ביתה של משפחת מאיר בנווה סביון הומה אדם. לאחר שלוש יממות מורטות עצבים, צה"ל הודיע באופן רשמי שהבן אלמוג שבוי בעזה. נציגי הצבא עוד בבית, אבל המשפחה המורחבת מתעקשת לעטוף, לחבק. אורית מאיר, אימו של אלמוג, מקבלת אותנו בפנים חיוורות, עיניים אדומות וקול נשנק מבכי.
"אלמוג היה צריך להתחיל עבודה חדשה ביום ראשון", היא מספרת. "הוא הלך לעשות חיים במסיבה ליד רעים. חיות האדם הכניסו אותנו לתופת. הפעם הראשונה שבה הבנתי שהוא חטוף הייתה כשאחת החברות שלו מהצבא שלחה לנו סרטון שפרסם חמאס שבו רואים אותו כפות, מבוהל, פצוע, שוכב בתוך רכב. אלמוג פחד", אומרת אורית ונשנקת מבכי.
לדבריה, "הצבא הודיע לנו באופן רשמי שהוא בידי חמאס, אך אין לנו שביב מידע על מצבו. אם מטפלים בו, היכן הוא נמצא, אם הוא נושם, אם הוא אוכל, אם הוא ישן, אם גררו אותו למנהרה והוא שומע את ההפגזות. אני שומעת דיבורים על כך שרוצים לשטח את עזה גם במחיר השבויים. אני מתחננת. אני לא רוצה להתערב למקבלי ההחלטות, אבל קודם תחזירו את הילדים שלנו הביתה. יש לי חור בנשמה. אני ממוטטת. כמה ימים שהלב שלי לא במקום, שהנשמה שלי מחוררת. בבקשה תחזירו את הילד שלי הביתה כמה שיותר מהר".
אחות של אלמוג, גאות מאיר, מוסיפה: "שב"כ יודע היכן יחיא סינוואר נושם ובאיזה חדר הוא ישן. המודיעין שלנו איכותי. אני מאמינה שיש להם את היכולות והכוחות להחזיר את כולם הביתה כמה שיותר מהר. אני סומכת על אלמוג שהוא יידע לשרוד ולחזור אלינו. אני מתחננת למנהיגים שלנו: אל תחכו. קודם כל שהילדים יהיו בבית".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו