זה כמעט בלתי נתפס ששבוע לאחר הפיצוץ שהרעיד את אזור השרון וגוש דן, ושהדי הרעש שלו הגיעו עד לראש העין ולמודיעין, השטח של מפעל תע"ש הישן בהרצליה נראה כמו שטח הפקר. ליתר דיוק - כמו אתר תיירות.
מכוניות של סקרנים מחפשות את המכתש הגדול שנגרם מהתפוצצות חומרי הנפץ, שהוטמנו בבונקר תת־קרקעי. רק במדינת ה"סמוֹך" ננטש אזור כזה לגורלו, מבלי שגורם כלשהו מרשויות החוק במדינה יחשוש שמא יתרחשו במקום הפתוח פיצוצי משנה, שעלולים לגבות חיי אדם. כל גורם - רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), המשטרה, העירייה ומשרד הביטחון - כולם הודיעו שהאחריות לא מוטלת עליהם. כך נזנחו לגורלם תושבי השכונות הסמוכות, הרצליה פיתוח ונוף ים.
השטח בהרצליה ננטש - התושבים חוששים מהסכנה // צילום: טל אריאל יקיר
זה לא קל לאתר את המכתש, הנמצא בחלקו המערבי של המתחם, כ־20 מטרים מקצה המצוק המשקיף אל הים. ליד שפת המצוק מונחת בשלווה מחצלת בד בהירה, שמשפחה ישבה עליה מתישהו לפיקניק לילי פסטורלי. היא נותרה מאחור כסימן אזהרה לאסון שיכול היה להיגרם.
"אני לא מאמין כשאני רואה אנשים שמטיילים כאן עם הילדים", אומר בדאגה חגי יוחנן, ארכיאולוג ומדריך טיולים, שלפני 30 שנה היה מנהל הגן הלאומי אפולוניה, הסמוך למקום. הוא הגיע במקרה לחפירה ארכיאולוגית לא רחוק משם. "בעבר אמרתי לכל הגורמים הממשלתיים והמקומיים שזה יתפוצץ להם בפרצוף, ועדיין לא עשו כלום. השטח הזה הוא סכנת נפשות. הפיצוץ הבא הוא רק עניין של זמן".
סגרו את המפעל
על אלף הדונמים החוליים והעתירים בצמחייה פראית הוקם ב־1950 אחד מהמפעלים של התעשייה הצבאית. במקום יוצרו חומרי נפץ, תחמושת ואבק שריפה. כמו כן, נבנו מתחמים מיוחדים לאחסון החומרים ובריכות לשטיפת פסולת.
ביולי 1992, לא רחוק מהמכתש שנוצר, התרחש פיצוץ במחסן תת־קרקעי של חומרי נפץ. שני עובדים נהרגו באירוע ו־66 נפצעו. פטריית עשן שחורה עלתה לשמיים, וחומרי הנפץ המסוכנים התפזרו לכל עבר וגרמו לזיהום סביבתי. כחמש שנים אחר כך, בשל האסון, המפעל נסגר. במקום נשאר רק הגן הלאומי אפולוניה, שהיה צמוד לגדרות תע"ש.
למרות הקרקע המזוהמת, יזמים פרטיים, מינהל מקרקעי ישראל והוועדה הארצית לתכנון מתחמים מועדפים לדיור פנטזו על הקמת פרויקטים למגורים, שבהם יוקמו אלפי יחידות דיור עם נוף לים התיכון. הרעיון נגנז בעקבות בג"ץ שהגישו עמותת "אדם טבע ודין" ועיריית הרצליה. לפני כשנתיים קבע בית המשפט כי יש לבטל את תוכניות הבנייה, בנימוק שהמדינה לא ערכה סקר סיכונים הנוגע לזיהום הקרקע או למיקום חומרי הנפץ.
בינתיים הפך האזור למוקד משיכה של צבאים, שועלים ותנים. נוכחותם הביאה לשטח מיטיבי לכת ומכורים לנסיעה בג'יפים, שחצו את הגבעות ואת השבילים החוליים. אף אחד מהם לא שיער כי פיצוץ תת־קרקעי יכול להתרחש מתחת לשמיים הכחולים, המנוקדים במצנחי רחיפה צבעוניים.
האווירה הפסטורלית הזו נקטעה ביום חמישי שעבר. בסביבות 21:30 נשמע הפיצוץ, שיצר מכתש בקוטר של 7 מטרים.
מחשש לדליפת גזים רעילים, תושבי האזור התבקשו לסגור את החלונות. כמה מהם דיווחו על צריבה בעיניים. טרם ברור מדוע דווקא עכשיו אירע הפיצוץ, ובאיזה חומר מדובר.
אנחנו מגיעים למקום בג'יפ ונעצרים בשער הדרומי של מתחם תע"ש, בטוחים שניתקל שם בשוטרים, בפקחים, באנשי אבטחה פרטית, בשלט התרעה או בכל דבר אחר שעולה על הדעת. להפתעתנו השער החלוד פתוח לרווחה, ושני רכבי שטח פרטיים יוצאים ממנו.
אנחנו מתקרבים אליו בנסיעה איטית, לא מאמינים שהמקום הופקר כך, בטוחים שבעוד רגע יקפוץ מהשיחים מאבטח כלשהו ויאסור עלינו את הכניסה. בהמשך התברר שהשוטרים ששמרו על המקום עד יום ראשון כבר אינם כאן.
אחד מהעובדים של חגי יוחנן מבחין בנו, ומתעניין אם אפשר לסייע. "אנחנו מחפשים את מקום הפיצוץ", אנחנו עונים.
"תיזהרו, עלולים להיות פיצוצי משנה", הוא מתריע, ולאחר מכן מוסיף בהומור: "אם יקרה לכם משהו, יש לנו כאן מספיק שקיות ניילון כדי לכסות את הגופות שלכם".
הדרך מתפתלת
כשאנחנו עוברים את השער עוטפת אותנו הצמחייה הסבוכה. לצד כבישים צרים עם אספלט שבור נגלים מדי פעם מבני בטון ישנים או משרדים נטושים המכוסים בכתובות גרפיטי, חלקן יצירתיות וחלקן מזכירות את כת השטן. בתוך אחד מהמשרדים, המצחין מריח של גללים, נכתב: "חייל, שפר הופעתך". מהחלון השבור נשקפים בתי שכונת נוף ים, הקרובים למקום.
הדרך המתפתלת, שסביבה גדרות חלודות עם תלתליות, מובילה את החיפוש שלנו עד למתחם פסלי הסביבה של קיבוץ שפיים. בדרך חזרה אנחנו מגלים לפתע אוטובוס צהוב שנחבא בין העצים. במקום מתגורר ת', צעיר שבחר להתרחק משאון העיר והקים זוּלה לעצמו ולשני הכלבים שלו. "שמעתי את הפיצוץ", הוא אומר. "הכלבים נבהלו והאוטובוס רעד. בהתחלה חשבתי שזו נפילה של טיל מעזה, אבל לא שמעתי אזעקה. זה היה כאילו האדמה רעדה מבפנים. אחר כך הגיעה המשטרה וחשבתי שמדובר במטען של עבריינים".
מתברר שת' לא לבד. בהמשך הדרך, באחד מהשבילים המתעקלים לתוך חורשה צפופה, מסתתרת זוּלה נוספת. גדר שעליה גלשן מונעת מזרים להיכנס, כאילו מישהו יוכל בכלל למצוא את המקום הזה פעם נוספת מבלי ללכת לאיבוד. מבט פנימה מגלה חוות סוסים קטנה.
אנחנו סוטים מערבה ונתקלים בערוץ תלול לכיוון הים שבאמצעו מתגלה בונקר תת־קרקעי, שרק חלקו העליון מבצבץ החוצה.
זוג צעיר עולה מהחוף, דרך הערוץ, לכיוון רכב השטח שממתין למעלה. "אולי אתם ראיתם את מקום הפיצוץ?", אנחנו מנסים את מזלנו. "בטח, היינו שם אתמול", מפתיע הבחור, אלי. "סעו אחריי, אקח אתכם לשם".
ישבו על המצוק
כשאנחנו עומדים על שפת המכתש, אנחנו מתעלמים לרגע מהלבנים שעפו מסביב ושוכחים את פוטנציאל האסון. ממבט ראשון, המראה של מקום הפיצוץ - איך לומר בעדינות - הוא מרשים.
יוחנן מגיע ממול, מתכופף אל האדמה ומלטף אותה. עיניו מזהות מעין גליל קטן וצהוב. "זה חומר נפץ הודף", הוא חופן את הגליל בידו. "משיחות עם אנשים שעבדו כאן בעבר, הבנתי שבמכתש הזה היתה הטמנה של חומרי נפץ מסוג TNT".
איך נודע לך על מה שקרה?
"שמעתי את הפיצוץ בעצמי, ואני גר במודיעין. האורחים שלנו מארה"ב נבהלו. בהתחלה חשבתי שזה ממתקן אדם, אבל אז התחילו הטלפונים על מתחם תע"ש. היו לכל הרשויות יותר מ־25 שנה לנקות את השטח, אבל אף אחד לא עשה כלום".
יוחנן ממשיך לבדוק את השטח סביבו, ומגלה את מה שנראה כמו הכניסה לבונקר התת־קרקעי. מעוצמת הפיצוץ הפתח קרס על עצמו, והאדמה סביבו נותרה חרוכה ומפוחמת. "אני לא מאמין שאנשים ישבו באותה השעה על המצוק", הוא אומר. "זה נס שהם לא נפגעו".
גם אתה לא התגברת על הסקרנות, למרות הסכנה.
"נשלחתי לכאן מטעם אוניברסיטת תל אביב, אחרי שמתחת לעבודות בכביש בנוף ים התגלה אתר ארכיאולוגי. כשראיתי שהשער פתוח ושאין אבטחה, הופתעתי ולא התאפקתי. קדימה, חברים, בואו נעזוב את המקום. פעם אחת היה כאן מזל, אולי בפעם הבאה זה לא יהיה".
ממשטרת מחוז תל אביב נמסר כי אבטחת המקום לאחר הפיצוץ לא קשורה אליהם.
רשות מקרקעי ישראל הגיבה: "שטח המפעל היה בידי משרד הביטחון באמצעות חברת תע"ש. עם הפרטת החברה עברה האחריות לחברת 'נצר השרון', הנמצאת באחריות משרד הביטחון. סירבנו לקבל לידינו את השטח, היות שתע"ש לא התחייבה שהשטח נקי מתחמושת, ועל כן הוא נותר באחריות נצר השרון".
על רקע זה, בנצר השרון מסרו: "השטח נמצא זה שנים רבות בחזקת רשות מקרקעי ישראל, והיא זו שאחראית באופן בלעדי למתרחש בו. רשויות המדינה הכריעו כי על הרשות לטפל בשטח, ולידיעתנו הובא כי הרשות אכן התקשרה עם החברה לשירותי איכות הסביבה".
במשרד הביטחון הסבירו: "השטח נמצא בבעלות ובאחריות רשות מקרקעי ישראל. מרגע שתע"ש הפכה לחברה ממשלתית לפני יותר מ־30 שנה, הסמכות והאחריות על מתקני החברה חדלו להיות של משרד הביטחון. גם ב־2018, כשתע"ש חדלה להיות חברה ממשלתית והופרטה, נקבע במפורש כי על משרד הביטחון לא תוטל אחריות בגין מתחמי תע"ש, שהועברו לאחריות רשות מקרקעי ישראל".
עיריית הרצליה בתגובה: "מייד לאחר האירוע - שבמידה רבה עלול היה להיות אסון רב־נפגעים - משטרת ישראל דרשה מרשות מקרקעי ישראל לסגור את השטח ולאבטח אותו. הרשות עשתה זאת עד ליום ראשון בערב. במכתב מהעירייה לראש הממשלה דרשנו בתוקף לפעול מיידית לגידורו ההרמטי של השטח. טרם נענינו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו