"לעולם לא אשכח את הדרך צפונה מהקיבוץ בליל 7 באוקטובר", מספר נועם. "אמרתי לילדים להוריד את הראש כי כל מה שראינו היה מכוניות שרופות ועשרות גופות מדממות על הכביש. נסענו ביניהן בזיגזג. ברקע היו יריות בלתי פוסקות. הרגשתי ממש כמו בסרט של זומבים. סרט אימה.
פליטים בארצם: "ישראל היום" מלווה את המפונים | פרויקט מיוחד
"השגרה של המשפחה התהפכה, בעיקר של הילדים. שנת הלימודים נמחקה לגמרי. אלה ילדים שחזרו מקורונה, וכעת יפספסו את השנה הזו וכנראה גם את השנה הבאה כי ייקח זמן עד שיחזרו לקיבוץ. הקיבוץ שלנו שבור ורבים מהחברים יחוו פגיעה כלכלית קשה. המצב פגע גם באשתי, שהיא עצמאית ונמצאת עכשיו על אפס הכנסה".
אתם מצליחים לראות קרן של אור בתוך החשיכה?
"במלון הרודס עוטפים אותנו באהבה בלתי נתפסת, ואני מקווה שאחרי שנים בעוטף הילדים שלנו פיתחו עור עמיד יותר, אבל לגבי השאר אני פסימי. ראיתי את צה"ל נלחם בשבת השחורה. אני לא מאשים את החיילים עצמם, אבל רמת החיילות שלהם נמוכה. שנים אנחנו בונים על טכנולוגיה ומזניחים את אימוני הקרב בשטח.
"אני פסימי גם משום שלדעתי לא תהיה מציאות אחרת. אם מישהו חושב שהוא ייסע בקולנועית לחוף הים של עזה, אז הוא חי בסרט. הייתי בעזה במבצע עופרת יצוקה ומאז היו 15 מבצעים שלא שינו דבר. מה שהיה הוא שיהיה גם בהמשך. מספיק טיל אחד על בית חולים בעזה, שישראל לא תצליח להוכיח שהוא לא שלה, ואז תיגמר המלחמה. ארה"ב ואירופה ידרשו מאיתנו לצאת מהרצועה. המטרות של המדינה אינן בנות השגה. צריך להתמקד רק בהחזרת החטופים ולשלם כל מחיר שיבקשו, כי על טעויות משלמים. חיסול חמאס לא יקרה בנקמה או במלחמה.