החלת הריבונות על בקעת הירדן ועל החלקים של יהודה ושומרון לא צריכה להיגזר מהתגובה הפלשתינית או של מדינות ערב או של מדינות אירופה. היא צריכה להיגזר מראייה אסטרטגית, אם היא לטובת מדינת ישראל לטווח של עשרות ומאות שנים, ולא רק איך יגיבו האחרים למחרת המעשה.
אם נחכה לזה שנקבל הסכמה של הפלשתינים, של מדינות ערב ושל מדינות אירופה, זה לעולם לא יקרה. ההפחדות שתפרוץ אינתיפאדה שלישית ושנסכן את יחסינו עם ירדן ועם שאר העולם הערבי, לא צריכות לרפות את ידנו: אנחנו מספיק חזקים כדי שנטפל באלימות של הפלשתינים, כך ששכרם ייצא בהפסדם, ולגבי ירדן, המלך מבין מצוין שיש לו הרבה יותר מה להפסיד מאשר להרוויח מפגיעה ביחסים עם ישראל (למשל, סוגיית המים שישראל מעבירה לירדן לפי הסכם ג'ונסטון מ־1955).
באיחור של 53 שנים בדיוק, מאז יוני 67', אחרי הניצחון המזהיר במלחמת ששת הימים, אנחנו חייבים להחיל את הריבונות על בקעת הירדן, כדי להראות במעשים שלעולם לא ניסוג משם ושהזמן פועל לטובתנו, ובאותה נשימה שהזמן פועל לרעת הפלשתינים. אין להחמיץ את ההזדמנות, כי לא בטוח אם אי פעם היא תחזור. הרי בלי תמיכה של הממשל של ארה"ב אין זה אפשרי ולא בטוח שצירוף מקרים כה נדיר של תמיכת הממשל האמריקני במהלך, חולשת מדינות ערב וחולשת אירופה יחזור שוב אי פעם.
עוד בנושא:
ההיסטוריה היהודית לא תסלח למי שיסכל את החלת הריבונות
מחמוד אשתייה: "אם ישראל תספח, נכריז על מדינה בגבולות 67'"
ראש מועצת אפרת: "תוכנית טראמפ טובה לישראל ולהתיישבות"
כל מה שרציתם לדעת על החלת הריבונות
לא משנה מה תהיה הצורה הסופית של החיים הפלשתיניים ביהודה ושומרון - מדינה מפורזת, חצי מדינה, אוטונומיה ועוד, אנחנו חייבים לשלוט על בקעת הירדן כדי להגן על הגבול המזרחי שלנו הן מבחינה צבאית והן מבחינה דמוגרפית. מי שחושב שאפשר למנוע החדרת נשק שיאיים על מדינת ישראל לתוך יהודה ושומרון ושינויים דמוגרפיים הרי אסון למדינה בלי שליטה בבקעת הירדן, משלה את עצמו וחי בעולם לא מציאותי.
לגבי החלת הריבונות על יהודה ושומרון: גם כאן הגיע הזמן להחליט מה אנחנו עושים עם ההתיישבות של יותר מחצי מיליון יהודים שגרים שם על סמך החלטות כל ממשלות ישראל. מדובר בארץ אבותינו, ארץ שבה נוצרו עם ישראל ותרבותו, ולכן גם שם יש להחיל את הריבונות, לפחות על מה שמכונה גושי התיישבות. באותה נשימה יש להכריז שאין זה אומר שוויתרנו, חלילה וחס, על שאר השטח. כמו שכשהחלנו ריבונות על ירושלים המזרחית ב־1967, לא קבענו שוויתרנו על כל השאר.
האסטרטגיה של דוד בן־גוריון להסכים לכל הצעה שמעניקה ריבונות ליהודים על חלקי ארץ ישראל, יהיו מזעריים ככל שיהיו (בן־גוריון אף הסכים להמלצת ועדת פיל מ־1937, שהעניקה ליהודים שליטה רק על 17% מהשטח של ארץ ישראל המערבית ורק על 4% מהשטח שוועידת סן רמו ייעדה לבית הלאומי של העם היהודי), היא אסטרטגיה שמוכיחה את עצמה.
אנחנו חייבים את החלת הריבונות לדורות הבאים של עם ישראל. אין לנו זכות להתמהמה!
הכותב הוא סגן ראש השב"כ לשעבר
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו