מלון זה לא בית: "ישראל היום" מלווה את המפונים

פליטים בארצם: "ישראל היום" מלווה את המפונים | פרויקט מיוחד

פטריק ותמי כהן (שפירא), מפונים מקיבוץ ניר-עם, לא יוצאים מהמלון בלי הכלב לופי שהיה שייך לזיו ז"ל. הם מחבקים ומלטפים אותו, מתחננים שיאכל. "הוא עצוב, רואים את זה בעיניים שלו", אומר פטריק במבטא צרפתי כבד, "אבל עכשיו הוא קצת יותר בסדר, מתחיל להסתגל לחיים החדשים שלו".

בני הזוג הכירו כשתמי היתה אם יחידנית לזיו הפעוט, ומאז שהם יחד גידל אותו פטריק כבנו. "הוא סימס לי מהמסיבה בשמונה וחצי בבוקר וכתב שהכל בסדר", נשבר קולה של תמי. "היינו בממ"ד, בלי חשמל ואינטרנט, ובהתחלה חשבתי שיש מחבלים רק בשדרות. שלחתי לזיו הודעה והזהרתי אותו שהמחבלים גם בשדות מסביב לקיבוץ ושלא יגיע הביתה. הוא לא השיב". 

פטריק: "באותו זמן טיל פגע במכונית שלו. הם היו שלושה ששכבו על הקרקע ורק אחד ניצל. זיו וחבר שלו, נבו ארד, נרצחו".

תמי: "הרגשתי שזיו לא חי. התפללתי שהוא לא נחטף לעזה. העדפתי אותו מת כאן מאשר את אי־הוודאות".

עברתם את הנורא מכל, איך אתם מרגישים גם עם העקירה מהבית?

תמי: "מפנקים אותנו במלון, אבל זה לא הבית שלנו. אין לנו שיווי משקל ולא קל להיות תלויים בחסדים של אחרים. נסענו לניר-עם ואזרנו אומץ להיכנס לבית של זיו. הרחתי את הבגדים שלו ולקחתי כמה תכשיטים שהכין, כי יש להם ערך סנטימנטלי עבורי. אני רוצה לחזור לניר-עם, אבל קודם כל אבנה מחדש את הביטחון שלי".

פטריק: "זלזלו בנו כאזרחים. אנחנו חיים עם הטילים האלה כבר 22 שנה, אבל האמון הוא הדבר החשוב ביותר ולא נחזור לשם בכל תנאי, אלא רק ביחד עם שאר הקיבוצים והמושבים. הכי חשוב זה שיחזירו את כל החטופים, ולא משנה המחיר. צריך להפסיק לקדש את האדמה - ולקדש את האנשים".

תמי: "נתחיל עם זה שלא יהיה חמאס ולא תהיה עזה".