כתבה חדשה

השבוע הגיע לאבסורד אותו שיעור במנהיגות שמלמד דונלד טראמפ את ממשלת ישראל, הצמרת הביטחונית והעם כולו, מאז שנכנס לתפקידו. בעוד ארגון הטרור הנכלולי חמאס מנסה לבחון את הגבולות שלנו, מכריז שלא יעמוד אפילו בעסקת החלומות שקיבל ולא ישחרר חטופים בשבת - הגיעה תגובה מנהיגותית אלמנטרית דווקא מוושינגטון. תגובה שהיתה חסרה כאן כל כך מאז 7 באוקטובר, ולמעשה בעשרות השנים האחרונות.

אפשר לומר הרבה לגבי האישיות של דונלד טראמפ והליכותיו, אבל באסטרטגיות שלו הוא צועד בדרכם של המנהיגים הגדולים בהיסטוריה. מאלכסנדר מוקדון ועד חניבעל, מצ'רצ'יל ועד דוד בן־גוריון

באולטימטום שהעמיד הנשיא האמריקני - "כולם עד שבת ב־12:00 או שייפתחו שערי הגיהינום", טמון מסר פשוט: אם תעזו להתחכם ולשחק "טאף גאיז", נשנה את כללי המשחק ונמשוך לכם את השטיח מתחת לרגליים. בכך הצביע טראמפ על הדרך היחידה שבה ניתן להתמודד עם מפלצות חסרות מוסר, שמבינות רק כוח. מפלצות שאסור להתנהל איתן בהתאם לכללי משחק מקובלים, רק מגף על הצוואר. 

והנה, כמה מביך היה להיווכח שממשלת ישראל לא הפנימה אפילו את השיעור הבסיסי שנתן לה המורה מהבית הלבן, מי שמתחיל להסתמן כראש הממשלה האמיתי שלנו. הגמגום, הזגזוג, חוסר הבהירות ואי־הנחישות שאחרי החלטת הקבינט, ממחישים שהתלמידים חסרי עמוד השדרה, ובראשם בנימין נתניהו, לא ממש קלטו. בטח שאין להם עוצמה מספקת כדי ליישם את החומר הנלמד הזה. כך קרה השבוע שדווקא בירושלים זעו באי־נוחות מול ארה"ב והחליפו גרסאות - כאשר אולי בפעם הראשונה בהיסטוריה, היתה זו וושינגטון שדוחפת להציב קו תקיף, ואילו ירושלים עושה במכנסיים.

לתגובות הפתטיות של ראש הממשלה ושות', צריך לחבר את המסרים החמורים שהודלפו לתקשורת מבכירים במערכת הביטחונית ובצוות המו"מ. מסרים שנלחשו בהמשך לאזהרה האומללה של ראש אמ"ן, שלומי בינדר, מפני השלכות תוכנית הרילוקיישן של טראמפ. השבוע הזהירו הבכירים שאם נקשיב לטראמפ, עלולה "העסקה" המופלאה להתפוצץ ולכן חייבים להמשיך לזחול מול חמאס.

מדובר בתגובות שמאפיינות את צמרת מערכת הביטחון ב־30 השנים האחרונות, וממחישות מדוע נכנסנו לבוץ הנוכחי. המסרים מהצמרת הביטחונית גם מלמדים עד כמה שגוי להפקיד את ראש השב"כ וראש המוסד על נושא החטופים, לאפשר להם בכלל לעסוק בעניין. במו ידינו הפכנו את מי שאמורים לשמש הסכינים החדות ביותר באמתחתנו, לעובדות סוציאליות או מש"קיות ת"ש. מי שאמורים להיות הקשוחים, המאופקים, קרי הרוח ביותר, הפכו לאחיות רחמניות שמובילות את שיירת פיק הברכיים.

בסופה של הורדת ידיים קטנה, חמאס נבהל מטראמפ ולכן ויתר על ההתחכמות לגבי שלושת החטופים השבוע, אבל הוא ימשיך לתעתע. גם כיוון שזה אופיו, גם כי מטרתו להשמיד אותנו וגם כי הוא יעשה הכל כדי שלא לוותר על הקלף החזק שלו - החטופים שלנו. לכן הוא גם לא יתקדם למתווה, ההרסני בפני עצמו, ש"מטה משפחות החטופים" ומרבית מובילי התקשורת מנסים לשווק לנו - הכל תמורת כולם במכה אחת, כי אחר כך נוכל לחזור להילחם. חמאס יעשה הכל כדי שלא לשחרר את כולם, בוודאי מבלי שקיבל ערבויות מוצקות לכך שישראל לא תשוב להתקיף אותו, לצד הבטחת שלטונו, בינוי מחודש של עזה וקימום היכולות הצבאיות שלו.  

השיעור שדונלד טראמפ מספק לנו ולעולם עוסק בשבירת המסגרות, דרכי החשיבה וכללי המשחק המקובלים. אפשר לומר הרבה לגבי האישיות שלו והליכותיו, אבל באסטרטגיות שלו הוא צועד בדרכם של המנהיגים הגדולים בהיסטוריה. מאלכסנדר מוקדון ועד חניבעל, מצ'רצ'יל ועד דוד בן־גוריון. אנשים שידעו לבתק את הקשר הגורדי, ליצור מציאות חדשה, במיוחד כאשר האומות שלהם נקלעו למצוקה קיומית והשיטות המקובלות לא יכלו להושיע.

המנהיגות שלנו, במיוחד לנוכח התקפת 7 באוקטובר, חייבת היתה לזרוק לפח את כל נקודות ההנחה והדפוסים המקובלים. לשרוף את המועדון, להפוך את השולחן, לברוא עולם מושגי חדש - איך שתרצו לקרוא לזה. בין היתר לדחות את ההכתבות של הממשל האמריקני הקודם, ובכל מחיר לא להסכים לפטם ולקיים את האויב. במיוחד לא לאפשר לאויב לחזור ולהשתלט על עזה, כפי שכבר קרה. וכן - להפסיק להיכנע לשיטת סחיטת החטיפות, תוך שיבה לנתיב שאפיין את ההנהגה הישראלית עד לאמצע שנות השמונים, עד לעסקת ג'יבריל. כי למי שנכנע לטרור ולסחיטה אין זכות ויכולת קיום לאומית.

הפרדוקס המר של השבוע הוא שעכשיו התהפכו היוצרות: הממשל האמריקני נושף בעורפנו כדי שנפגין עמוד שדרה ונרסק את חמאס, ואילו אנחנו שוב בוטשים ברגליים וממציאים תירוצים. המורך המנהיגותי והפסיכוזה הציבורית ממשיכים להוביל אותנו במלוא עוזם.

ניקוי אורוות

הגילויים היום־יומיים שמניב פרויקט ניקוי אורוות הממשל האמריקני ממשיכים להשמיט לסתות. מ־USAID ועד FEMA, חשיפת סכומי העתק של משלמי המיסים האמריקנים שנרתמו למטרות פרוגרסיביות קיצוניות, קשים לעיכול. בד בבד מדהים לגלות את היקפי החתרנות של מקדמי הערכים הפרוגרסיביים בממשל האמריקני הקודם, בכל רחבי העולם. למשל, כמה כסף אמריקני הושקע בקידום מתוחכם של אידיאולוגיית עידוד הטרנסג'נדרים ושינויי המין במדינות בדרום אמריקה, במזרח אירופה ובמזרח התיכון. כאילו שבשביל זה משלמים מיסים בפלורידה, אריזונה ודרום קרוליינה.

חמורים לא פחות הם הגילויים לגבי סכומי העתק שהושקעו בכלי תקשורת ובארגונים פוליטיים מוטי שמאל ברחבי העולם. מה־BBC ועד אתר POLITICO. שלא לדבר על התקציבים לארגוני חזית, מקומיים לכאורה, שקידמו את המטרות שהממשל הפרוגרסיבי דחף אליהן. עד כדי כך שנטען כי נשיא ברזיל הנוכחי, לולה, ניצח על חודו של קול בבחירות האחרונות, רק בגלל כספי החתרנות האמריקניים האדירים שהושקעו בהשחרת דמותו של יריבו - הנשיא הקודם אוהד ישראל, בולסונארו.

הגילויים אמורים להטריד אותנו במיוחד ומחייבים העמקה וחקירה מקומית, בגלל מה שנחשף בהקשר שלנו. זה לא חדש שארגוני שמאל רבים ניזונים מכספי ממשלות וארגונים זרים ולמעשה קיימים רק בגללם. אבל המסמכים שנחשפים בארה"ב מגלים את הקשר שבין כספי החתרנות הפרוגרסיבית האמריקנית, לבין שורת ארגונים שאחראים לרבות מהמהומות שהתחוללו כאן. מהמאבק נגד הרפורמה המשפטית ועד קמפיין הכניעה מול האויב "בכל מחיר".  שלא לדבר על קידום הנרטיב הפלשתיני ומגמות ההתאבדות הלאומית הכרוכות בכך.

חלק מהארגונים הזוכים למימון אמריקני הם תמימים לכאורה, ביניהם כאלו שעוסקים בפסיכולוגיה, בסקרים ובקירוב לבבות. כך הם זוכים ללגיטימציה ומרעילים אותנו, מבלי שרובנו מבינים מי עומד מאחוריהם

רק שהבעיה לא נעצרת שם, היא הופכת לרעילה במיוחד כאשר ארגונים שכאלו זוכים לגישה למוסדות ציבוריים, למשרדי ממשלה, למוסדות להשכלה גבוהה, לבתי ספר, לצה"ל ואפילו לגנים. מדובר בארגונים תמימים לכאורה, ביניהם כאלו שעוסקים בפסיכולוגיה, בסקרים, בקירוב לבבות, ופועלים גם תחת חסות אוניברסיטאות מכובדות. כך הם זוכים ללגיטימציה ציבורית ומרעילים אותנו, מבלי שרובנו מבינים מי עומד מאחוריהם ולאן הם חותרים.

עכשיו, אחרי שדונלד טראמפ הולך והופך לראש הממשלה בפועל, אולי הגיע הזמן להזמין גם את אילון מאסק, שיביא את הצוות שלו לניקיון הממשל ויחזיר את השפיות גם אצלנו.