רק לא להישאר לבד: בחוות השאנטי שבעתלית קלטו עשרות בעלי חיים שחולצו מיישובי עוטף עזה

בחווה מקווים שהחיות יוכלו בקרוב להתאחד עם משפחותיהם או למצוא בית חם • בינתיים מסייעים להם בשיקום, אחרי הטראומה שעברו • "היו לנו כלבים פוסט־טראומטיים שהגיעו ממש 'קפואים', במצב אפאתי, לא מתקשרים", מספרת ענבל קסם, מנהלת החווה

נתינה אינסופית. ענבל קסם בחוות השאנטי. צילום: אפרת אשל

בימים שאחרי מתקפת 7 באוקטובר, עשרות כלבים נמצאו משוטטים בערים הנטושות או בשבילי קיבוצי העוטף, מחפשים לשווא אחר בעליהם. רבים מהם חולצו אל חוות השאנטי שבעתלית, שם הם עוברים שיקום וממתינים עד שיחזרו אל משפחותיהם, או עד שימצאו בית חדש.

כלבה שחולצה מבית בקיבוץ בארי // עמותת "למען חיות הבר"

"היו לנו כלבים פוסט־טראומטיים שהגיעו ממש 'קפואים', במצב אפאתי, לא מתקשרים", מספרת ענבל קסם, מנהלת החווה, בראיון שיפורסם מחר במוסף "ישראל השבוע". "אחרי ימים ארוכים של חום ואהבה שהם קיבלו מהמתנדבים פה - הצלחנו לגרום להם קצת להיפתח".

כשפרצה המלחמה והחלה להתבהר התמונה הכואבת מהשטח, היה ברור לענבל שהיא נרתמת כדי לסייע במה שהיא עושה כבר יותר מ־20 שנה - להציל כמה שיותר בעלי חיים שנפגעו או ננטשו.

"כתבתי פוסט בפייסבוק שאנחנו מוכנים לעזור לבעלי החיים בכל מה שצריך. מהר מאוד פנו אלינו דרך אחים לנשק - שהמתנדבים שלהם דאגו וסייעו לנו לאורך כל הדרך - וביקשו מאיתנו לקלוט כלבים מהעוטף. מייד פרסמתי עוד פוסט דחוף, שהתגלגל בכל מקום אפשרי, וכתבתי שאני חייבת גם מלונות, חומרי בנייה וידיים עובדות, על מנת להקים עוד מתחמים בתוך החווה ולשכן בהם את הכלבים שמגיעים. ההיענות היתה מדהימה".

מטופלת בעמותת "פעמוני רוח" מחבקת כלב (ארכיון), צילום: יחסי ציבור

מאפשרים להם שקט

בין בעלי החיים בחווה שחולצו מהעוטף נמצאת גם פיונה, חתולה עיוורת ונכה שבעליה הם רימון ויגב בוכשטב מקיבוץ נירים, שנחטפו לרצועת עזה. "לא כל בן אדם מאמץ בעלי חיים נכים, זה רק מראה אילו אנשים טובים הם", אומרת ענבל, ומוסיפה כי היא מייחלת ליום שבו תוכל למסור לשניים בחזרה את החתולה, לאחר שישוחררו משבי חמאס.

על תהליך השיקום של בעלי החיים היא מספרת: "דבר ראשון, אנחנו נותנים להם זמן להתרגל למקום, פשוט להיות כאן. מצמידים מתנדבים לכל אחד מהם ומאפשרים להם את השקט. זה תהליך שאנחנו מורגלים ומנוסים בו, כי גם בימי שגרה אנחנו קולטים כאן בעלי חיים שעברו טראומה.

כלב מקבל ליטוף (אילוסטרציה), צילום: רויאל קנין - יחסי ציבור

"המון אנשים באים להתנדב ונרתמים לעזור לנו ברמה מטורפת. מחבקים אותנו כמו שבחיים לא חיבקו את החווה, כולל תרומות בכל דבר. אני מאחלת לכולנו שזה יימשך גם אחרי המלחמה, שאנשים ימשיכו לעזור - לבעלי חיים ולבני אדם.

"אנחנו חייבים לראות את האחר, לגלות רגישות, זה מאוד־מאוד חשוב. אני אדם אופטימי ומאוד מאמינה באנשים, בנתינה. עם כל אחד שמגיע לפה אני מדברת על הנושא הזה. הדור שלנו מתאפיין בנתינה אינסופית, וזה חשוב יותר מכל דבר אחר".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר