הרעש הגדול

זה לא ייאמן, אבל שוב צריך להזכיר לעם ישראל מה קרה פה לפני 90 יום. הוויכוח הציבורי על עילת הסבירות וחוק הנבצרות כל כך מנותק, שלפעמים נדמה שזו מדינה אחרת.

אנחנו נלחמים ברצועת עזה, כולנו. מקיזים דם, מאבדים חברים ונמצאים רחוק מהבית למען המולדת. אין לכך שום קשר למה שגרם השבוע לחלק מקבוצת המנותקים לזעוק. אף אחד בצבא המילואים והסדיר לא נלחם בגלל מהלך פוליטי או רפורמה משפטית. אני מוכן להתחייב על זה. כל קמפיין אחר הוא שקר מוחלט של אנשים שהפוליטיקה מעניינת אותם יותר מהמדינה. אנחנו כולנו פה בגלל הצורך להגן על המולדת, להגן על יישובי הדרום והצפון, ובעיקר כדי להחזיר את הביטחון שנפגע.

חוק הנבצרות לא ישפיע על שום אזרח במדינת ישראל, הוא כלום. אפס גדול בתוך ההיסטוריה והעתיד שלנו. זה פשוט לא נתפס בעיניי שיש בישראל אנשים שמשוכנעים שהוא משמעותי עד כדי יציאה לרחובות להתנגד, או מהצד השני - לחגוג ולעלוץ על פסילתו.

באותו יום שבו נודע על פסילת חוק הנבצרות, התבשרנו על נפילתם של הלוחמים סמ"ר מירון משה גרש וסמ"ר סופיאן דגש מהנדסה קרבית. זה מרעיד עולמות, זה אמור לקרוע את הלב. ספגנו לצערי כמה פצועים בזמן הזה. בבתי החולים יש לי כמה חברים חדשים וישנים, שמתמודדים עם פציעות, עם האתגר של להניע את היד או להתמודד עם אובדן של רגל.

זה מה שחשוב בצורה אבסולוטית. חטיבת טנקים חדשה תשפיע על מה שקורה כאן פי מיליון יותר מחוק הנבצרות. חיסול בכירי חמאס זה משמעותי. איך מישהו משוכנע ששני חוקים שנפסלו בבג"ץ ישנו לנו את החיים? שישנו לו משהו בחיים? איך ייתכן הנתק הזה? אף אחד לא נלחם למען המפלגה או פוליטיקאי מסוים. נלחמים למען המדינה. זו הסיבה היחידה שיש פה את כל עם ישראל. שמאלנים וימנים, דתיים, חילונים ודרוזים. זו הסיבה המרכזית לכך שלא נאפשר שמה שהיה הוא שיהיה.

האמת צלולה להפליא, מחזקת. היא גם הפתרון היחיד למציאות הכל-כך מסובכת שתעמוד בפנינו בשנה הקרובה. אנחנו נלחמים כי ישראל חייבת להתקיים, כי כשעסקנו בשטויות - בתוכן מה משנים וכמה משנים באיזו ועדה לבחירת שופטים, בחוק הנבצרות - התנתקנו מהבסיס. החלשנו את עצמנו במו ידינו, עד שהאויב זיהה והחליט לנצל את ההזדמנות.

אני יודע שרוב הציבור הישראלי מרגיש זאת, אני רואה את זה מדי יום. ביציאה מעזה יש עדיין אזרחים שתורמים זמן וכסף לחיזוק החיילים. 90 יום הם עדיין שם. כך, כמובן, המילואימניקים שמתחילים להשתחרר. ועדיין, הרעש הגדול מחריש אוזניים בכל פעם שעוברים בטלפון ממצב טיסה לקליטה. הרעש שהוא ויכוח ציבורי מלא שנאה על כלום. אחרי שלושה חודשים מאז שקרה אחד האסונות הכי כבדים שהיו לנו אי־פעם, יש לאנשים מסוימים רצון לחזור לאותה נקודה אומללה. לפורר אותנו מבפנים.

לצערי, זה מה שמהודהד בחלק גדול מאמצעי התקשורת והרשתות החברתיות. "משפיעי דעת קהל" שעובדים בשירות תנועת ההחלשה הלאומית. למה? כי באיזה עיוות היסטורי פסילת חוק הנבצרות או הסבירות חשובה להם יותר מכל דבר אחר.

החיילים שלא מתעניינים בוויכוח ה"נורא חשוב"

ביום שאחרי החלטות בית המשפט, ביום שלפני, למעשה כל השבוע, לא פגשתי אף אחד ברצועת עזה שהתעניין בוויכוח ה"נורא חשוב" על החלטת בית המשפט. פגשתי המון כוחות ואנשי מילואים שדיברו על הנופלים, על המשימות הצפויות, על מה שצפוי לתושבים בצפון ועל המילואים שהפכו לבית. פגשתי חברים למלחמה שדנו בחיסול בלבנון, בכמות האש הנדרשת ובהרבה מאוד שיחות על כמה קשה יהיה לחזור מתקופה כל כך משמעותית.

החיים של כלל המשרתים השתנו לבלי הכר. איך זה יכול להיות שמסתובבים בישראל כאלה שלא למדו דבר? איך זה ייתכן שהכל כבר מעל ראשם, שהם כבר חזרו לריב ולהכפיש, לשנוא זה את זה כאילו אין חמאס וחיזבאללה? איך לא אכפת להם מהמון ישראלים שמוסרים את חייהם בשבילם?

יש עכשיו קמפיין של מילואימניקים שאני לא מכיר, על כך שאם לא מדברים אחדות - סתמו את הפה. הם פונים לפוליטיקאים ולאנשי התקשורת - המשפיענים. הם צודקים לגמרי, ושיהיה ברור שזה לא בא מתוך תמימות או רצון לשיח מכבד ומנומס, אלא מתוך הבנה אסטרטגית איך מנצחים במלחמות. 

פינה טובה

ההסברה מתבססת היום על יוזמות אזרחיות. בניגוד לחזית הצבאית שבה יש למדינה מונופול על הכוח, דווקא במלחמה ברשת ומול אנטישמים ושונאי ישראל בעולם לאזרחים יש את הכוח הגדול ביותר. לפני 13 שנה שימשתי ראש מערך ההסברה. המסקנה שלי היתה שאי אפשר להסביר מה שלא יודעים. כמו במצב שהממשלה לא סגורה על עצמה ולא יודעת מה עמדתה בנוגע ליו"ש, לטורקיה, לחמאס. המלחמה הזאת שינתה הכל. האמת צלולה לא רק לגבי מה שקורה בבית, אלא גם לגבי האויב והרשימה השחורה של תומכי הטרור בעולם ומי איתנו.

ב-8 באוקטובר, יום לאחר השבת השחורה, החליטה אלה קינן, בלוגרית טיולים, להקים חמ"ל הסברה. היא חברה לדני בולר (שהעביר שיעורים בטיקטוק), לדנאל בן נמר ולחברי היקר גיא גוטמן. עופר ינאי תרם, וביחד הם התחילו לנהל הסברה אזרחית. התוצאה היא השגת חשיפה של מאות מיליונים ברחבי העולם, קיבוע המשוואה "חמאס זה דאעש", ביקורת נגד רשתות התקשורת הזרות שסיקרו את ישראל באופן מעוות, וכן פגיעה בדירוג, בתפוצה וברווחים של פודקאסטים אנטי-ישראליים קיצוניים.

הרעיון של חמ"ל ההסברה היה לגייס עשרות אלפי אזרחים למערכה על דעת הקהל והפעלתם באופן מתואם דרך קבוצות טלגרם ודרך הרשתות עצמן. הם לא לבד, יש עוד כאלה שפועלים בארץ ובארגונים יהודיים. הבולטים בהם: נועה תשבי, יוסף חדאד ועוד כמה כוכבי רשת, שפשוט התגייסו בלי לשאול שאלות. הם חלק מאנשי צו 8, שהבינו כי אם הם לא ינהיגו בזמן מלחמה, אף אחד אחר לא יעשה זאת. כל הכבוד!