"כשאשתחרר - אני הולך ישר למילואים בעזה": אסירים בבתי הכלא בישראל נרתמו למאמץ המלחמתי

הרעש החזק שעלה מהנגרייה של כלא אשל שליד באר שבע לא רמז על מה שמתרחש בתוכה. במקום שולחנות או מדפים, חלל הכניסה נמלא מאות פלטות עץ שסותתו והוחלקו כדי שישמשו ארונות קבורה.

"אנחנו שולחים מכאן קיטים להרכבה מהירה", לוחש אסיר חרדי ומברגה בידו. "עד למלחמה עשינו רהיטים, ועכשיו עסוקים רק עם ארונות כאלה. זה קשה. אני משתדל לא לחשוב שאולי יהיו בתוכם לוחמים צעירים, כי אחרת לא אוכל להמשיך לעבוד. מבחינתי זו מצווה, אך בלילה קשה לי להירדם".

כמו כמה גופים ואלפי אזרחים, גם שירות בתי הסוהר התגייס לטובת המלחמה, והעבודה השוטפת במרכזי הייצור בבתי הכלא הוסבה ברובה לסיוע לצה"ל. במתפרות מכינים דגלי ישראל וסמלי יחידות, ויש גם עמדות לתיקון מדים וקיטבגים. במסגריות מחדשים מיטות מתכת צבאיות, ובמכבסות הגדולות במעשיהו ובאיילון שברמלה נוספות שעות עבודה כדי להספיק לכבס, לגהץ ולקפל מדים.

במתחם מיוחד בבית המעצר אוהלי קידר שבדרום הוקמו עמדות מיוחדות, ועליהן עשרות קסדות לוחמים, חלקן שבורות, אחרות עם רצועות קרועות. א' (35), שעצור על הסגת גבול ומחכה לתחילת משפטו, מרוכז בליטוש הציפוי החיצוני של אחת הקסדות. הוא בודק את הגומיות שמסביב, מחזק את רצועת הסנטר ומחליף את האבזם. "בשבילי זו זכות לתרום לצה"ל", הוא אומר. "אני מוכן עכשיו לצאת מכאן ישר לעזה, להילחם בחמאס ולחזור לכאן".

היית בצבא?

"הייתי צלף ויצאתי לקצונה", הוא מפתיע. "נלחמתי בעופרת יצוקה לפני 15 שנה ונפצעתי ברגליים. מאז אני מוכר כנכה צה"ל וכסובל מפוסט־טראומה. התמכרתי לאלכוהול כדי להפסיק את הסיוטים בלילות, ובגלל זה הידרדרתי. עשיתי שטויות. אני מקווה שבית המשפט ישחרר אותי בקרוב. כשאשתחרר, אלך ישר למילואים בעזה, גם אם משרד הביטחון יפסיק לי את הקצבה. נלחמתי בעזה, ואני כבר מכיר אותה".

מולו יושב ב' (32), שעצור עד תום ההליכים בעקבות הצתה. "מאז המלחמה אני מתגעגע לשירות הצבאי", הוא אומר ועיניו הכחולות יוקדות. "הייתי בהנדסה קרבית, והחלום שלי עכשיו הוא לקבל צו 8. בכל בוקר אני מגיע לכאן ואומר לעצמי שמה שאני עושה זה מילואים".

יש מתח בין אסירים יהודים וערבים בגלל המלחמה?

ב': "יש חילוקי דעות, אבל אף אחד לא תומך במה שעשה חמאס. אנחנו דוגמה לדו־קיום".

א': "איך אפשר בכלל לתמוך באכזריות כזו?"

אל שניהם מצטרף עצור נוסף (22), תושב הפזורה הבדואית, שנמצא בהליכי משפט על עבירות אלימות. "אני מתקן אלונקות ועושה את זה בלב שלם", הוא מבהיר. "בן משפחה שלי נהרג מרקטה בשדרות, ולחברים שלי יש משפחה שנרצחה על ידי חמאס. לא הייתי בצבא, אבל אני גאה לעבוד בשביל צה"ל. אני בעד חיסול טרוריסטים. מה שהם עשו זה יותר גרוע מדאעש. זה לא כתוב בקוראן. ככה להרוג ילדים, מבוגרים ונשים? בעזרת השם ננצח אותם".

ראש מערך התעסוקה בשב"ס, גונדר־משנה אילן גולדנברג, מספר כי בבתי הכלא עובדים רק אסירים פליליים, כחלק מהשיקום שלהם וההכנה לקראת החיים מחוץ לסורגים. העבודה מול צה"ל היא שליחות מבחינתו: "גם בשגרה אנחנו מתקנים אוהלים, אלונקות, שקי שינה ומדים, אבל לא בהיקף כזה. ההחלטה להציב עבורם את המכבסות שלנו נבעה משיחה שלי עם קצין מפיקוד העורף. כבר כיבסנו וגיהצנו לצה"ל כ־15 אלף סטים של מדים. החלק הקשה עבורנו הוא ארונות הקבורה. צה"ל הזמין 1,000 כאלה, והמספר הזה בלתי נתפס. אני אשמח אם לא יצטרכו להשתמש אפילו באחד".

גונדר־משנה גולדנברג מחזיק בידו רצועת בד ארוכה בצבע בורדו. הפריט הפשוט עשוי לשנות את המראה המוכר כל כך של מחבלים שבויים כשהם כפותי ידיים ופלנלית לבנה קשורה על עיניהם. אלה הם כיסויי העיניים החדשים והאטומים יותר שצה"ל הזמין משב"ס, שמיוצרים במתפרה של כלא איילון.

בקר האיכות של המוצרים הוא אסיר מוכר, המרצה מאסר עולם על רצח שזעזע את המדינה. "מכאן אני מנסה לסייע בכל מה שצה"ל יבקש", הוא אומר. "המדינה נמצאת בזמן קשה, והמוטיבציה של האסירים היא 200 אחוז. כולם יודעים מה הם עושים ולמה. הלוואי שיכולתי לתרום יותר ולהתגייס למילואים, אבל אני לא הולך לצאת מכאן בשנים הקרובות".