בחודש אוגוסט 2020 כתב יו"ר המכון הישראלי לדמוקרטיה, יוחנן פלסנר, מאמר בכותרת "אין לשנות את שיטת מינוי ראשי מערכת אכיפת החוק". בין היתר, כתב שם פלסנר: "ראש הממשלה עסוק בדרישה לשנות את שיטת המינוי לתפקידים בכירים בשירות הציבורי, בדגש על ראשי מערכת אכיפת החוק. הדרישה הזאת צריכה להיענות בסירוב מוחלט".
אך לאחרונה הקים היועץ המשפטי לממשלה בחשאי "פרקליטות מחוץ לצלאח א־דין" על מנת לדון בתיקי ראש הממשלה, וזאת בעצה אחת עם פרופ' ידידיה שטרן, בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה. באותו מכון בחרה דינה זילבר לשאת את נאומה נגד אותו ראש ממשלה.
אמון הציבור ביועץ המשפטי לממשלה ובפרקליטות, כמו גם בשופטי בג"ץ, נמצא כעת במקום הנמוך ביותר מאז קום המדינה - בין היתר, בשל יחסי הסימביוזה כמתואר לעיל.
לאורך שנים רבות, במהלך זוחל ועקבי, כבשו בכירי צלאח א־דין ושופטי בג"ץ בגבעה, מאחזים ותחומים השייכים לרשות המבצעת והמחוקקת. ראשי הפרקליטות, ובראשם היועמ"ש בשיתוף השופטים בגבעה, דאגו לשתף פעולה עם אנשי תקשורת, אנשי אקדמיה ושותפים לדרך במגרש הפוליטי. במעמדם המונופוליסטי בהעמדה לדין פלילי והשיפוט, זכתה קבוצה זו, בין היתר, להטבות כלכליות חריגות (שכר ופנסיה תקציבית של 4-3 אחוזים לשנה) ומינויים על פי דרישה מאגף התקציבים ונציבות שירות המדינה.
כל ניסיון שנעשה לאורך השנים לרפורמה כלשהי נענה בתגובה קשה. שרי משפטים מצאו עצמם מחוץ למבצר בצלאח א־דין, אנשי תקשורת ופרופסורים מקושרים דאגו לאתרוג המערכת.
הבחירות לכנסת הן שעת מבחן למפלגות, ומצופה מהן להציג את עמדתן ותוכניותיהן לרפורמות הדרושות. אמון הציבור במערכות חשובות אלו לא יכול להשתקם ללא נקיטת הצעדים הבאים בשלושה תחומים: רפורמה בפרקליטות ובמוסד הייעוץ לממשלה, רפורמה בחקיקה ורפורמה ברשות השופטת.
רפורמה בפרקליטות ובמוסד היועץ המשפטי לממשלה מחייבת פיצול בין תפקיד היועץ המשפטי לממשלה לתפקיד התובע הכללי, בחירת היועץ המשפטי לממשלה ומינויו על ידי הממשלה, בחירת פרקליט המדינה ומינויו על ידי שר המשפטים, פתיחת מכרזי הפרקליטים לציבור הרחב, וכן הפרטת הייצוג של משרדי הממשלה בבתי משפט בתביעות אזרחיות ודיני עבודה, והוצאת נושאים אלו מידי הפרקליטות.
כמו כן, יש להקים מערך ביקורת עצמאי ובלתי תלוי על הפרקליטות והייעוץ המשפטי לממשלה, הכולל אמצעי ענישה של פיטורים. צעד הכרחי נוסף הוא הטלת חובה לקבלת החלטת פרקליטות בתיק פלילי בתוך לא יותר משנה, ולבסוף יש להוציא את מח"ש מפרקליטות המדינה.
בתחום החקיקה, נדרשים הצעדים הבאים: חקיקת חוק "העץ המורעל" - פסילת ראיות שהושגו שלא כדין, החלת חובת נוכחות סנגור בחקירה משטרתית, וכן - גם חקיקת החוק הצרפתי, הכולל השהיית חקירות פליליות נגד ראש ממשלה עד תום כהונתו.
ולבסוף, רפורמה ברשות השופטת תצריך צעדים כגון: שימוע פומבי למועמדים לבית המשפט העליון, בחירת שופטים בידי נציגי הכנסת ללא נציגי לשכת עורכי הדין ושופטי בית המשפט העליון, קביעת כללי זכות העמידה בבג"ץ בחוק, ביטול יכולת התערבות בג"ץ בהחלטות הרשות המבצעת והמחוקקת בעילות של מידתיות וסבירות. אין מנוס גם מחקיקת חוק יסוד: החקיקה להסדרת ביקורת שיפוטית על חוקים, לצד פסקת התגברות ברוב של 61. ולבסוף, יש להחיל הטלת סנקציות נגד שופטים שלא מפרסמים פסקי דין בתוך 30 יום כמתחייב בחוק.
ציבור הבוחרים יטה אוזנו היטב לעמדתם של נבחרי הציבור המבקשים את קולם בנושאים אלו. הציבור הישראלי מעולם לא היה עירני ומודע כל כך לצורך ברפורמות, וכל מי שיבחר להתנגד לרפורמות הנדרשות או להוריד את הדגל בנושאים אלו יאבד ציבורים גדולים בחברה הישראלית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו