המשפט העברי הקדום, ליברלי יותר מהמשפט הפלילי הישראלי הנהוג כיום. על פי המשפט העברי, עדותו של נאשם שעונה במהלך חקירתו לא תתקבל כראייה במשפט. הרמב"ם, שהיה מגדולי הפוסקים, אמר כי יש חשש רב שחשוד שעונה יודה בכל מה שידרשו ממנו חוקריו, ובלבד שהעינויים יפסקו. "אין ממיתין ולא מלקין המודה בעבירה, שמא נטרפה דעתו בדבר זה, שמא מן העמלין מרי נפש הוא המחכים למות, שתוקעין החרבות בבטנם ומשליכין עצמן מעל הגגות", כתב בפסקיו.
בניגוד לקביעת הרמב"ם, במשפט הישראלי עדותו של הנאשם עומדת לחובתו, והודאה באשמה אף נקראת "מלכת הראיות", בגלל כוחה הראייתי המכריע. אחד הכללים החשובים הוא שכאשר אדם מעיד נגד האינטרס הברור שלו, בית המשפט נוטה להעדיף גרסה זו על פני אחרות.
ניתן להפעיל אמצעים מיוחדים בחקירה כדי למנוע נזק משמעותי". בית משפחת דוואבשה בדומא // צילום: EPA
כתוצאה מכך, יש חשש שהחוקרים ילחצו את החשוד, יכו אותו ואף יענו אותו, הכל על מנת שיודה באשמה. חשש נוסף שעולה במקרה כזה הוא ביצוע חקירה שטחית, שבמהלכה לא יחפשו החוקרים ראיות נוספות המוכיחות את אשמתו של החשוד שהודה.
בגלל סיבות אלה, דורשת פקודת הראיות כי הנאשם יודה בצורה חופשית ומרצון באשמה, אחרת עדותו לא תהיה קבילה ותיפסל כראיה. השאלה הגדולה שעולה – מהי הודאה "חופשית ומרצון", ומתי יש לפסול הודאה של נאשם בחקירתו.
עשרות אלפי עמודים של פסיקה על ידי בית המשפט נכתבו בעניין זה. ברור לכל שאדם לא נחקר מרצון ושמחה, וכי חקירה היא אירוע מלחיץ. לכן קובעים בתי המשפט כי יש להראות שלמרות הלחץ, נשמר רצונו החופשי של אדם להחליט האם יודה או לא.
בג"ץ אסר את העינויים, ומאז הפסיק השב"כ לענות את נחקריו. יחד עם זאת, נקבע כי במקרים נדירים ניתן להפעיל לחץ פיזי משמעותי על נחקר במסגרת הגנת "הצורך". בית המשפט העליון הכיר בחודש דצמבר האחרון כי ניתן להפעיל אמצעים מיוחדים בחקירה נגד אדם, כדי לחשוף ידיעות שיכולות למנוע נזקים משמעותיים, גם אם הם אינם מיידים.
בחקירת הפיגוע בדומא, הופעלו על ידי השב"כ אמצעים מיוחדים כאלה במהלך חלק מהחקירות. האמצעים הופעלו לאחר החלטה של גורמים בכירים כי יש לעשות כך. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו, כי הייתה הצדקה ברורה להפעיל את האמצעים הללו. יותר מכך, הפרקליטות אף לא ביקשה שדברי הנאשמים בחקירות אלה יהיו קבילים כראיה נגדם במשפטם – וטוב שכך נהגה. הנאשמים הודו במעשה לא רק בחקירות בהן הופעלו אמצעים אלה, אלא גם בחקירות אחרות שבוצעו על ידי חוקרי משטרה.
"בית המשפט קיבל את מרבית עדויותיהם של הנאשמים במשטרה". שרידים מבית משפחת דוואבשה בדומא // צילום: AP
מה שהפרקליטות כן ביקשה, הוא שבאותם ימים בהם בוצעו חקירות בהן הופעלו אמצעים מיוחדים, יקבל בית המשפט כראיה חקירות משטרה שנעשו לאחד הנחקרים – בהן הודה בעבירות מסוימות. בית המשפט סירב לכך, וקבע כי לא ניתן להפריד בין חקירות אלה לבין החקירות בהן הופעלו אמצעים מיוחדים, כיוון שנעשו באותם ימים, ומכיוון שחוקרי השב"כ שהפעילו את האמצעים המיוחדים נכחו באותן חקירות משטרה.
יחד עם זאת, בית המשפט הסכים לקבל את מרבית עדויותיהם של הנאשמים במשטרה, וכן ראיות שהתקבלו כתוצאה משימוש במדובבים רבים במשך מספר לא קצר של ימי חקירה.
מדינת ישראל היא מדינה מיוחדת במינה. מצד אחד היא מתמודדת לאורך כל ימיה עם טרור מבית ומחוץ, ומהצד השני היא רוצה להיות מדינה מערבית ליברלית, שמעניקה זכויות אדם נרחבות לאזרחיה. השילוב בין שני הקטבים הללו הוא מורכב וקשה. אך שוב הוכח שאפשר בהחלט לפעול נגד הטרור ולבצע חקירות יעילות, לצד שמירה קפדנית על זכויות אדם וזכויות נאשמים.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו